אתמול לקחתי טרמפ איש יס"מ.

אמרתי לו שאני שמאלני מניאק.

שאל אם אני משתתף בהפגנות.

אמרתי לו שלא.

כנראה דאג שאולי כבר נפגשנו או שאנחנו עתידים להיפגש.

דיברתי איתו על אנשים שהמקצוע שלהם זה הפעלת כח.

אמר שהוא לא שוכח שיש שם אנשים מולו.

אמר שהוא חייל פשוט שעושה את מה שאומרים לו והוא לא יכול לקחת אחריות על הפקודות שמקבל.

אמרתי לו שאנשים שיש להם הרבה כח, שוכחים שיש מגבלה לכח שלהם.

סיפרתי לו על זאת שהשב"כ העלים והוציא גם צו איסור פרסום על צו האיסור פרסום.

אמר השופטים יעשו כל מה שהשב"כ יגיד להם. אלה, לא אכפת להם מכלום. אנחנו צריכים לדווח על כל דבר שאנחנו עושים. הם, נכנסים בלילה לאיזה מקום, עושים מה שעושים ויוצאים בלי שאף יידע ואף אחד יפקח. אבל היום עם האינטרנט אי אפשר להסתיר כלום. הייתי באיזה אירוע והתקשרו אלי להגיד לי שרואים אותי עכשיו באינטרנט.

נפרדנו בידידות ולחיצת יד.

את העפיפון עוטפות קלישאות כמו "ילדות", "תמימות", "כיף", "חוף" ו-"קיץ". הקלישאות האלה מפרנסות פרסומות ומפריעות לראות ולחוות את העפת העפיפון כפי שהיא.

הדוגמה שהכי מעצבנת אותי בהתייחסות הקלישאית לעפיפונים היא עטיפת הספר "רודף העפיפונים" שבה רואים עפיפון דלתון מערבי עם זנב כי בשביל אנשי המערב, עפיפון יכול להיות רק בצורה אחת, בצבע אחד וצריך להיות לו זנב. העפיפון שבספר הוא עפיפון קרב מזרחי. בתחילת הטריילר של הסרט תוכלו לראות את העפיפון הנכון.

החוויה של העפת עפיפון שונה מהקלישאות והיא לא תמיד נעימה.

ולמה אני מטריח אתכם?

חבר שלי נתן לי במתנה את ספר השירים של לאונרד כהן.

בתוכו מצאתי את השיר

עפיפון הוא קורבן

עפיפון הוא קורבן שבו אתה בוטח.

אתה אוהב אותו כי הוא מושך

עדין דיו לקרוא לך אדון,

חזק דיו לקרוא לך טיפש;

כי הוא חי

כמו בז מאומן

באוויר הגבהים המתוק,

ואתה תמיד יכול למשוך אותו למטה

כדי לאלף אותו במגירה.

עפיפון הוא דג שכבר דגת

בברכה שאין בה דגים,

ואתה מתמרן אותו זמן רב ובזהירות,

בתקווה שלא ייכנע,

ושהרוח לא תגווע.

עפיפון הוא השיר האחרון שכתבת,

לכן אתה נותן אותו לרוח,

אך לא משחרר אותו

לפני שמישהו ימצא לך

משהו אחר לעשות.

עפיפון הוא חוזה תהילה

שיש לכרות עם השמש,

ואתה מתיידד עם השדה

ועם הנהר והרוח,

ומתפלל לפני כן כל הלילה הקר,

בצל ירח אלחוטי נודד,

כדי להיות ראוי ופיוטי וטהור.

עכשיו, כשאני רואה שלאונרד כהן מבין את חוויית העפת העפיפון ומספר עליה באמת, אקרא את הספר בקשב.

- – -

לאונרד כהן – השירים

מאנגלית: קובי מידן

רק בזמן האחרון שמתי לב שכאשר אני מקליד בשורת הכתובת של פיירפוקס כמה אותיות, הוא מציע לי כתובות מהיסטוריית הגלישה שלי אפילו אם האותיות לא מופיעות בתחילת הכתובת.

חוסך הקלדה מיותרת ובדרך כלל מביא את התוצאות הרצויות בשורה הראשונה או השניה.

הנה עוד דוגמה שבה הוא מציע לי כתובות כאשר האותיות מופיעות בכותרת האתר

רק פיירפוקס עושה את זה. לא אקספלורר 8 ולא כרום. [עדכון בעקבות התגובות, כרום עושה את זה אבל בצורה פחות טובה בשבילי מאשר פיירפוקס. מוסיף גם הצעות חיפוש ואתרים שלא ביקרתי בהם.]

אני מרגיש טיפש שלא שמתי לב לזה עד עכשיו וחושב שמיקרוסופט טפשים שלא מיישמים את התכונה הזאת בדפדפנים החדישים שלהם.

מה אתה אומר יחזקאל, יש את זה באופרה?

אוזניות הן פריט חובה לעובדים בסביבת חלל פתוח. מוזיקה עוזרת לרכז ולמסך רעשי רקע.

אבל באמצע שמיעת המוזיקה אני צריך לפתוח קובץ וידאו או משהו אחר ואז אני מאבד את הנקודה בתקליט וזה מעצבן.

הפתרון? שני נגנים. אחד למוזיקה שוטפת ואחד לכל השאר.

הנגן הראשון הוא  VLC. הנגן הזה מוגדר כברירת מחדל לפתיחת כל סוגי קבצי המוזיקה והוידאו.

נגן המוזיקה המועדף עלי הוא Jet Audio. אני פותח את קבצי המוזיקה דרכו (Open File) ולא בהקלקה על קבצי המוזיקה. כך אני מוודא שהם נפתחים בו ולא ב VLC.

כך, כאשר אני פותח קובץ מולטימדיה, המוזיקה ממשיכה להתנגן ואני יכול לעצור אותה ולהמשיך אותה כאוות רצוני.

נסו ותהנו.

קראתי היום על האתר cleantext.org וחשבתי לעצמי איזה טימטום לא לעשות כזה בשביל הכנסת טקסטים לאתר.

פחות משעה עבודה והכלי מוכן.

ניקוי טקסט והכנתו לפרסום באינטרנט.

מה זה עושה?

מעתיקים כל טקסט ממסמך.

מדביקים אותו בדף.

מקבלים קוד HTML שבו:

- שורה חדשה הופכת לפיסקה

- כמה מעברי שורות מצטמצמות למעבר שורה אחד

- טאב הופך לרווח

- רווח בתחילת שורה מבוטל

- כמה רווחים מצטמצמים לרווח אחד

- ביטול סימנים של רשימה מתובלטת – bullets

מדביקים את הטקסט בעורך האתר כאשר נמצאים במצב עריכת קוד.

עוברים למצב עריכה רגיל ומסדרים את סגנונות הטקסט

נסו את הכלי. אני חושב שהוא טוב ויכול לחסוך הרבה עבודה שחורה.

אשמח לתגובות. כמובן שהעיצוב ישתנה, אבל בהכירכם אותי, הסיכוי שהדף יהיה יפה נמוך ביותר.

רציתי לכתוב כאן פוסט רק עם הפניה לוידאו המאגר הביומטרי הסגיר סוכנים שהשתתפו בהתנקשות בדובאי כדי שיהיה ברור לכם ולכולם עד כמה המאגר הביומטרי מסוכן.

חשבתי שהנימוק הבטחוני שנשען על אירוע שקורה ממש עכשיו ישכנע מעל לכל ספק.

ואז חשבתי שבעצם כבר היו הרבה נימוקים.

נימוקים של זכויות האזרח.

ואז הבנתי שגם בשבילי, ברגע הזה, לצורך הזה, נימוק בטחוני חזק יותר מנימוק של זכויות האזרח.

ואז הרגשתי איך אני נגעל מעצמי.

קורא את הפוסט של נעמה כרמי – השגיאה של חנוך מרמרי

בתגובות – תגובה של בירנית גורן (לשעבר העורכת הראשית והמנכ"לית של אתר NRG)

כתבתי כאן את השגותיי – לא פוסט מעמיק, אלא יותר תגובה אינסטינקטיבית מייד אחרי סיום הקריאה:

http://www.google.com/buzz/biranit/D9hZnng9RuU

תסתכלו טוב על הקישור. למרות שהיא כתבה "פוסט" הקישור לא מוביל לבלוג. הוא מוביל לגוגל באזז.

רגע, מה זה גוגל באזז? זה לא השירות החדש של גוגל שמנסה להתחרות גם בפייסבוק וגם בטוויטר?

בשום מקום לא סיפרו לנו שזה שירות בלוגים.

למה אף אחד לא מספר לנו שום דבר?

תמיד צריך לזכור שאנשים ימצאו לשירותים אינטרנטיים באופן אינטואיטיבי שימושים חדשים שאף אחד לא חשב עליהם, לא פרסם אותם ולא כתב עליהם (בעד או נגד).

תמיד צריכים להיות מוכנים לפגוש את ההפתעות האלה, לחבק אותן,  ולזכור שאנחנו לא מבינים שום דבר.

אני מצטרף לטרנד של קיטורים על גוגל, אבל הפעם לא על פרטיות אלא על שימושיות.

בזמן האחרון התחלתי להשתמש ב Google Reader כדי לקרוא בלוגים ועיתונים ב RSS ולפרסם את מדע מעודכן באינטרנט.

מכיוון שכבר שנים אני משתמש ב Gregarius לקריאת RSS, החוויה החדשה משונה לי.

היום הבנתי למה.

גוגל מיקמו את הכפתור Mark all as read במקום הלא נכון.

שיטת הקריאה שלי היא גלילה, סימון לשיתוף ואז חזרה למעלה כדי לסמן את כל מה שקראתי כ"נקרא". ביטלתי את הסימון האוטומטי בגלילה.

בגרגריוס, הכפתור לסימון כנקרא נמצא במקום הטבעי, ליד פס הגלילה.

לעומת זאת, גוגל מיקמו את הכפתור באיזה שהוא מקום באמצע המסך. אני מוצא את עצמי מזיז כל הזמן את העכבר מימין המסך לאמצע ואז חזרה ימינה. מטופש.

הנה, תראו. קליק לתמונה המלאה.

זהו, פרקתי.

מאז פרוץ המהומות סביב הקרן החדשה לישראל לא עשיתי כלום בעניין.

לא הוספתי קרן לתמונת הפרופיל שלי בטוויטר.

לא חתמתי על עצומה ולא הצטרפתי לקבוצות בפייסבוק.

למה?

לא בגלל שאני לא תומך בקרן, כי אני כן.

אלא בגלל שאני לא בטוח שהדברים האלה מועילים. בייחוד לא בטווח הארוך.

הבוקר בא לי רעיון ועשיתי.

בתוך זמן קצר הוספתי עוד אתר שאוסף איזכורים ברשת לקרן החדשה לישראל.

האתר אסף את האיזכורים רק שבועיים אחורה אבל אני חושב שמשמעות האתר היא יותר קדימה מאשר אחורה.

הקרן פעלה בשלושים השנים האחרונות והיא צפויה לעשות עוד דברים טובים בעתיד שלא ממש יודעים עליהם. וכדאי שיידעו.

בקלוטריין מניפסטו כתוב:

השווקים האלו הם שיחות. המשתתפים בהם מדברים ביניהם בשפה טבעית, פתוחה, כנה, ישירה, מצחיקה ולפעמים מזעזעת. הקול האנושי הוא אמיתי כשהוא מסביר או מתלונן, מתלוצץ או רציני. אי אפשר לזייף אותו.

רוב החברות המסחריות, לעומת זאת, יודעות לדבר רק בטון מרגיע, יבשושי וחד גוני של התכניות העיסקיות שלהם, הפרסומים שלהם וה"תודה-שהתקשרת -אנא-המתן" שלהם.

כבר ברור לכולם, לא?

לפני כמה ימים כתב עידו קינן על שיא מקצועי ואישי שקשה להתעלות עליו. באתר "אחר" של רון מיברג פרסמו תמונה שלו ולא נתנו קרדיט, בניגוד לתנאי השימוש בתמונה.

בתגובה לפוסט הופיע תגובה מאת "מערכת אחר"

אנחנו דווקא מאד מתאמצים להשתמש רק בתמונות שיש בידנו את הזכויות להן, או שיש להן רשיון שימוש (cc או אחר). נפלנו כאן, ועמך הסליחה. התמונה הוסרה.

מי זה "אנחנו"? המגיבה והתולעים שלה? למה לא "אני" עם שם? מישהי פישלה. מישהי תיקנה. לא צריך לכתוב מי פישלה אבל מי שתיקנה יכולה בהחלט להזדהות. לא יקרה שום נזק.

ועוד. אתמול פתאום הופיע בזרם הטוויטר שלי התייחסות לכך שלח"כ שלי יחימוביץ' גם יש טוויטר. סבבה. הצצה בטוויטר מבהירה שלא היא בעצמה מעדכנת אלא יש מישהי שעושה את זה בשבילה. ובגלל הקול הפרסומי של הציוצים, אף אחד לא מדבר איתה והיא לא עונה לאף אחד.

עד כאן הכל ברור וידוע.

אבל לפני שבועיים הקמתי באתר המוזיאון את הדף מדע מעודכן באינטרנט ומה כתוב בפיסקה הראשונה?

אנחנו קוראים הרבה על מדע באינטרנט, בישראל ובעולם. בדף זה אנחנו משתפים אותכם במה שמעניין  אותנו ואולי גם יעניין אותכם.

סליחה? מי זה "אנחנו"? אני והתולעים?

זה אני שהקמתי את הדף ואני שמעדכן אותו. מה פתאום אני כותב בקול המוסדי הזה?

לא ברור לי. אולי בגלל שבאתר אינטרנט של מוזיאון לא כותבים "אני"? אולי בגלל שלא עבדתי מספיק זמן במוזיאון כדי שארגיש נוח לכתוב באתר הרשמי "אני"?

אולי לכל פלטפורמה מתאים קול אחר?

אולי לא חייבים להשתמש בקול מסויים בכל פלטפורמה?

פתאום שתי הדוגמאות הראשונות נראות לי אחרת.