מסע אסוציאטיבי פרטי בזמן שאני מנסה להבין על מה אני צריך להתמקד עכשיו בעבודה ואיך לארגן את זה.

הופיע לי עכשיו באוגדן פוסט של גילי סופר בבלוג של מסע אחר על מערכת מפות הטיולים באתר משרד החינוך.

מערכת נפלאה!

ואז התפצלו המחשבות שלי.

פיצול אחד הוא השאלה של "תוכן עצמאי" מול "תוכן מסחרי". הפוסט הזה בבלוג מסחרי בהחלט הביא לי תועלת, בייחוד כשהוא לא מספר על עצמו אלא מפנה לאתר אחר.

הפיצול השני הוא המחשבה על הבוׁקיוּת של הממשלה. יש אתרים ממשלתיים נפלאים אבל בגלל שיוצרים אותם פקידים, הנושא השיווקי הרבה פעמים לא חשוב להם והחשיפה שלהם לגוגל היא מינימאלית עד לא קיימת. למערכת המידע הגיאוגראפית באתר משרד החינוך (שהייתי בין מייסדיו ולכן יש לי אליו סימפטיה) אין title. אם הם היו רוצים היו יכולים בלי הרבה בעיות להקים דף עם רשימת כל המסלולים והיישובים שבמערכת ואז בטוח היו מגיעים אליהם על ידי חיפוש. סופיה מינץ, לתשומת ליבך.

ואם כבר סופיה, באסוציאציה פרטית פרועה, ובחזרה לאתרים לא אישיים נחמדים – הלול, הורות בגובה העיניים. הילדים שלי כבר לא בגיל אבל למי שכן, נראה לי שמומלץ.

ועכשיו נראה לי שאני יודע מה אני צריך לעשות עכשיו.

כשארגונים מבקשים ממני המלצה למי יעשה להם את האתר, אני ממליץ להם להעדיף אתרים בתשתיות קוד פתוח.

ועכשיו אני אכניס מונח חדש שהמצאתי לכבוד הפוסט הזה – "תשתית ציבורית". תשתית ציבורית היא תשתית תוכנה שהמיישמים שלה שונים מאשר המפתחים שלה. השאלה אם התשתית היא בקוד פתוח או סגור, או אם התשתית נרכשה בכסף או התקבלה בחינם לא חשובה להבחנה שאני עושה כאן.

הבעיה עם תשתית ציבורית היא שמי שמיישם את המערכת הוא לא מי שכתב את התשתית. כשמתקיים המשא והמתן סביב האיפיון, בייחוד סביב נושאים לא טריוויאלים, אנשי התשתית הציבורית יגידו "התשתית מאפשרת את זה" ואז "אנחנו יכולים ללמוד איך עושים את זה".

פיתוח עצמאי של תשתית תמיד מלווה את הצרכים של הלקוחות ולכן טכנולוגיה פרטית באה יחד עם נסיון מוכח ביישום שלה. אנשים שפיתחו מערכת פרטית מבינים טוב יותר את המשמעויות של הדרישות המיוחדות מהמערכת שלהם. בסיטואציה דומה של משא ומתן עם אנשים שפיתחו טכנולוגיה פרטית, הם יגידו "התשתית מאפשרת וכבר עשינו את זה" או "לצורך המיוחד שלכם אנחנו יכולים לבצע פיתוח בתשתית שלנו".

לכן, כשיש צרכים מיוחדים מהתשתית ונמצאים במצב של בחירה, תשתית ציבורית היא לאו דווקא הבחירה הנכונה מבחינת עלויות וזמן פיתוח.

כמובן, שככל שנצבר נסיון על ידי מפתחים בתשתית ציבורית הפער מצטמצם בינם ובין המפתחים בתשתית פרטית, אבל לתחושתי הפער הזה אף פעם לא יוכל להיסגר.

וכמובן שיש עוד שיקולים חוץ מאשר עלויות וזמן פיתוח.

מחשבה בתהליך. לא משהו סגור.

גדי, אולי צפריר יכול לעזור לך?

(לא, זה לא קשור לגדי או לצפריר. זה קשור לשימוש בבלוגים מעבר ל"מה דעתי על מה שקראתי ב Ynet")

במסגרת שתיל אני מלמד קורס בשם "המחשב והאינטרנט לשירות הארגונים". אתמול היה המפגש השישי מתוך עשרה ובו סיכמתי את שעברנו ופירטתי הדרך שלפנינו. אחת המסקנות שלי היתה שבמסגרת חלוקת הזמן, צריך להשקיע פחות בהעברת עוד מידע ממני המורה אל המשתתפים ולאפשר יותר למידת עמיתים.

שיחה ששמעתי בקצה האוזן הוכיחה לי עד כמה נכונה הגישה הזאת.

אחת המשתתפות סיפרה לשכנתה לשולחן שבמסגרת מהלך גיוס משאבים לעמותה שלה היא שיכנעה חברה מסחרית גדולה להוסיף באנר קטן בניוזלטר הפנימי שלהם המפנה לאתר של העמותה.

מאות הקוראים של הניוזלטר ייתנו יחס אחר לבאנר שראו בערוץ פנימי של החברה מאשר אם היו רואים אותו במקום ציבורי.

כשאני חושב על ערוצי תקשורת אינטרנטיים אני חושב על ערוצים ציבוריים. אף פעם לא חשבתי על אפשרויות להתחבר לערוצי אינטרנט פרטיים.

לקריאה נוספת וקבועה – The Guru’s Handbook – מחשבות על הוראה.