הבוקר נסעתי ברכבת עם בתי, לתל אביב.
בתחנת בית שמש עומדת מכונה אוטומטית למכירת כרטיסים.
סימנתי במכונה נסיעה הלוך וחזור בשבילי, ואז בחרתי שני כרטיסי ילד.
להפתעתי, הכרטיסים שלי ושל בתי היו באותו מחיר – 18 שקלים.
שאלתי את מנהל המשמרת בתחנה לפשר העניין והוא אמר לי שהרכבת בין בית שמש ותל אביב היא רכבת פרברית וברכבת פרברית אין הנחה לילדים.
שאלתי אותו "למה" והוא אמר לי "ככה".
כמה דברים תמוהים בעניין:
א. איך נסיעה של 45 דקות נחשבת "פרברית"?
ב. למה נסיעה ברכבת פרברית לא מזכה בהנחה לילדים וכל סוג אחר של נסיעה בתחבורה ציבורית, כן?
ג. מי קבע שלנסיעה ברכבת פרברית אין הנחה לילדים?
יבורר.
אפשר להשתגע מאיך שהגופים הגדולים קובעים לנו את החוקים מעל הראש לפי מה שנוח להם. נראה מה הם היו אומרים אם האזרח הקטן היה טוען שהוא לא צריך לשלם על הבת שלו בגלל שהיא נחשבת "נספחית"
אני מעוניין קצת לסנגר על רכבת ישראל (אך בהחלט לא אוהב אותם); רכבת פרסברית הינה רכבת מאספת שעוצרת בכל התחנות במסלול ומסלולה קצר יותר מאשר רכבת "רגילה" (או מהירה לפי מושגי רכבת ישראל). אולי נכון יותר יהיה לו הניסוח יהיה "רכבת מאספת" בלבד ולא "רכבת פרברית", שנשמע כאילו היא מסתובבת במספר מצומצם יותר של תחנות מסביב העיר.
אותו מקרה של רכבת פרברית תקף גם לגבי מקרים אחרים בארץ – למשל בנימינה היא פרבר של תל־אביב (למרות שהמרחק בינה לבין חיפה זהה או קצר יותר) וכדומה.
בקשר למחירים – לדעתי הכוונה שלהם הייתה שמבוגרים זכאים להנחה בקו, לא שנשללת מהילדים זכות ההנחה.
אם זה מנחם אותך, גם בנימינה היא פרבר של ת"א. ונהריה היא פרבר של חיפה.
זה קורה בעיקר כי הם "קצת" מונופול ויכולים לעשות מה שהם רוצים, כל עוד הממשלה לא ממש מחזיקה אותם קצר.
המסקנה מן הסיפור, המבוטאת בכותרת, לא בהכרח נכונה. לפי ההגיון של מקבלי ההחלטות ברכבת ישראל, אם הרכבת בין בית שמש לתל אביב היא רכבת פרברית, יתכן מאוד שתל אביב היא בכלל פרבר של בית שמש ולא ההיפך.
באשר למחיר – ההנחה היחידה בקו הזה (כמו גם בקווים נוספים מבין קווי הנסיעה ברכבת ישראל) היא הנחה לאזרח ותיק. (גם על כרטיס לשני כיוונים אין הנחה) למה? אני מניח שזה מכיוון שהנחה זו קבועה בחוק ולא ע"י רכבת ישראל / משרד התחבורה…
אגב, גם לסטודנטים אין הנחה בקווים פרבריים, וכמו שאמרו בתגובות האחרות, מדובר בהרבה מאוד קווים.
Pingback: » הנחה לילדים ברכבת: מהבלוג לעיתון לכנסת » וובסטר 3 - חנן כהן