נסעתי למשרד שתיל ברמלה כדי להעביר לצוות שם הדרכה בנושאי אינטרנט שונים.

בות'אינה דביט, מנהלת פרוייקט ערים מעורבות בשתיל היתה קצת חולה ולכן האנרגיה היתה נמוכה, בניגוד לרגיל.

הדרכתי אותה ואת מזכירת המשרד, רנא עוואדי, טכניקות חיפוש בסיסיות באינטרנט, מה שפקח את עיניהן. גרם לי לחשוב על כך שאני צריך למצוא שיטות יותר יעילות להעביר את הידע שלי. לא הגיוני שאצטרך לנסוע למקומות כדי להסביר לאנשים דברים פשוטים. אולי אכין שיעור מצולם כמו שיש ב aeou.co.il

פתחתי לבות'אינה חשבון בפליקר ולימדתי אותה להעלות תמונות. סיפרתי לה שיש לי דרך לדעת מתי היא מעלה תמונות כך שאם היא לא תנצל את מכסת ה 100 מגה שלה בחודש, אני אצעק עליה.

אחר כך בות'אינה לקחה אותנו לאכול צהריים במסעדת סמיר – מסעדה של המשפחה במרכז רמלה.

הנה בות'אינה (משמאל) ורנא (מימין). רנא לומדת לתואר שני בסוציולוגיה. לא בתמונה, עו"ד נידאל עבד-אל-גאפר שגם היה איתנו. נידאל עובד בשתיל במסגרת תכנית המשפטנים של הקרן החדשה לישראל.

במסעדה בות'אינה הראתה לי מכתב ממוסגר שנשלח לסבתא שלה ובו כתוב:

ראש הממשלה

לכבוד
הגב' לוריס סלים רביע
רח' ת"כ מס. 6, רמלה.

ממשלת ישראל שולחת לך בזאת המחאה על סכוםשל מאה לירות – לאות הוקרה ועידוד לאם בישראל אשר ילדה וגידלה עשרה ילדים.

יהי רצון ותזכי לגדלם לתורה, לעבודה ולמעשים טובים למען המולדת.

תחזקנה ידיך,

משה שרת

משה שרת היה ראש הממשלה השני של מדינת ישראל בשנים 1954-1955

כשהיינו כבר בשלב הקפה נכנס למסעדה עוד דביט אחד, ניהאד דביט. הוא אמן. הנה פסל שלו שעומד במסעדה.

ניהד הראה לנו אלבום עם צילומים של פסלים שלו. הוא הראה לנו צילום של פסל וסיפר שמכר אותו בהמון כסף ל"ממציא של הדפוס הדיגיטאלי". יש לו עכשיו (או תהיה לו בקרוב, לא זוכר) תערוכה בכניסה של איזה בניין היי טק.

בדרך החוצה ראינו את ג'ליל דביט, מפעיל המסעדה המשפחתית מעשן נרגילה בעוד ידיד שלו, יהודי מארה"ב גולש באינטרנט על המק. ברור שיש במסעדה אינטרנט אלחוטי.

חזרנו למשרד ומשם הלכתי ברגל לתחנת הרכבת של רמלה, חמש דקות הליכה. בדרך ראיתי אדם מרסס בצבע יסוד אפור אובייקטים מוזרים. שאלתי מה הם והוא אמר לי שאלו חלקים של מטוס של לונה פארק.

בתחנת הרכבת שוב השתאיתי למראה בית המשפחה הצמוד לגדר תחנת הרכבת. הנה סרטון שימחיש אולי את תפלצתיות המצב.