מצד אחד – כשתאגיד תוכן ("הארץ") מתחיל להעסיק בלוגרית, ברור שהוא ירצה אותה כמה שיותר קרוב כדי להנות מהכתיבה שלה. אז הוא יכריח אותה לכתוב בפלטפורמה שלו.

מצד שני – כשבלוגרית, שתהילתה נוצרה מאיכות הכתיבה שלה, האנטי ממסד-עיתונאי ומהאנונימיות שלה, כותבת בפלטפורמה של המעסיק, הרבה חופש לא ייצא מזה.

אולי לא חופש, אבל בשביל כולם אני מקווה שייצא מזה משהו טוב אחר.

זיו פוגטש מ litrom.com כותב:

דרך אגב, לגבי היעילות של תרומות בזבל, ראיתי קמפיין שבוצע באמצעות דואר זבל והפנה לעמותה שעבדה איתנו. מתוך כחצי מליון מיילים שהם שלחו, התקבלה תרומה אחת של 15 ש"ח. כך שכנראה הציבור לא מטומטם כמו שאנשי הזבל הללו חושבים, אך בכל מקרה כדאי להזהיר.

(מיותר לציין שחשבונה של אותה עמותה נסגר לאחר שקיבלנו את התלונה הראשונה בנושא)

חשוב לדעת.

"חברה" שלי בקפה דה-מרקר כתבה לי : "תגיד- מעניינת אותי דעתך לגבי הקפה הזה. ספר לי מה אתה חושב על מה שקורה כאן, על מה שיקרה כאן ועל מה שיקרה בעקבות כל זה." אז אני אענה לה בציבור.

אדם שוב, עורך הקפה, כותב היום ב-הרשת העסקית של קוראי TheMarker

…תוכן – מיוצר, נערך ונשלט בידי גולשים ולא על ידי מערכות התוכן העיתונאיות המסודרות.

ואחר כך…

מה עושים? שיגרתי אזהרה במערכת המייל הפנימית של הקפה ל"מתחזה".

הסתירה בין שני המשפטים האלה בולטת.

בעלי העסק שנקרא הארץ-דהמרקר צריכים להחליט האם הם הקימו מערכת פתוחה או מערכת עם שליטה של עורך.

כרגע המסרים כפולים וזה לא טוב לאף אחד.

היום לקחתי את הילדה שלי לעבודה. פעם במחצית מגיע להם יום חופש ללא תירוץ.

בזמן האחרון אני נוסע לעבודה – מבית שמש לתלפיות שבירושלים – דרך המנהרות. למי שלא יודע, דרך המנהרות היא דרך שנפרצה בין בית לחם לדרום ירושלים.

בטור האיטי שפונה שמאלה מחוסאן לכביש בית לחם ירושלים עומדים ילדים פלסטינים בערך בגיל של הבת שלי ומוכרים מציתים.

הבת שלי שואלת "למה הם לא בבית ספר?" ואני אומר לה שהם עניים. היא שואלת "למה המדינה לא דואגת להם?" ואני אומר לה שהם ילדים פלסטינים והם לא בטיפול מדינת ישראל ואז היא אומרת "אבל גם בעיר העתיקה ראיתי כאלה" ואמרתי לה "נכון, המדינה מזניחה חלק מהאזרחים שלה".

בת תשע וחצי והפנימה את מה שטוחנים לה ההורים במוח.

ואז אצל ולווט (ממש אוצר) אני קורא על ארגון קולך עם הפניה למאמר באתר הארץ. לקולך יש אתר. כדאי להפנות גם אליו. ויש גם את עיקר – הקואליציה הבינלאומית לזכויות העגונה ומסורבת הגט לשני הארגונים יעצתי במסגרת עבודתי בשתיל.

ולווט נתנה גם הפניה לבלוג של פוסט אחד בשם סוגרים את מתקן הפירוליזה.

העובדה שקורים לזה "בלוג" לא אומר שצריך לכתוב הרבה. לפעמים בלוג יכול להיות מצויין ל"אני רוצה להגיד לכם משהו אחד".

ואז רווית מבליחה ב"עין לציון" וכותבת ב 600 מי יודע:

רק 600 עובדים עוד לא קיבלו את משכורותיהם.
רק 600.
בגלל זה משביתים מדינה שלמה?
בגלל זה מכניסים את כל המערכת הפוליטית, כלכלית, מנהלית ובכלל, במדינה הזאת לסחרור כזה?

כן!
כן!!
כן!!!!

ועכשיו אני ממשיך להכין את הסדנא שבה אני אדריך את התלמידים שלי להתקין פיירפוקס ולקרוא ערוצי RSS. עניין טריוויאלי לרוב קוראי וובסטר 3 אבל עניין גדול לאנשים אחרים.