פאנלים מורכבים מקהל ומ-מומחים שיושבים מאחורי שולחן. אחד מהמומחים מדבר בעוד האחרים משתדלים להראות כמתעניינים בדבריו ולא לחטט באף. אני שונא להיות קהל של פאנלים ושונא לשבת מאחורי השולחן.

לכן, כשיגאל הציע לארגן כנס בלוגרים, התנגדתי לפורמאט של "סדנת מומחים" אלא הצעתי את הרעיון של ה Unconference שהתקבל מייד בלי ציוצים.

בכל פעם שאני נפגש פנים אל פנים עם אנשים שאותם הכרתי רק דרך הטקסטים שהם כותבים, הפגישה העשירה את חוויית השיחה אונליין. כל שיחת טלפון שבה אין אפשרות לנסח ולתקן, שיחה שבה יש גם שתיקות ומבוכות, מטעינה את הקריאה שלי במטענים חדשים. אני מצפה בהתרגשות לפגוש בכנס אותכם, אנשים שההיכרות בינינו היא רק דרך המסך. אני מצפה לשיחה בפס הרחב של כל ספקטרום התקשורת הבין אישית הבלתי מתווכת.

תקראו אצל יגאל את כל הפרטים.

תבואו. מחכים לכם.

נ.ב. הרעיון של כינוס בלוגרים במלון של יואב עלה אצל יגאל חמיש כאמצעי לפרסם את המלון, שכמו כל התיירות בצפון ספג מכה, ובגלל שהוא מלון מיוחד (בלי ילדים, בלי טלוויזיה ובלי דג מלוח בארוחת בוקר), קצת קשה לשיווק. וזאת עוד דוגמא להזניה של הבלוגים לכיוון המסחריות. אנחנו משתמשים בבלוגים שלנו ושלכם כדי לקדם אינטרס מסחרי! הנה, כתבתי את זה בפירוש ועכשיו אפשר לכסח אותי. אבל זה אינטרס מסחרי של חבר שלא ביקש את זה מאיתנו ובטח נבוך מכל המהומה. אז אולי בכל זאת זה בסדר.

כן

שולחים את צלם המערכת לטקס הדלקת נרות בסניף גבעתיים של מפלגת קדימה. מה יכול להיות יותר משעמם מזה? ובכל זאת, כמעט בכל פעם חוזר אלון רון, צלם "הארץ", עם תצלום מעניין ומושך את העין. למרות שהוא מצלם כבר הרבה שנים, אלון רון לא הפך להיות פקיד צילום ותמיד מחפש ומוצא זווית שונה. הוא לא מפחד לכלול בפריים חלקים מטושטשים וכאן הוא אפילו השתמש בתיקרה כאלמנט משמעותי. פעם אפילו כתבתי מכתב למערכת הארץ ברוח הזאת אבל נעניתי שהם לא מפרסמים מכתבי שבח כלליים. אז עכשיו יש לי בלוג ואני יכול לשבח את מי שאני רוצה, כמה שאני רוצה.

רן רימון, אתה גדול. וגל מור שואל למה גולשים ממשיכים לקרוא את מה שהם שונאים?