וזה מה שקורה כאשר למרצה יש בלוג. הוא כותב על משמעות האולטימטום של ור"ה:

בפשטות: המהלך של ור"ה לא חוקי.
אין לו אחיזה משפטית.
רק לסנאט של כל אוניברסיטה בנפרד יש את הסמכות האקדמית.
ולכן המשמעות היא הפעלת לחץ בלבד.
או במלים רווחות בימינו: ספין.
ספין.
ספין.
רק, ואך ורק לסנאט יש את הסמכות היחידה והמוחלטת לקבל החלטות מהסוג של `תום סמסטר` או `הפרטת המאבק`.

בשמחה מודה באשמה. אני עודדתי את ד"ר אודי מנור לפתוח בלוג.

מקריאת מאמר המערכת של "הארץ" של היום (לחזור ללימודים) עולה כי העיתון הוא קפיטליסטי ובּוּר:

ואולם, להנהגת הסטודנטים יש סדר יום משלה, סדר יום קיצוני המלווה בסיסמאות מהפכניות שלא ממין העניין: נגד "הקפיטליזם", נגד "ההפרטה", נגד "בעלי ההון" (מה הקשר?)

ישאלו נא חברי המערכת את רותי סיני הכותבת בעיתון "מה הקשר" והיא תסביר להם בדיוק.

אבל מכיוון שרותי סיני כותבת ב"הארץ", אי אפשר להגיד ש"העיתון" הוא קפיטליסטי ובור.

לכן, בכלל לא ברור לי מקומו של מאמר מערכת בעיתון פלוראליסטי. או שאולי ה"גדעון לוי"ם וה"רותי סיני"ות הם עלה תאנה?

או שבכלל השאלה מה הוא "עיתון" בימינו צריכה להתברר מחדש?

לקריאה נוספת : נגד תיעוש האוניברסיטאות בישראל – נייר עמדה