הקופאית: למה?

אני: את באמת רוצה לדעת למה אין לי כרטיס מועדון?

הקופאית: כן.

אני: מה האינטרס של הסופרמרקט?

הקופאית: לתת לך הנחות.

אני: לא. זה לא האינטרס של הסופר. זה הפיתוי שלהם כדי שאני אעשה כרטיס מועדון. האינטרס של הסופרמרקט זה שיותר כסף יעבור מהכיס שלי לכיס שלהם, נכון? והם יודעים שאם יהיה לי כרטיס מועדון, יותר כסף יעבור מהכיס שלי לכיס שלהם. נכון?

הקופאית: נכון.

אני: אז מכיוון שהאינטרס שלי זה להעביר כמה שפחות כסף מהכיס שלי לכיס של הסופר, נכון שעדיף שלא יהיה לי כרטיס מועדון?

הקופאית: ואללה, לא חשבתי על זה.

(ההשראה לפוסט : דיאלוגים שבועיים עם קופאיות ועל יום הצרכן הבינלאומי מאת דרור פויר)

לימדתי היום שימוש בקוראי RSS – גם תפוז וגם Google Reader.

התלמידים נקלו שוב ושוב באותה בעיה.

לימדתי אותם שכתובת ערוץ ה RSS נמצאת "מתחת" לאייקון הכתום עם הציור או הכתב הלבן.

הבעיה היא שבכל אתרי החדשות הישראלים הגדולים זה לא עובד ככה: הארץ, Ynet, NRG, נענע.

הקישור מהאייקון של ה RSS מוביל לדף קודם מסביר מה זה RSS ואיך קוראים את זה ואז יש רשימה של ערוצי ה RSS של האתר.

אני מניח שהתלמידים שלי בקורס הם לא יותר מטומטמים מכל משתמש מחשבים אחר.

אם יש סטנדרד, אפילו אד-הוק, צריך לפעול על פיו בעקביות. אם לא פועלים ככה, המשתמשים מתבלבלים ומתעצבנים.

בשנת 2000 מישהו שאל אותי אם יש באינטרנט את הטקסט המלא של ההגדה של פסח. לא מצאתי אבל בעקבות שאלה שלי בקבוצת הדיון של בית שמש קיבלתי את הקובץ ופרסמתי אותו באתר.

עדיין היום, חיפוש בגוגל "הגדה של פסח" מביא את הדף באתר שלי בתוצאה הראשונה.

לפני שנה או יותר העברתי את הטקסט לרשות הכלל והוא נמצא עכשיו באתר וויקיטקסט.

הבוקר, לפני תחילת השיעור בקורס "המחשב והאינטרנט בשירות הארגונים" נכנסה לכיתה התלמידה ענבל כהן, דוברת התנועה המסורתית ובידה ביטאון התנועה ובו מוסף מיוחד להגדה עם פעילויות, מאמרים והבטים פמיניסטיים להגדה.

מוזמנים להוריד ולהנות.