הופמן האחד, היותר מוכר לי, מודיע היום בבלוג שלו על אתר חדש שיזם בשם "חמש דקות". זה הלוגו של האתר. ההופמן הזה הוא בן 32.

הופמן שני - יואל הופמן – שאני פחות מכיר, מוציא ספר בשם Curriculum Vitae עם סיפורים קצרים ואיורים. ההופמן הזה בן 70. הנה איור מתוך הספר.

האם הדמיון בין שני האיורים מקרי?

האם מקרית העובדה שלשניהם קוראים הופמן?

עכשיו אני יוצא לטיול בן יומיים כך שהתשובות, אם יהיו, יחכו לי כמה עשרות שעות.

בכל פעם שהטונים בשיח נגד השלום עולים, עולה גם השאלה שבכותרת.

אז הנה דוגמה של מישהו אמיץ, ערבי אמנם, שנאלץ להתמודד עם השאלה הזאת ופעל בדיוק בכיוון הנכון.

האב הפלשתינאי השכול תרם לסיום העימותים בכפרו

מאת יואב שטרן – "הארץ"

חודשיים חלפו מאז שכל בסאם עראמין, מהכפר ענאתה שבצפון מזרח ירושלים, את בתו עביר. עביר, בת 11, נפגעה בראשה בעת שעמדה ליד בית הספר היסודי לבנות בכפר בזמן ההפסקה. נסיבות מותה של עביר עדיין אינן ברורות, אך התושבים טוענים שכוחות מג"ב שפעלו באזור הם שפגעו בה. "יש מי שאומר שאני צריך להרוג קצין בגלל שהרגו לי את בתי, אבל אני לא מאמין בזה", אומר בסאם. במקום זאת, בחר עראמין להיות מעורב במגעים עם מפקדי מג"ב שהביאו, בשלב זה, לסיום העימותים בכפר.

לדג נחש יש שיר בשם בלה בליסימה שבו מסופר על אישה חרדית שהגנה בגופה על מחבל. הוא מתחיל ככה: "זה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך".

מישהו צריך לכתוב שיר על בסאם עראמין. גם זה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך.

נזכרתי שלפני חמש שנים כתבתי מאמר בשם מקלדת, מסך וקהילה: על ארגון קהילות וירטואליות

זה מתחיל ככה:

כשהתחלתי לדבר עם אנשים דרך המחשב, עוד לא היה אינטרנט, לפחות לא בארץ. אני זוכר את עצמי יושב שעות במקלט בקיבוץ, מחייג ל BBS, לוח מודעות אלקטרוני שפעל באותם ימים, ומתכתב עם אנשים שלא ידעתי איך קוראים להם ואיך הם נראים. לאט לאט למדתי להכיר אותם, עם מי כדאי לשוחח ועם מי לא כדאי להיכנס לוויכוח. מתחת לאדמה, לילה מסביב, ואני מתכתב עם אנשים ללא פנים וללא שמות.

ובאמצע גם כתוב:

ניהול קהילה וירטואלית דורש ניסיון בהשתתפות פעילה בקהילה מסוג כזה. למנהלי קהילות וירטואליות דרושה הבנה של החוויות והתהליכים, האישיים והקבוצתיים, המתעוררים במפגש וירטואלי בין אנשים.

אולי יועיל למישהו לקרוא.