בכל פעם שהטונים בשיח נגד השלום עולים, עולה גם השאלה שבכותרת.

אז הנה דוגמה של מישהו אמיץ, ערבי אמנם, שנאלץ להתמודד עם השאלה הזאת ופעל בדיוק בכיוון הנכון.

האב הפלשתינאי השכול תרם לסיום העימותים בכפרו

מאת יואב שטרן – "הארץ"

חודשיים חלפו מאז שכל בסאם עראמין, מהכפר ענאתה שבצפון מזרח ירושלים, את בתו עביר. עביר, בת 11, נפגעה בראשה בעת שעמדה ליד בית הספר היסודי לבנות בכפר בזמן ההפסקה. נסיבות מותה של עביר עדיין אינן ברורות, אך התושבים טוענים שכוחות מג"ב שפעלו באזור הם שפגעו בה. "יש מי שאומר שאני צריך להרוג קצין בגלל שהרגו לי את בתי, אבל אני לא מאמין בזה", אומר בסאם. במקום זאת, בחר עראמין להיות מעורב במגעים עם מפקדי מג"ב שהביאו, בשלב זה, לסיום העימותים בכפר.

לדג נחש יש שיר בשם בלה בליסימה שבו מסופר על אישה חרדית שהגנה בגופה על מחבל. הוא מתחיל ככה: "זה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך".

מישהו צריך לכתוב שיר על בסאם עראמין. גם זה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך.