צאלה מנור כותבת בטוויטר

חברים, אמא שלי עדיין לא מצאה עבודה והמצב קשה, בת 65 עם המון נסיון ורצון לעבוד קשה. אדמיניסטרציה או תרגום באזור ת"א, אנא עיזרו ו RT

כרגע ריטווטו את הציוץ הזה 75 איש.

מה יודעת לעשות אמא של צאלה? איפה היא גרה? איזה נסיון רלוונטי יש לה? איזה תחום היא מכירה?

עם כל הרצון הטוב, קשה לדעת את כל הדברים האלה בלי לקרוא קורות חיים.

אבל אי אפשר להעביר קובץ בפייסבוק או בטוויטר.

אפשר להעביר קישור.

איך עושים?

בגוגל מסמכים יוצרים מסמך עם קורות החיים.

משתפים

מקבלים קישור.

לפני שמפיצים את הקישור חשוב מאד לבדוק אותו. חבל להתאמץ ולהפיץ קישור לא עובד.

עוברים לדפדפן אחר במחשב שבו לא נמצאים בתוך חשבון גוגל.

מדביקים בשורת הכתובת את הקישור שמקבלים מגוגל מסמכים ומוודאים שרואים את המסמך.

רק אז מפיצים את הקישור.

קל ופשוט ואפילו יכול להועיל.

אם כבר נמצאה העבודה, אפשר לעדכן בקובץ עצמו ולכתוב הודעה שאין צורך להעביר.

בהצלחה לאמא של צאלה במציאת עבודה.

העיצוב של ניוזלטר מוזיאון המדע נמצא איתנו מאז 2008. הנה גליון מספר 1. היתה תחושה שצריך לשנות. קטי גורנדה, מעצבת הבית המוכשרת של המוזיאון,  התבקשה להציע שלושה עיצובים ונבחר אחד מהם.

עכשיו התפקיד שלי היה להפוך את העיצוב לניוזלטר שנשלח באימייל.

התחלתי לתכנת את הניוזלטר בעצמי, ראיתי שזה לא הולך לי טוב, מצאתי מתכנת אמיתי שיעשה את העבודה. גם שם היו בעיות (דווקא בג'ימייל!) ואז לקחתי על עצמי בחזרה את המשימה.

אני לא עוסק בתיכנות אתרים כבר יותר מעשר שנים. מקסימום "שיחקתי" עם עיצובים של אחרים. בתהליך התיכנות הייתי צריך ללמוד מחדש דברים שכבר ידעתי, לשכוח הרגלים ישנים ומזיקים וללמוד הרבה דברים חדשים. אנסה לחלוק איתכם את הנסיון שצברתי בשבוע האחרון.

את הקוד כתבתי "ביד". לא נעזרתי בתוכנות לבניית דפים כגון Dreamweaver  או Microsoft Expression. עד שהייתי מתקין ולומד את התוכנות כבר הייתי צריך לגמור את הפרוייקט. כבר שנים שאני משתמש בעורך UltraEdit ואני רגיל אליו.

במה שונה תיכנות ניוזלטר מתכנות רגיל באינטרנט

ניוזלטר מופץ באימייל ולא בהכרח מוצג בדפדפן.

לדוגמא, מאז גירסת אופיס 2007, כתיבה והצגת האימיילים באאוטלוק מתבצעת על ידי המנוע של Word. בדיוק מה ששמעתם. הנה דף באתר מיקרוסופט שמפרט את תכונות ה HTML של Word.

קוד ה HTML של הניוזלטר עובר בדרך עיבודים ושינויים.

ראשית, הקוד עובר שינויים במערכת המשלוח. במקרה שלנו, ActiveTrail. עורך הניוזלטר שלהם "מתקן" את הקוד שמדביקים בתוכו.

כאשר האימייל מגיע לנמענים, הוא מוצג בכל מני אופנים שונים ומשונים. יישורים מתבטלים, אנשים בוחרים לא להציג תמונות, הקוד מתעוות וכו'.

התדרדות נעימה

תיכנות ניוזלטר צריך להניח שהקוד יגיע ליעד לא כמו שהוא נכתב. לכן צריך להכין אותו מראש כך שאם הוא יקבל עיוות (בדרך או בסוף) הוא בכל זאת יהיה קריא ואסתטי.

הנה צילום מסך של ניוזלטר שקיבלתי והוא בהחלט לא אסתטי ובמידה מסויימת מרגיז את העין. פיקסלתי את הטקסטים כדי לא להסגיר את המקור.

מצד שני, לאחר ששלחתי את הניוזלטר המתוכנת לבדיקה אצלנו בתוך הצוות, קיבלתי ביקורת על הניוזלטר שהוא נראה אסתטי כשלא רואים את התמונות ולכן אין מוטיבציה ללחוץ על הקישור למעלה "אם אינך רואה כראוי לחץ כאן".

יש אפשרות לתכנת את הניוזלטר כך שיגיע אסתטי למנויים אבל צריך לזכור שאנשים מעבירים הלאה את האימיילים ואז הוא באמת נראה נורא. אבל על כך באמת אין לנו שליטה.

עקרונות התכנות

בניגוד לתיכנות אתרים מודרני, עדיף להשתמש בטבלאות כדי למקם את האובייקטים. במקרה של עיצוב מסובך (יחסית) כמו הניוזלטר החדש של המוזיאון, נדרשתי לטבלאות מקוננות – טבלאות בתוך טבלאות.

תיכנות הניוזלטר הישן של המוזיאון עשה שימוש ב rowspan. בניוזלטר הנוכחי התעקשתי לא להשתמש בזה. התכונה הזאת תמיד מסבכת את תהליך התכנות ועוד יותר שינויים עתידיים בקוד.

באימייל אין אפשרות להגדיר סגנונות בקוד נפרד. כל הסגנונות צריכים להיות כתובים Inline.

חוסר הנסיון שלי בתכנות גרם לי להזדקק שוב ושוב לדף שמסביר את מודל הקופסה של CSS. לדוגמא, padding של תא בטבלה יגדיל אותו ולא ייצור בתוכו "ריפוד" פנימי.

הרגל ישן שהייתי צריך להיפרד ממנו הוא שימוש בקבצי תמונה שקופים כדי לקבוע גדלים של תאי טבלאות. בכל הבדיקות שלי, התצוגה כיבדה את הגדרות הגובה והרוחב של התאים. שימוש בקבצים שקופים לריווח רק יגרום להצגת מלבנים אפורים מכוערים ומיותרים אם לא מוצגות תמונות. הניוזלטר שהפניתי אליו קודם הוא דוגמא לכך.

בדיקות

בדיקת ניוזלטר היא עבודה מתישה ובייחוד בדיקה של תצוגה נכונה ב Word. כאן נתקלתי בבעיה קשה.

בתיכנות אינטרנט אנחנו רגילים לערוך בעורך, לשמור, לעבור לדפדפן, לרענן את הדף, לראות מה צריך לתקן, לחזור לעורך וכן הלאה.

כדי לבדוק את הדף ב Word, צריך לפתוח אותו ב Word. אבל כאשר פותחים אותו ב Word הוא ננעל לעריכה. לכן, אם שכחתי לסגור את המסמך ב Word, חזרתי לעורך כדי לתקן ושמרתי, קיבלתי הודעת שגיאה שאי אפשר לשמור כי הוא נעול בתוכנה אחרת. עכשיו הייתי צריך לחזור ל Word, לסגור את הדף, לחזור לעורך, לאשר את הודעת השגיאה ואז לשמור ולחזור ל Word, לפתוח את המסמך כדי לראות את השינוי.

עצבים!

בסוף מצאתי פיתרון.

יש אפשרות לפתוח  ב Word מסמך לקריאה בלבד אם הוא מסמך HTML שמוגש ב http.

הפעלתי את שרת האינטרנט על המחשב שלי – XAMPP

שמתי את קובץ הניוזלטר בתיקיה htdocs

בשורת הפקודה פתחתי את הדף לקריאה בלבד על ידי

"c:\Program Files\Microsoft Office\Office14\winword.exe" /h http://localhost/newsletter/newsletter.html

בנוסף לכך אפילו פתחתי תיבת דואר ב Walla כדי לוודא שהניוזלטר מוצג שם כראוי.

למרות העצבים על מיקרוסופט (שאותה אוהבים לשנוא), גוגל מעצבנים אותי יותר. ג'ימייל מציג את הניוזלטר באופן מעוות שלא הצלחתי להגבר עליו. הדוגמא הבולטת היא צבע טקסט "רגיל" מקושר. למרות שכתוב שם "שחור", הטקסט הוא כחול. ג'ימייל פשוט מוחק את הגדרת צבע הטקסט.

לסיכום

אני מקווה שהפוסט המאד טכני הזה יוכל לעזור לכם באיזה שהוא אופן.

אלו הן מסקנותי מפרוייקט אחד עם דרישות מאד מסויימות. אני מניח שמתכנתים עם נסיון רב משלי הגיעו למסקנות עשירות יותר ואולי אפילו אחרות.

אני גם מקווה שבזכותו אוכל לקבל משובים שיעזרו לי לשפר את הגליונות הבאים.

ואחרי כל ההסברים, איך הוא נראה? ככה.

לפני שבועיים פרסמתי כאן פוסט כועס – אורות בנות – סיור מצולם בבית שמש. היו לו הרבה תגובות, חלקן גם כועסות.

בזמן שחלף ניסיתי להבין מה מכעיס אותי בבתי ספר יסודיים נפרדים לבנים ובנות.

בעקבות הזמנה שקיבלתי ממיכל, נפגשתי בשבת האחרונה איתה, עם אחותה ואימן. מיכל ואחותה למדו באורות בנות. הן סיפרו לי על הייתרונות המעשיים של לימודים שבהם בנים ובנות לומדים בנפרד. הן סיפרו לי שהעובדה שהן נשים דתיות לא מפריע להן ללמוד, להתקדם ולהתפתח באופן אישי ומקצועי ואין קשר בין הלימודים הנפרדים ובין "הדרת נשים".

עבר עוד שבוע ואני חושב שאני יכול לנסח קצת יותר טוב את מה שאני חושב הוא הקשר בין בי"ס נפרד לבנים ובנות ובין אלימות חרדית כלפי נשים ומניעת ייצוג של נשים.

קיים מתח מיני בין גברים ונשים. זו היא עובדה שכולנו מודעים לה.

השאלה היא איך מתמודדים עם המתח המיני ואיך מחנכים להתמודדות איתו.

האפשרות שאני מעדיף היא חינוך הילדים לעובדה שקיים מתח מיני, יצירת כלים אישיים להתתמודדות איתו והתעקשות על קיומן של מסגרות שבהם גברים ונשים פועלים ביחד בשיוויון הזדמנויות מלא.

חינוך בנים ובנות בנפרד מצביע בעיני על ויתור על השאיפה לפעולה משותפת ושיוויונית. המסר שמועבר לילדים הוא "אתם לא יכולים לפעול טוב בעולם בנוכחות בני המין השני".

אם היו מרחבים ציבוריים נפרדים ושיוויוניים לגברים ונשים, אולי זה היה יכול לעבוד.

שילוב של קיום מרחב ציבורי אחד, יחד עם השתלטות החרדים על המרחב הציבורי (בבית שמש ובמקומות אחרים)  יחד עם הדומיננטיות של הגברים בחברה החרדית גורמת לתהליכים של הדרת הנשים מהמרחב הציבורי.

לכן, יש בעיני קשר עקרוני בין המסר החינוכי "אתם לא יכולים ללמוד ביחד" ובין המסר הדתי "אסור להראות תמונות של נשים בציבור" ו-"אנחנו נחליט על רמת הצניעות בסביבה שלנו".

אני מניח שקשה לדתיים ליברלים לשמוע שיש קשר עקרוני בין הגישה החינוכית שלהם ובין הגישה של החרדים האלימים שמתקיפים אותם.

צר לי על הקושי שלהם אבל אני לא מתכוון לחסוך מהם את הביקורת שלי.

בימים הקרובים הבא אני מתכוון לתעד כאן את נסיוני מתכנות הניוזלטר החדש של מוזיאון המדע.

אם אתם רוצים שהניוזלטר יהיה לפני עיניכם באימייל שלכם כאשר תקראו את הפוסט, אתם מוזמנים לשלוח לי מייל ל hanan@info.org.il

אם אתם רוצים לקבל את הניוזלטר של המוזיאון באופן קבוע, כמובן שאתם מוזמנים להירשם באתר המוזיאון.

כן, יש הבדל בין צפיה בניוזלטר באימייל ובין צפיה בו בדפדפן. זו בעצם מהות הפוסט. אבל לא אקדים את המאוחר.

אני משתדל מאד לא לשלוח אימיילים לנמענים נסתרים – BCC.

שקרים בדרך כלל מתגלים. משלוח לנמענים נסתרים הוא סוג של שקר.

אם בכל זאת אני מחליט לשלוח אימייל לנמענים נסתרים, אני עושה זאת בשני שלבים.

השלב הראשון הוא לשלוח את האימייל כרגיל לנמענים הגלויים.

בשלב השני, אני חוזר לתיקיית האימיילים שנשלחו, נכנס לאימייל המסויים ואז מעביר אותו הלאה לנמען הנסתר בכתובת גלויה.

בגוף האימייל אני כותב "ראה אימייל ששלחתי לכך וכך. שים לב שהוא לא אמור לדעת על האימייל הזה"

בכך אני משיג שלוש מטרות:

1. אני בטוח שאני לא מערבב את הכתובות.

2. אני מבהיר מפורשות לנמען הנסתר שאחרים לא אמורים לדעת על האימייל.

3. יש לי תיעוד שהודעתי על כך לנמען הנסתר (בעברית פשוטה – כיסוי תחת)

הפוסט הקודם הזכיר לי משהו שכתבתי מזמן באתר אחר שלי – זה

הדרך הפשוטה ביותר להגיע לשלום עולמי

לא להניח הנחות

לשאול שאלות

להאמין לתשובות

יש לי תחושה שהרבה מכם לא מכירים את האתר האחר שלי, שבו אני כותב לפעמים. זאת הזדמנות בשבילי להכיר לכם אותו.

יש אפשרות לקבל עדכונים באימייל.

מקווה שתהנו.

היום הפנה ירון מ-ספק סביר בטוויטר אל הגראף היררכיית אי ההסכמה של גראהם.

בירור קצר העלה שהמקור הוא וויקיפדיה. בקשה מהמתרגם אסף כהן (מרמיט – תנו לו עבודות תרגום. הוא טוב!) הניבה תרגום זריז. קצת עבודת פוטושופ שלי והנה הוא בעברית. (קליק על התמונה להגדלה)

אם אתם מוצאים את סגנון ההגבה שלכם בשלושת רמות העליונות, מצויין. אם לא, כדאי לכם להשתפר.

לא הכרתי את הגראף ואת גרהם אבל שנים של חיים (גם) באינטרנט עוררו אצלי הזדהות מיידית.

יש לי רק תוספת אחת, והיא השלב שלפני אי ההסכמה.

הרבה פעמים, אי הסכמה נובעת מאי הבנה. לא כולם כותבים תמיד ברור ומדוייק.

אם חשוב לי להביע אי הסכמה, אני מנסה קודם לברר עם הכותב שהבנתי נכון את מה שהוא כתב. הרבה פעמים מתברר שהכותב לא היה ברור מספיק והוא מתקן ואז אין טעם באי ההסכמה. הזמן שלוקח הפינג פונג של הבירור גם מאפשר לי זמן להירגע. לפעמים התחושה של אי ההסכמה הענקית והרוגז מתמוססים.

- – -

ועוד דבר. מכיוון שמקור הקובץ באנגלית הוא בוויקמדיה, ניסיתי להעלות את הגירסה העברית של הקובץ לשם. לא הצלחתי. אני יודע, אני טיפש. הנה הקובץ. אם יש מישהו שיותר מיומן ממני בדברים האלה מוזמן לעשות זאת.

בערב שבת ראיתי בטוויטר שני ציוצים עוקבים בקשר לבית שמש. מייד הבנתי שיש משהו בטלוויזיה ורצתי להדליק ערוץ 2. שם שודרה הכתבה בית שמש: יורקים על תלמידת כיתה ג' ש"לבושה לא צנוע".

מייד התחילה התלהמות נגד החרדים ובית שמש. אלון גל הכריז שהוא מארגן הפגנה בבית שמש לתמיכה בילדה והוריה ונגד החרדים ובפייסבוק הוקמה הקבוצה אלף ישראלים עולים לבית שמש להגן על נעמה הקטנה.

אני חי בבית שמש כבר חמש עשרה שנה ומכיר את העיר די טוב. אקח אתכם לסיור מצולם בבית שמש. את תמונות צילמתי בבבוקר שלאחר שידור הכתבה.

זה הוא מספר בית בבית שמש

מספר הבית הזה מסמל את התנהלות עיריית בית שמש בכל התחומים. חוסר יכולת עקבי של תכנון וניהול.

בשכונה של הילדה מהכתבה נמצא בית הכנסת נצח מנשה.

אני מכיר אשה, עולה מארה"ב, מהמשפחות המרכזיות של בית הכנסת. ביום הזיכרון לרצח רבין היא אמרה שהרצח הוא קנוניה של השב"כ ושיגאל אמיר לא רצח את רבין. הקהילה הדתית לאומית האנגלוסקסית בבית שמש היא ימנית מובהקת. ימינה מהליכוד.

זה הוא רחוב ראובן הסמוך לבית הכנסת.

בתחילת שנות התשעים, כאשר הוקמה השכונה, באו לגור בה משפחה של ידידים שלי. היא מנהלת בחברת הייטק והוא עובד בפרסום. הבית הגדול יחסית במחיר הנמוך יחסית, בעיר שנמצאת בין תל אביב וירושלים משך אותם לבית שמש. אז בית שמש היתה בתנופה עם תחושה של תקווה. לפני עשר שנים בערך הם נשארו החילונים היחידים ברחוב. כבר לא היה להם נעים לכסח את הדשא בשבת. הם עברו לבית בשכונת הרחבה באחד ממושבי האיזור. החילונים לא עוזבים את בית שמש בגלל החרדים. הם עוזבים בגלל שיש להם פחות ופחות שכנים חילונים ופחות ופחות שותפים לחינוך ותרבות בעיר.

שלוש דקות הליכה משם נמצא בית הספר.

בצד ימין של התמונה נמצא בית הספר "אורות – בנות" ובצד שמאל, בצמוד לבית הספר, בנין מגורים שבו חיים חרדים.

חוסר היכולת התכנונית של עיריית בית שמש מתבטא גם כאן בחוסר מחשבה על האופן שבו ניתן לאפשר לאוכלוסיות שונות לחיות אחת ליד השניה.

הילדה לומדת בבית הספר הממלכתי דתי תורני "אורות בנות"

ואם יש "אורות בנות" כמובן שיש "אורות בנים"

מה הם בתי הספר האלה?

אלו בתי ספר יסודיים, חצי ממלכתיים, חצי פרטיים שבהם לומדים בנפרד בנים ובנות.

רגע, אבל הם לא חרדים! למה הם מפרידים בנים ובנות כבר בבית הספר היסודי?

הציונות הדתית הלאומית, זאת המותקפת על ידי החרדים הלא ציוניים, נמצאת בתהליך קבוע ומתמשך של התחרדות והפרטה.

בתי הספר של המדינה בזרם הממלכתי דתי לא מספיק דתיים בשבילם. לכן הם מקימים לעצמם בתי ספר חצי פרטיים שבהם הם מפרידים את הבנים והבנות. בתי הספר האלה גם יוצרים הפרדה מעמדית-כלכלית בין אלה שיכולים להרשות לעצמם בית ספר פרטי ובין אלה שלא.

הפרדת בנים ובנות בגיל בית ספר היסודי נתפש בעיני כ"הדרת נשים" הרבה יותר מאשר אי הצגה של תמונות נשים בציבור.

ההורים של התלמידים והתלמידות בבתי הספר האלה הם ברובם אנגלוסקסים, ימנים מבחינה פוליטית התומכים בהתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל (אני קורא לזה "כיבוש"), שנמצאים בתהליכי הקצנה דתית שגורמת להם להפריד בין בנים ובנות כבר בגיל בית הספר היסודי.

הכיבוש המשחית כל פינה במדינה והאלימות כלפי הערבים שבה הם תומכים עושה סיבוב ופוגע בהם בחזרה. הם תומכים במדיניות יד קשה כלפי ערבים ויד רכה כלפי יהודים. עכשיו היד הרכה כלפי היהודים האלימים לא מגינה עליהם מפני השכנים שלהם – יהודים אלימים.

אני חושב שראוי להתנגד לאלימות כלפי כל אדם.

אבל – הילדה הזאת היא חלק מקהילה שאני מתנגד לרוב הערכים שלה. לפני שאתם, חברי השמאלנים, רצים להגן על הילדה, כדאי לכם להכיר את הערכים והפעולות של הוריה.

אולי זה יגרום לכם לא למהר לבית שמש ולתמוך בהם.

בימים אלה מתקיים קמפיין של בנק לאומי שבו עמותות מוזמנות להעלות לאינטרנט סרטונים שלהם ולגייס הצבעות למען הסרטון שלהם.

העמותות שיקבלו הכי הרבה הצבעות יקבלו מהבנק מאות ועשרות אלפי שקלים.

הקמפיין הזה זכה לשני סוגי ביקורת.

מבקרים את הבנק על כך שעמותת הימין "אם תרצו" משתתפת למרות שבתקנון התחרות כתוב שהוא לא מיועד לעמותות פוליטיות.

כמו כן מבקרים אותו על כך ששני מיליון השקלים הם סכום זעום עבור הבנק ובתמורה לסכום הזעום הזה הוא זוכה לפרסומת שהיא כמעט חינם.

את מי שבאמת צריך לבקר זה את העמותות המשתתפות. הבנק ממשיך בשלו אבל בקיץ האחרון אנחנו זזנו למקום אחר.

קחו לדוגמא את קרן הנצח לסבסוד מסעות תנועות הנוער הציוניות לפולין שמשתתפת בתחרות. זו היא קרן שמופעלת על ידי "מעגל תנועות הנוער הציוניות חלוציות מגשימות" שהוא ארגון שהוקם על ידי תנועות הנוער המחנות העולים והנוער העובד.

בכל הפגנה של מחאת האוהלים/המאבק החברתי תשמעו מדריכים וחניכים בחולצות כחולות צועקים "התשובה להפרטה מ-ה-פ-כה!"

מצד אחד הם מתנגדים להפרטה ומצד שני הם מקבצים נדבות אצל הבנק החזיר הקפיטליסטי ומעודדים את החניכים להצביע עבורם.

איך הם יכולים להסביר לחניכים את הסתירה?

וזו רק דוגמא אחת. לצערי, זאת הדוגמה הבולטת ביותר של סתירה בין אמירה ומעשה.

ברשימת העמותות המובילות בתחרות אפשר למצוא עמותות רווחה, עמותות סיוע לילדים, חולים ובעלי חיים.

כל אלה עמותות שמטפלות בבעיות שהמדינה הפריטה וזנחה.

שיתוף פעולה עם התחרות של בנק לאומי הוא חיזוק ההפרטה, לא התנגדות אליה.

אני הייתי מצפה מהעמותות להפנים את כל מה שעברנו כולנו ביחד בקיץ ולמשוך את ידם מהתחרות המתועבת הזאת.

הפרשה המביכה השבוע שבה שר הדתות ביטל את ההסכמה לרבני צהר להשיא ולאחר מכן חזר בו, עודדה אותי לכתוב סוף סוף את סיפור החתונה שלי.

בשנות השמונים (מי שהיום) אשתי ואני חיינו בקיבוץ לוטן בערבה. קיבוץ רפורמי.

כאשר החלטנו להתחתן, היה לנו ברור שהרבנות השנואה לא תהיה מעורבת בחיים שלנו.

יותר מכך, החלטנו שאפילו רב רפורמי לא ישיא אותנו.

האמנו שהמשמעות של החתונה היא טקס  משותף של הזוג ושל הקהילה שבה הם חיים. טקס הנישואין הוא טקס אישי וקהילתי ואין צורך לערב בו אנשים זרים.

המשמעות של סוג כזה של טקס היא שאנחנו לא נהיה רשומים בתעודת הזהות כנשואים.

ההורים שלנו חששו מכך.

אנחנו יצאנו למסע לימודים שבו חקרנו את הנושא גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה אזרחית.

יום אחד כאשר היינו בירושלים נפגשנו עם שופט בית המשפט העליון בדימוס חיים כהן בביתו. ולמה דווקא חיים כהן?

ב 1966, כאשר היה חיים כהן שופט בבית המשפט העליון נשא את מיכל זמורה לאשה בנישואין קונסרבטיביים בניו יורק. הסיבה לנישואין אלה היתה שהם לא יכלו להינשא בישראל בגלל שהוא  כהן והיא גרושה ועל פי ההלכה אסור להם להינשא. הרב הקונסרבטיבי "החליק" את העניין הזה והשיא אותם. כל הפרשה זכתה לפרסום רב והיתה סוג של שערוריה.

ישבנו אצל השופט העליון בדימוס במטבח ביתו והוא אישר את שכבר ידענו – אין שום בעיה לזוג לחיות כמשפחה בישראל בלי לשנות הסטטוס בתעודת הזהות ל"נשוי".

כאשר אמרנו להורים שלנו ש"שופט עליון אמר שזה בסדר" כבר לא היה להם מה להגיד.

כבר עשרים וחמש שנה אנחנו נשואים ורשומים בתעודת הזהות כרווקים – מגדלים ילדים, משלמים מיסים ומשכנתא ולא נתקלנו בשום בעיה פורמאלית.

הייתרון של הרישום "רווק" בתעודה הזהות הוא במפגש עם פקידים למיניהם. כאשר הם שואלים על כך, זו ההזדמנות שלנו להסביר להם את הרעיון. לפעמים הם אפילו מבינים.

- – -

תשובות לשאלות נפוצות.

ש: למה לא נסעתם לקפריסין להתחתן?

ת: אין צורך בכך. 25 שנה של נישואים הוכיחו זאת.

ש: ומה עם הילדים?

ת: טוב תודה הכל בסדר. הם רשומים בתעודות הזהות של שנינו. אחרי הלידה הייתי צריך לחתום בבית החולים על הרכה שלי באבהות. הילדים לא ממזרים. ממזר הוא ילד שנולד לאשה נשואה שאביו הוא לא בעלה. מבחינה הלכתית הילדים שלנו הם פשוט בניה של אשה לא נשואה.

ש: ומה אם תרצו להתגרש?

ת: נוכל להיפרד בהסדר משפטי אזרחי. אם אחד מאיתנו ממש ירצה לפגוע בשני ובערכים המשותפים שלנו, יוכל להביא את העניין לבית דין רבני.