מפגשים עם ערבים:

כל הדעות הללו, מבוססות או לא, נותרו חבויות בראשי עד שהזדמן לי לנסוע בכביש ואדי ערה. היה זה לילה גשום וקר במיוחד, המגבים ריצדו על השמשות והמזגן חימם ככל יכולתו. וכשעצרנו ברמזור, ראיתי ילדים ערבים מטיילים בצומת, מקבצים נדבות. בני שש עד שתיים עשרה, אני מניחה. מטיילים בחושך באמצע כביש מהיר. ספוגים עד לשד עצמותיהם בגשם שלא מפסיק לרדת מהצהריים, בטח רועדים מקור. אם לא ידרסו, יחזרו הביתה עם דלקת ריאות. כאב לי לראות שילדים צריכים להגיע למצב הזה. הרגשתי אשמה שהעזתי להתלונן על כך שהעברתי את הילדות שלי כמעט בלי לקבל שום דמי כיס. הילדות שלי הייתה כד של שמנת עם סוכר לעומת הזוועות שהם עוברים. הרי אמא שלי, למרות שאינה האם האידיאלית, שמרה עליי ודאגה לי מכל משמר, דאגה שאותי הרגיזה, והילדים האלה לעולם לא יזכו להכיר. התמלאתי בזעם על ההורים האיומים שהעזו לשלוח כך את הילדים שלהם, ופלטתי משהו בסגנון "כל הערבים המסריחים האלה! איזה מין הורים אלה?! זה לא בני אדם, זה חיות!" ובראשי עברו מחשבות גזעניות גרועות אף יותר. הבעיה הדמוגרפית, שעד כה נראתה רחוקה, נחשפה לנגד עיני במלוא כיעורה. הסקתי שזה מה שקורה כשמולידים הרבה מדי ילדים בלי בסיס כלכלי לגדל אותם. יושבי המכונית, מזועזעים גם הם, הנהנו בהסכמה מהולה במרירות של השלמה עם המצב: "הם בטח מקבלים יותר נדבות ככה, בגשם".

המחזה הנורא גרם לי לשכוח מהשפעתן ההרסנית של הכללות, סטיגמות, וגזענות. "כל הערבים המסריחים האלה!" אמרתי. שכחתי שכל אחד שונה מאחיו ואחיותיו. שכחתי שיש ערבים שלומדים כימיה בטכניון, שכחתי שיש ערבים שכותבים על חיי לילה ב"טיים אאוט ביירות" ושכחתי את הילדה הערביה טובת הלב שקנתה לי קרטיב על חשבונה כשהייתי בכיתה ו'.

המצב החברתי האיום בקרבינו גורם לי להאמין שאנחנו לא עדיפים על ארנבים.

אבל זה כבר לא משנה. כי היא גזענית וצריך להסיר אותה מכל הוובסטרים שבעולם כדי שאי אפשר יהיה לקרוא שהיא כתבה אחרת ממה שהיא כתבה שלושה ימים לפני כן.

רן יניב הרטשטיין מפרסם בנענע מדריך קצר לבחירת מיקרופון לפודקאסט. רן כותב:

חשוב לקחת בחשבון גם את כמות המשתתפים בפודקאסט. כשצריך לקנות שלושה או ארבעה מיקרופונים, הדגמים הזולים והפשוטים יותר הופכים הרבה יותר אטרקטיביים.

ובכך הוא מתעלם מהעובדה שלמיקרופונים שונים יש שטח קליטה שונה. יש מיקרופונים מאד כיווניים שקולטים את הקול בשטח מצומצם ממול למיקרופון (כמו ה C01U) ויש מיקרופונים שקולטים את הקול משטח רחב מסביב למיקרופון.

יכול להיות שלהקלטת יותר מאדם אחד, עדיף להשקיע במיקרופון Omnidirectional מאשר בכמה מיקרופונים ומיקסר.

תנור האפיה שלנו (משולב עם כיריים גז) ממש התפרק והיה צורך בקניית חדש.

אינטרנט שמינטרנט וכל זה אבל מכיוון שאני הוא זה שמנקה את התנור, בסוף הייתי צריך לראות בעיניים את מה שאני קונה כדי לוודא שלא יהיו לי הפתעות.

ביום חמישי בצהריים מצאתי תנור טוב במחיר טוב במחסני חשמל בירושלים. רשמתי את הדגם ואת המחיר.

חיפשתי את הדגם באינטרנט ולא מצאתי אותו בשום מקום כך שלא היתה לי אפשרות להשוות מחירים ולקנות את אותו המוצר במקום זול יותר. (יכול להיות שמחסני חשמל מודעים לשיטת הקניה הזאת ולכן למוצרים שהם מוכרים יש מספרי דגם ייחודיים?)

למחרת קיבלתי אישור מהאשה לקנות. ביום ראשון בבוקר התקשרתי לוודא שאפשר לבוא ולקנות אבל כבר לא היה במלאי.

התקשרתי לסניף ביל"ו ושם הפקידה הנחמדה הסתכלה במחשב ואמרה לי שגם אצלם אין במלאי אבל הקריאה לי את רשימת הסניפים שבהם יש עדיין במלאי.

מכיוון שלא היה לי זמן לנסוע באותו היום לתל אביב הייתי מיואש מהצורך לחזור שוב על תהליך החיפוש בידיעה שהתנור שאני רוצה בטח כבר לא יהיה במלאי בשום מקום.

אשתי החכמה אמרה לי שמכיוון שזו רשת, אולי אוכל לשלם בירושלים ולקבל במקום אחר. צדקה.

שילמתי ביום ראשון בירושלים ולקחתי את התנור ביום שני ברמת גן.

מסקנות:

1. כנראה שמחסני חשמל מחזיקים מספר פריטים קטן במלאי ולכן אין הרבה זמן להתלבט.

2. כנראה שיש ייתרון בקניה מרשת.

3. האינטרנט שמינטרנט לא תמיד מתאים לקניית כל דבר.

כבר הייתי בסיפור הזה של כיפופי ידיים של מפעילי וובסטרים ואמירות כגון "תסיר אותי כי היא שם".

אמירות כאלה מחלישות את הדוברים ואת מפעילי הוובסטרים. אלו אמירות כוחניות שגורמות למפעילים להיכנס ללופים של שיקולים מה ומי יותר חשוב. בסוף זה תמיד נגמר רע.

לכל מפעיל יש שיקולים משלו והעצמאות של המפעילים יותר חשובה מאשר פרסום בלוג זה או אחר בוובסטר זה או אחר.

אני מציע להפסיק את מה שהתחיל ולא להתחיל חדשים בכלל.

גלנדון ואיזבלה לא מנומסים והצליחו לקבל כתבה בקפטן אינטרנט. אולי בעקבות הכתבה הזאת תבוא להם ישועת הפרנסה.