מאד בקלות אני יכול לזעזע אתכם אם אספר כאן מה אני עומד לעשות היום. >>
כל אחד מאיתנו עושה בשגרה דברים רגילים שעשויים לזעזע אחרים, אם רק ישמעו עליהם. >>
אנחנו יכולים לעורר מהומות קטנות במדיה החברתית אם נספר מדי פעם דברים מזעזעים על עצמנו. >>
רכילות הפוכה – מה הטעם בה?
- – -
הפורמאט של הפוסט הזה הוא מוזר כי כתבתי אותו כסדרה של ציוצים בטוויטר.
הפוסט הזה הוא גם מחווה לפוסט של שחר המדיום הוא הפילטר. מאד ממליץ לקרוא אותו.
לא זמן עברתי לעבוד עם חלונות 7. קיבלתי בעבודה מחשב חדש והחלטתי להתקדם כבר מחלונות XP.
אחרי שנים של הרגלים, היה לי קשה עם שורת המשימות של חלונות 7 ונאלצתי לבצע התאמות.
על הבעיות וההתאמות אספר לכם כאן.
הבעיה הראשונה היא שורת הפתיחה המהירה של היישומים.
בחלונות 7 לא מוצע למשתמשים שורת יישומים שאפשר לבחור מתוכם. מה שנקרא Quicklaunch.
בחירת היישומים מתבצעת מהכפתור העגול (התחל). יישום שעובד, מופיע האייקון שלו בתחתית המסך. היישום הנוכחי, זה שבפוקוס, בולט קצת.
לי זה לא נוח כי אני עובד עם הרבה יישומים ובכל יום פותח וסוגר הרבה מהם.
כדי לקבל סרגל פתיחה מהירה של יישומים העזרו בהוראות שבדף הזה How to Enable or Disable Quick Launch in Windows 7
בעיה נוספת היא מעבר כפוי בין יישומים.
הבעיה הזאת שיגעה אותי הרבה זמן עד שהבנתי מה המקור שלה ומה הפתרון הרצוי.
אני עובד עם דפדפן שבו הרבה לשוניות פתוחות. כאשר אני רוצה "לעבור למקום אחר", זה יכול להיות לשונית אחרת או יישום אחר.
(העובדה שבחלונות יש הפרדה בין יישום שרץ בדפדפן ובין יישום שרץ במערכת ההפעלה הפך כבר בעייתי מבחינה קונספקטואלית.)
בכל מקרה, האופן שבו חלונות 7 פועל הוא שכאשר מקליקים על האייקון של היישום הנוכחי, הוא יוצא מפוקוס ובמקומו עולה היישום האחרון שנפתח.
כתוצאה מכך, כאשר רציתי לעבור לשונית ובמקום זאת הקלקתי על האייקון של הדפדפן, הדפדפן נסגר. זה שיגע אותי!
היום מצאתי פיתרון. עכשיו, כאשר אני מקליק על אייקון של יישום פתוח, לא קורה כלום. חוסר התגובה רומז לי שבעצם רציתי לעבור לשונית ולא לעבור יישום.
אם גם אותכם זה מעצבן, אתם יכולים לפעול על פי ההוראות שבדף הזה
Is there a way to stop Windows 7 from minimizing a window with focus when clicking the taskbar item?
שימו לב שהתהליך דורש הוספת ערך ל Registry, כך שאתם צריכים להרגיש בטוחים שאתם יודעים מה אתם עושים.
תהנו.
FAQ
1. אני יודע שאני יכול לנסות להתרגל לדברים חדשים אבל אני זקן וקשה לי.
2. אני יודע שבלינוקס זה לא היה קורה.
השנה שוב השתתפתי בכנס כינרנט שהתקיים הפעם בנצרת. השתתפתי בכינרנט הראשון (2004) ובשני (2005).
כשחשבתי על איך יהיה להשתתף בכנס נכנסתי ללחץ. שוב יהיה לי קשה בכנס. שוב אני לא אעיז לדבר עם אנשים.
נשמע לכם מוזר? קל לי לדבר באמצעות המסך והמקלדת עם אנשים שאני לא מכיר אבל פנים אל פנים זה סיפור אחר לגמרי בשבילי.
חשבתי מה אני יכול לעשות כדי לשפר את העניין לעצמי ואז הבנתי שאני לא היחידי בסיפור הזה.
הרבה אנשי מחשבים ואינטרנט מעדיפים לשוחח עם אחרים באמצעות מסך ומקלדת בדיוק מאותן סיבות שאני - וגם להם קשה.
לאינטרוברטים – מופנמים – קשה לדבר עם אנשים חדשים שהם לא מכירים.
הבעיה קשה במיוחד בכנסים שכל מטרתם יצירת קשרים חדשים. נטוורקינג בלעז.
"למה שיהיה למישהו מעניין לדבר איתי?", "היא בטח תחשוב שאני מפריע לה", "שוב אני אצטרך להתחיל להציג את עצמי בקלישאות", "איך אני להגיד במשפט או שניים מי אני ומה אני עושה?", "אם יהיה לי לא מעניין אני לא אדע איך להפסיק את השיחה בלי להעליב" ועוד ועוד.
לכן, הכנתי לקראת הכנס את ה Introverts' User Interface – ממשק משתמש למופנם.
בפתיחת הכנס הצגתי את הבעיה, הרעיון והפתרון והוא זכה להצלחה.
ענידת התגית "דברו איתי" היא הודאה בבעיה ובקשה מאחרים להתחיל בשיחה.
כמעט כל המאה שהכנתי נלקחו. מתוך מאתיים ושישים משתתפים.
לי עצמי זה עזר. לא פנו אלי אנשים אבל היה לי הרבה יותר קל לפנות לאנשים אחרים שענדו את התווית.
אתם מוזמנים להשתמש ברעיון בכנסים אחרים שבהם תשתתפו או כנסים שאותם תארגנו בעצמכם.
היום הוא יום הזיכרון לחללי צה"ל והרשת מתמלאת בסיפורי נופלים. לשמחתי, אף אדם קרוב לי לא מת במלחמה אולם יש סיפור של ישראל נלקן (זֵלֵה) ז"ל ששמעתי בילדותי, סיפור המופיע ברשת בתמציתיות, ואספר אותו כאן.
לא ביצעתי תחקיר מעמיק. אני מספר את הסיפור כפי שסופר לי בילדותי, יחד עם קצת מידע תומך שמצאתי ברשת.
קיבוץ משמר הנגב הוא אחד מאחת עשרה הנקודות שקמו בנגב ביום כיפור 1946.
הקיבוץ קם על גבעה שעליה נבנו כמה צריפים, בנייני שירות ורפת קטנה.
שם הקיבוץ, "משמר הנגב", ביטא את הצורך בהגנה מפני המצרים שאיימו מדרום.
לזֵלֵה היו שני תפקידים – הוא היה אחראי הביטחון (מפקד עמדה) של הקיבוץ הצעיר וכן היה הרפתן.
עשרה ימים לאחר הכרזת המדינה, ברחה אחת העגלות מן הרפת. העגלה יצאה מגדר הקיבוץ וזֵלֵה רדף אחריה.
הקיבוץ היה מוקף במוקשים והחברים הזהירו את זֵלֵה שלא ירדוף אחר העגלה.
זֵלֵה אמר להם שהוא מכיר את מיקומו של כל מוקש והמשיך לרדוף אחר העגלה.
העגלה לא הכירה את מיקום המוקשים, עלתה על מוקש ויחד איתה נהרג זֵלֵה.
אבל זה הוא לא סוף הסיפור.
איפה שהוא, ליד הקיבוץ, במקום שרק זֵלֵה ידע, היה מוחבא מתחת לאדמה כד חלב ובו רימונים.
כד החלב עדיין היה מוחבא מפני הבריטים. רק לפני זמן קצר הוכרזה המדינה ועדיין לא הספיקו להוציא אותו.
עם מותו של זֵלֵה אבד המידע על מיקומו המדוייק של הכד.
לאחר זמן, עבר הקיבוץ לגבעה אחרת, קרובה לגבעה הראשונה.
השטח שמסביב לגבעה הראשונה הפך להיות שדה.
אנשי הפלחה ידעו שבאיזור מסויים ליד הגבעה הראשונה נמצא כד עם רימונים אבל לא ידעו איפה בדיוק.
במשך עשרות שנים הם הקפידו לא לחרוש משולש מסויים מסביב לבאותו מקום משוער.
מתי שהוא בשנות השמונים, אחד מבני הקיבוץ שהיה קצין הנדסה קרבית, הביא מגלה מוקשים וחיפש בעזרתו את הכד עם הרימונים.
ואכן, באותו משולש לא חרוש, נמצא הכד ונחפר החוצה.
מאז חורשים גם את המשולש בשדה שליד הגבעה הראשונה.
קיבוץ משמר הנגב גדל והתפתח בגבעה השניה.
זֵלֵה קבור בבית העלמין של הקיבוץ המכונה (באופן טבעי) "הגבעה השלישית".
כולם כועסים על הפוסט של יאיר לפיד בפייסבוק על "גברת ריקי כהן מחדרה". הכעס הוא על בחירה שגויה של דוגמא לאשה שחייה צריכים להשתפר בעקבות התקציב החדש.
אני רואה שם משהו אחר.
"אני רוצה שנדבר על גברת כהן," אמרתי לבכירי האוצר לפני כמה ימים.
הם השתתקו, מופתעים.
היינו באמצע ישיבה רבת משתתפים שעסקה, כרגיל, בנסיון לסגור את הגירעון. על השולחן הארוך היו פזורות כוסות קרטון עם קפה שהתקרר כבר מזמן, ועל המסך הגדול הוקרן עוד טור אינסופי של מספרים.
אני רואה את יאיר לפיד, באמצע ישיבה רבת משתתפים, קולות ומספרים פשוט הולך לאיבוד.
הוא "מוצף". הוא מזמן עבר את השלב שבו הוא יכול לקלוט עוד פרט אחד חדש. הוא כבר לא מבין מה רוצים ממנו ולאן זה הולך.
הוא רוצה לחזור ליכולת להבין ולכן הוא מבקש נקודת משען שבעזרתה הוא יוכל לחזור להבין. הוא משתמש בטריק ששימש אותו מצויין עד עכשיו. הוא רוצה להסתכל על כל המספרים האלה באמצעות הסבר איך כל זה ישפיע על אדם אחד.
לי יש בעיות קשב וריכוז ואני יודע איך זה להיות "מוצף". גם אני פיתחתי שיטות דומות לאלה של יאיר לפיד לנסות חזור לפוקוס.
יאיר לפיד צעיר ממני בשנה. גם לו, כמוני, אין תעודת בגרות. כמוני, הוא לא השלים אף תואר אבל למרות זאת הצליח לעשות דברים בעולם.
בגלל שהוא גדל למשפחה עשירה בתל אביב ואני גדלתי בקיבוץ בנגב, אני מניח שהיו לו הרבה יותר אפשרויות לממש את היכולות שלו כנער וכבוגר.
כשאני הייתי ילד ונער, לא ידעו לאבחן ולטפל בבעיות קשב וריכוז.
אבל בעיות הקשב והריכוז ממשיכות איתי ואיתו עד היום.
יאיר לפיד החליט להיות בקשר ישיר עם הציבור באמצעות פייסבוק ולכן אין בינו ובינינו "מסך" של דוברים ועורכים, דבר הגורם לחשיפה של היכולות ושל הקשיים שלו. אני רואה את זה בפוסטים שלו שנכתבים בפזיזות ומכילים שגיאות עובדתיות שאין לו סבלנות לבדוק. אני רואה את זה בפער בין הפונציאל והיכולת, כמו שבטח טענו נגדו כשהיה ילד ונער.
כל עוד היה מדובר בפובליציסט ובפנים יפות בטלוויזיה, לא נורא.
היום הוא שר האוצר של מדינת ישראל והוא חייב לטפל בבעיות הקשב והריכוז שלו כדי שיוכל להצליח בתפקידו כשר אוצר.
ישנן אפשרויות רבות שאני בטוח שזמינות לו. אפשר לקבל אימון. אפשר לקחת תרופות ואפשר לשלב ביניהם.
יכול להיות שהקריאה שלו "אני רוצה שנדבר על גברת כהן" היא תוצאה של אימון שכזה אבל כפי שאני רואה את המצב "מבחוץ", זה כנראה לא מספיק.
הבהרה: יש מלכוד בהתייחסות למצבו הרפואי של אדם, ללא רשותו. מצד אחד, אנשי מקצוע לא יבצעו "איבחון מרחוק" ויכתבו על ממצאיהם, כי האתיקה המקצועית שלהם לא מאפשרת להם לעשות זאת. מצד שני, לא הגון שאנשים שאינם מקצועיים יבצעו איבחון רפואי כי הם לא מוסמכים לכך. תוצאתו של המילכוד היא שבעצם אי אפשר לדבר או לשער את מצבם הרפואי של אנשים. ולהתייחס לכך בפומבי. מכיוון שחשבתי שחשוב לדבר על האפשרות שלשר האוצר שלנו יש בעיות קשב וריכוז, החלטתי לוותר במקרה זה על ההגינות.
ראשית, סיכום הפוסט הקודם שבו שאלתי על ההבדלים בין שיטות צריכת מידע. תודה על כמות ואיכות התשובות.
לטעמי, התשובה של אורי ברוכין היתה מצויינת.
ברמה הראשונה אתה בוחר אם אתה הולך למידע או המידע בא אליך (פול/פוש, מאחר ואלו מונחים שמוגזרים מנקודת ההשקפה של התוכן). פול נמצא במגמת ירידה מתמשכת כבר יותר מעשור. למעשה הוא רלוונטי רק לאתרי יעד גדולים ועשירים. ווינט או יוטיוב הם אותו דבר במובן הזה (אם נתעלם לרגע מזה שיוטיוב הוא גם רשת חברתית כשלעצמו)
ברמה השנייה, פוש (האתר דוחף, אתה מושך) מתחלק לשני סוגים שאני מציע לקרוא להם:
1. curated – היוזר אוצר לעצמו ערוצים שמעדכנים אותו דרך רסס או אימייל (וגם באימייל יש ניוזלטרים, אלרטים, סרצ' אלרטס…).
2. organic – היוזר צורך אייטמים וערוצים שנדחפים אליו דרך הרשת החברתית שלו באופן "טבעי".סוגי האנשים שאתה מדבר עליהם נבדלים ברמת השליטה שהם מנסים ליצור על הפוש שלהם. זה דורש יותר אנרגיה אבל זאת "צרכנות יותר נבונה". קצת כמו מה שאומרים על עיתונות חינם – זה שזה מגיע אליך ליד ובחינם, לא אומר שאתה צריך להתחיל לאכול חרא
ואם כבר אני מזכיר את אורי ברוכין, בטח תשמחו לדעת שהוא מחדש את הקולקטיב, הפעם בפייסבוק.
ועכשיו לתחליף Google Reader בשבילי.
ההכרזה של גוגל על הפסקת השירות Google Reader הכניס את כל השוק למערבולת.
תוכלו למצוא ברחבי הרשת המון רשימות של שירותים חלופיים.
אני לא ממהר לעבור. יש עוד שלושה חודשים עד סגירת האתר ויש זמן לחשוב וללמוד מנסיונם של אחרים.
ניסחתי לעצמי את רשימת התכונות לקורא ה RSS החלופי שלי.
1. קיימות.
2. סימון פוסטים או פידים שקראתי.
3. הוספה והסרה קלים של פידים
4 קריאה נוחה מהטלפון
5. ארכיון עם אפשרות חיפוש.
6. בונוס – סימון פוסטים לרשימת מועדפים.
זהו, בערך.
נושא הקיימות הוא הקשה ביותר. ביטול שירות מרכזי על ידי גוגל קרע את המסיכה מעל התפישה ש"גוגל תמיד יהיו שם". הם לא, והנה ההוכחה. אז אם גוגל לא תמיד יהיו שם, למה להניח שכל שירות מסחרי חלופי כן יתקיים "לנצח".
לכן, החלופה בת הקיימא היא שירות שאתקין אצלי בשרת. כל עוד יהיה לי איכסון, יהיה לי קורא RSS.
אבל, אם אני רוצה תוכנה בת-קיימא, דרושים כמה דברים:
1. התוכנה צריכה לפעול בשפה שאני מכיר – PHP
2. התוכנה צריכה להיות מעודכנת באופן שוטף כדי לתקן בעיות תיפקוד ו"חורי" בטיחות.
אני לא מכיר אף תוכנה ייעודית לצבירת וקריאת RSS המתאימה לקריטריונים האלה.
קיימת Planet שפועלת על Python ועודכנה לאחרונה ב 2007-7. לא מצאתי שום דבר אחר שעודכן לאחרונה.
אפשרות נוספת היא הסתמכות על תוסף למערכת ניהול אתרים – WordPress או Drupal. הסביבות האלה מתעדכנות באופן שוטף ולכן הן עונות על דרישת הקיימות. עדיין לא מצאתי תוסף בשבילן שיענה על הדרישות שלי.
סיכום הביניים של החיפוש שלי הוא "עדיין לא מצאתי".
אני מניח שבעקבות הודעת גוגל השטח רוחש ויהיו עוד פתרונות.
יכול להיות שאעבור בינתיים לשירות "חיצוני" כגון Feedly ואפקח עין לפתרונות חדשים שיפותחו.
אשמח אם תספרו לי בתגובות על פתרון שלא ידעתי עליו.
אני מתכוון לכתוב פוסט על RSS (לפחות אחד) אבל אני לא בטוח לגבי הבחנה בסיסית שהגעתי אליה ולכן אני פותח כאן את השאלה לדיון.
בניגוד להרגלי כאן בבלוג, התגובות לא דורשות אישור והן יופיעו עם שליחתן.
ובכן, לנושא.
הטענה שלי היא שהיום יש שלושה אופני צריכה של מידע ברשת.
הראשון הוא באמצעות מקורות מידע גדולים וראשיים כגון אתרים חדשות גדולים.
השני הוא באמצעות הרשתות החברתיות שבהן מידע צף ועולה ומגיע לאנשים אם הוא מספיק פופולארי. המידע מגיע אל הצרכנים ברמה גבוהה של מקריות. צרכני מידע מהסוג הזה גם צורכים מידע מאתרי חדשות גדולים.
אופן צריכת המידע השלישי הוא על ידי RSS. הצרכנים בוחרים את מקורות המידע שלהם ועוקבים אחר העדכונים. בדרך כלל הם עוקבים אחרי הרבה מקורות מידע. הם גם צורכים מידע מאתרי חדשות גדולים ומהרשתות החברתיות שבהן הם חברים.
מה דעתכם? האם ההחבנה הזאת נכונה?
עדכון. תודה על התגובות החשובות.
אני "מקבץ" ומעדן את האבחנה שלי ומבקש את תגובותיכם להבחנה החדשה.
יש שני סוגי אנשים.
הסוג הראשון אומר "יש יותר מדי מידע בעולם. אני אתן לרשות החברתיות שלי לסנן אותו בשבילי ולהציף את מה שחשוב. אם לא ראיתי את זה, לא נורא".
הסוג השני אומר "יש הרבה מידע בעולם. אני צריך חלק מהמידע הזה. אני יודע באיזה ערוצים נמצא המידע הזה ואני לא רוצה לפספס את מה שעובר בערוצים האלה".
מה דעתכם עכשיו?
משבוע הבא נצטרך לשלם 400 ש"ח לשנה כדי לקרוא את אתר "הארץ" באינטרנט.
זו ההודעה שפרסם אתמול עמוס שוקן, מו"ל "הארץ".
עובדי "הארץ" הגנו כך על ההחלטה.
רועי צ'יקי ארד,עיתונאי ב"הארץ", כתב בטוויטר : "תחשבו על זה ככה: זה עולה בדיוק כמו חצי מנה פלאפל תל אביבי מדי שבוע."
ליאור קודנר, ראש חטיבת הדיגיטל של קבוצת "הארץ", כתב לי בשיחה בטוויטר : "320 לשנה – זה כמו ארוחה זוגית אחת במסעדה".
כשיצאנו לרחובות בקיץ 2011, אחת התחושות שהיו משותפות להרבה מאיתנו היתה "אני לא צריך להתבייש להגיד שאין לי".
אני קורא בתגובות של ארד וקודנר שיכחה של האפשרות שיש אנשים שהוצאה נוספת של 400 ש"ח היא לא דבר טריוויאלי בשבילם.
אפילו בשביל אשכנזים חנונים משכילים שמשוחחים איתם בטוויטר בגובה העיניים באופן לא עילג.
גם כאלה.
אני מקווה שהפוסט הזה יזכיר להם. ולאחרים.
ועוד שני דברים:
1. מעניין אותי האם ההתכנים בקישורים שפרסמתי כאן בבלוג ובעוד הרבה מקומות ימשיכו להיות זמינים אחרי שהקריאה באתר תהיה בתשלום בלבד.
2. אני מניח שאפילו אם תהיה לי גישה לאתר "הארץ", אני אפסיק לפרסם אליו קישורים בבלוג, בפייסבוק ובטוויטר, כי זו תהיה אפליה בין אלה שיכולים ואלה שלא יכולים לשלם.
הפוסט הזה הוא המשך של הפוסטים בניית אתרי אינטרנט בני קיימא ו-אתרים בני קיימא – מה שבעלי אתרים צריכים לדעת.
בפוסטים הקודמים כתבתי על העקרונות של אתרים בני קיימא. בפוסט הנוכחי אכתוב על עקרונות התוכן בר הקיימא ובנוסף אראה פתרונות שיישמתי באתר מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד ירושלים אותו ניהלתי בשנים האחרונות.
הפוסט הזה מפורט (וטכני) יותר מהפוסטים הקודמים. מפתחי אתרים יכולים לקבל ממנו רעיונות לתכונות שאותם הם יכולים להציע ללקוחות שלהם. בעלי אתרים יכולים לקבל ממנו רעיונות עבור האתרים שלהם.
אתר מוזיאון המדע פועל על גבי מערכת ניהול האתרים בקוד פתוח Drupal אולם הפתרונות שאציג כאן יכולים להתממש במערכות אחרות.
תוכן מתקלקל – הבעיה
בעיית התוכן המקולקל נוצרת כאשר רוצים להציג את המידע למבקרים במקום שמתאים להם, ולאו דווקא במקום שמתאים למנהלי האתר.
אם רוצים שאותו פריט מידע יוצג בכמה מקומות, צריך לזכור לעדכן אותו בכל המקומות. לרוב, לא זוכרים לעשות זאת ואז נוצרת חוסר התאמה והמבקרים עלולים להיתקל במידע שגוי.
הפתרון המקובל להימנעות מקילקול המידע הוא פרסום המידע רק בדף אחד. כך, צריך לעדכן את המידע במקום אחד – לדוגמא, מספרי טלפון של אנשים בארגון, שעות פתיחה, הודעות חשובות וכו'.
הפתרון הטוב יותר הוא לכתוב את התוכן במקום אחד ולהציג אותו בכמה מקומות. דוגמאות בהמשך.
תוכן נרקב – הבעיה
כמו במזון, מידע רקוב קשור לזמן שחולף.
דוגמא ל"תוכן רקוב" הוא הודעה על אירוע שיתקיים בעתיד, כאשר האירוע כבר נשכח מזמ.
תוכן רקוב יוצר אצל המבקרים באתר רושם רע ואף בילבול.
תוכן מתקלקל – הפתרון
הפתרון לבעיית התוכן המתקלקל הוא הטמעת מידע.
המידע כתוב במקום אחד באתר ומפורסם בצורות שונות בדפים אחרים. כך, עדכון אחד של המידע משתקף בכל המקומות בהם הוא מפורסם.
שעות הפתיחה של המוזיאון הוא סוג המידע הכי דרוש למבקרים ולכן אנחנו שמים אותו בכמה שיותר מקומות באתר, לנוחיות המבקרים.
לדוגמא, אני (מנהל האתר) עושה זאת על ידי הצגה דינאמית של תוכן דף המודיעין תחת המידע על תערוכה.
דף שלם מוטמע בתוך תפריט באיזור אחר של האתר. הדף מקבל כתובת חדשה, יורש את התכונות העיצוביות של דף האב אולם מציג בדיוק את אותו התוכן של הדף המקורי.
הקליקו כאן כדי לראות הצגה של דף המודיעין בתפריט המידע של דף תערוכה באתר.
שעות פתיחה המיוחדות הוא סוג מידע נוסף שחשוב לנו שכמה שיותר ייחשפו אליו.
המידע על שעות הפתיחה מוצג בתוך דפים אחרים על ידי הטמעת רשימות דינאמיות.
בדף חגים ואירועים במוזיאון מוצגים כל האירועים המתקיימים במוזיאון, מסווגים בתגיות.
אולם, המבקרים באתר לא יודעים לחפש שם את שעות הפתיחה המיוחדות.
לכן, בדף המודיעין הראשי, מוטמעת רשימה דינאמית של אירועים המסווגים כ"שעות פתיחה מיוחדות".
הקליקו כאן כדי לראות הצגה של שעות פתיחה מיוחדות בתוך דף המודיעין.
הטמעת הרשימות הדינאמית מתבצעת על ידי קוד PHP שקורא ל View ומקבל פרמטרים
מנהלי אתרים שימו לב לא לשכוח להעביר את מבנה הקלט של הדף ל PHP code
תוכן נרקב – הפתרון
מכיוון שרקבון של תוכן קשור לזמן, הפתרון הוא עבור דפים של אירועים.
בדרך כלל, אתרים מכילים איזור של "אירועים". באתרים כאלה, לדף אירוע יש מבנה קבוע. אני בחרתי שיטה אחרת שמאפשרת לי לנהל את האתר בגמישות רבה יותר.
באיפיון האתר ביקשתי שכל דף באתר יוכל להיות מוגדר כאירוע, בלי קשר למקומו בתפריט האתר.
הנה הקטע הרלוונטי ממסך הניהול.
כאש דף באתר מוגדר כדף אירוע, מופיע בו מידע ייחודי – תאריכים ו"רמזור".
ההנחה שלי היא שהרבה מהמבקרים באתר מגיעים לדפים שבו לאו דווקא דרך התפריט או דרך דפים אחרים באתר אלא דרך חיפוש במנועי חיפוש. מבקרים כאלה שמגיעים במקרה עלולים להתבלבל בגלל שלא הבינו את המידע על התאריך או שלא ראו אותו בכלל.
לכן מוצג רמזור שמציג בבירור (אני מקווה) את סטטוס האירוע.
כמובן שהרמזור מתחלף באופן אוטומטי בהתאם לתאריך כך שאין לי צורך לעדכן אותו באופן ידני.
הקוד להטמעת רשימת אירועים (כמו שעות פתיחה מיוחדות) פועל גם הוא אוטומטית על פי התאריך.
כאשר עובר התאריך של האירוע הוא לא מופיע ברשימה.
שימושים נוספים להטמעת מידע
באתר המוזיאון קיימת ספריה של קישורים וקבצים.
גם כאן, המידע מסווג בתגיות.
הסיווג מאפשר הצגה של "מדף" מהספריה מוטמע בדף אחר. לדוגמא, הדף מאמרים בנושאי נשים במדע וטכנולוגיה.
עוד שימוש הוא תכונת דפי השותפים.
המוזיאון מגייס שותפים לפעילויות השונות והשותפים ראויים לקרדיט.
לכל שותף יש דף באתר. לדוגמא האוניבריטה העברית בירושלים.
בדף ניהול של כל דף באתר אפשר לציין מי השותפים לפעילות.
הנה החלק הרלוונטי במסך הניהול.
ציון שותף בדף מתבטא אוטומטית בשתי צורות: 1. בדף הפעילות מופיע הלוגו של השותף עם קישור לדף השותף. 2. בדף השותף מופיע קישור חזרה לדף הפעילות.
כך כולם מרוצים. מנהל האתר לא צריך לשתול באופן ידני לוגואים וקישורים והשותפים מרוצים כי הם מקבלים קרדיט מרוכז לכל השותפויות שלהם עם המוזיאון.
לסיכום
באיפיון ובניהול אתר חשוב לקחת בחשבון את קילקול המידע ואת רקבון המידע.
יישום תכונות אוטומטיות כמו הטמעת מידע והתחשבות בתאריכים מעניקים למבקרים באתר חוויה טובה ומציאה נוחה של המידע החשוב להם.
כמו כן, ולא פחות חשוב, התכונות האוטומטיות מאפשרות למנהל האתר להתרכז במשימות החשובות ללא ערימה של פתקי תזכורות (בנייר או במחשב) לנקות ולעדכן מידע.
לא לדאוג. הכל בסדר במוזיאון, רק שחסר לי שם מרכיב עיקרי במקצוע שלי, פיתוח אתרים וייעוץ.
כבר כמה זמן שאני מדבר עם אנשים ועכשיו החלטתי לצאת ולחפש דרך הקשרים האינטרנטיים שלי. כך גם מצאו אותי לעבודה במוזיאון.
במשך העבודה שלי במוזיאון התווסף לי ניסיון חשוב בעבודה בפרוייקטים בינלאומיים. המוזיאון שותף ומוביל פרוייקטים במימון האיחוד האירופי ואני הבאתי לצוותי העבודה את הידע והנסיון שלי בצדדים הטכנולוגיים והאינטרנטיים. אני אשמח לממש את הנסיון שלי בפרוייקטים בינלאומיים נוספים.
אלמנט נוסף בעבודה שלי במוזיאון היה הכנסת מערכת Moodle לניהול תהליכי למידה ושיתוף ידע.
אני מביא איתי ידע וניסיון לביצוע יעיל של המשימה, הבנה מעמיקה של האופן שבו אנשים משתמשים בטכנולוגיות, ראייה מערכתית רחבה של הארגון ונטייה טבעית להעניק מניסיוני לאחרים.
אם אתם חושבים לעצמכם "לאן חנן יכול להתאים?" אולי הרשימה הבאה תעזור לכם:
משרה מלאה או פרוייקטים? אני לא מגביל את עצמי לסוג המשרה שאני מחפש. יכול להיות פרוייקט או משרה.
בבקשה אל תפסיקו לחשוב עלי עד שתקראו כאן על העבודה החדשה שמצאתי.
עדכון: בעקבות פניות שכבר התחלתי לקבל (תודה!) אני צריך להבהיר משהו. אני לא מתכנת. בעבר תיכנתתי ואם צריך (בעיקר בפרוייקטים האישיים שלי), אני יודע לדחוף ידיים לקוד ולגרום לו לעשות מה שצריך. המומחיות שלי היא לתווך בין המתכנת ובין הלקוח ולדבר עם כל אחד מהם בשפה שהם מבינים.
ועוד משהו. במשך השנים שעבדתי במוזיאון אנשים אמרו לי שהם מקנאים בי שאני עובד במוזיאון מדע. אמרתי להם שהם צודקים שהם מקנאים בי כי זה מקום טוב, מעניין ונחמד לעבוד בו. אם אתם חומדים את המשרה שלי, כשאעזוב אותה, שלחו מייל עם קורות חיים ל mada@mada.org.il. ככל שתמהרו למצוא עבורי עבודה חדשה, כך יוקדם הסיכוי שלכם להחליף אותי.