הסיפור מתחיל מאישור מחלה שבו כתוב "Stam balbel ta moch bari kmo shor, natti lo stam kadorim shani mekabel haleem hamalot". סריקה של אישור המחלה מסתובב כמו אש בין תאי הדואר, מגיע אלי לבדיקה בלא רלוונטי וכן ל Ynet. הידיעה מ 17.1.07 ב Ynet ( הרופאה כתבה "החולה מבלבל את המוח" – ותפוטר) מסתיימת בתגובת הכללית ""אנו רואים את המקרה כחריג ביותר ובחומרה רבה. הרופאה זומנה לשימוע וינקטו נגדה הצעדים הראויים". מכך אי אפשר אלא להסיק שהאישור אכן אמיתי.

על סמך תגובת הכללית שהופיעה ב Ynet כתבתי בלא רלוונטי שהאישור אמיתי. כמו כן כתבתי "מצד שני, אולי העברה של המכתב היא סוג של נקמה מתוקה ברופאים שאף פעם אנחנו לא בטוחים שעושים את המירב בשבילנו?"

היום, 23.1.07 מופיעה ידיעה חדשה ב Ynet הכללית: האישור המזלזל בחולה – מזויף ובמקביל הוסרה הידיעה הראשונה מאתר Ynet.

על פניו, אפשר להניח שהתגובה הראשונה של הכללית היתה פזיזה ללא בדיקה יסודית של העניין. אבל מכיוון שאי אפשר באמת לדעת, אפשר גם לחשוב שהתגובה הראשונה היתה נכונה והתגובה השניה היא כיסוי תחת וגם בה אין אמת.

מה שבטוח שהדוברת של הכללית פישלה בגדול.

אתמול גם התייחס הרופא של רשימות לסיפור והביע ספקנות לגבי אמיתות האישור ולגבי רמת האתיות של פרסום ידיעה שכזאת ללא תגובה ישירה של הרופאה. כמו כן, הסב ד"ר סיקורל את תשומת ליבם של קוראיו לעובדה שהחתום על הידיעה הוא רופא בעצמו ולכן פרסום הידיעה על רופא אחר עלול לעבור על סעיף בשבועת הרופא העברי "הזהרו בכבוד חברכם כי בכבודם הם תכובדו גם אתם".

הגיקים מכסחים את הרעיון של תחרות הבלוגרים אבל לא אומרים מילה רעה על אילנה תמיר, חברתם למקום העבודה – נענע. במקרה או שלא במקרה, היא נעדרה מהקלטת התכנית. הם לא אומרים שנענע, המעסיק שלהם, בכלל לא היה צריך לשתף פעולה עם הרעיון המטופש של איגוד האינטרנט הישראלי.

אני מכסח את אותו הרעיון אבל לא מזכיר את אילנה תמיר, אורי ברוכין וכרמל וייסמן השותפים ברעיון הזה. את שלושתם אני תופס כשותפים לי בכל מיני צורות.

אני מכסח את מנוע החיפוש של תפוז ולא כותב שאני מכיר את מי שתיכנת אותו.

גיא גרימלנד המסקר את תחום ההיי-טק והון סיכון הצליח לעצבן עוד קרן שאותה הוא מסקר.

לא פשוט העניין הזה.