דיברתי עכשיו עם יהונתן קלינגר שהוזמן להופיע בערוץ אחד ולדבר נגד הצעת חוק שמונה תשע שתיים.

אמרתי לו כמה דברים לקראת ההופעה.

אחד: קהל היעד של ההופעות בתקשורת הם הפוליטיקאים וסביבתם. המטרה היא לגייס אותם למאבק בתהליך החקיקה.

שניים: כדי שהפוליטיקאים וסביבתם יידעו למי לפנות הם צריכים כתובת. אני מיניתי את יהונתן להיות "מרכז הלובי של הבלוגרים נגד חוק הצנזורה על האינטרנט". בכל מקרה של הופעה בתקשורת הממוסדת, נהוג ששואלים את המרואיין איך להציג אותו. וזה גם מה שכותבים למטה כשהוא מופיע בטלוויזיה.

אני מקווה שאף אחד לא יכעס על הקמת הלובי ויצירת תואר רכז הלובי הזה יש מאין ובלי להתייעץ.

זה רק למטרות טובות שכולנו מסכימים עליהן.

את המאמר שלו ב Ynet, חותם ח"כ משה כחלון במשפט:

כמי שמייצג תנועה שחרטה על דגלה את חופש הביטוי ואת התחרות החופשית, בתוקף תפקידי כיו"ר ועדת הכלכלה לא אתן את ידי לצנזורה ולמניעת חופש מידע.

יפה, לא?

ממש לא.

קודם לכן במאמר, כותב כחלון:

ניתן לפתור את נושא התכנים הבעייתיים ברשת באמצעות הטלת חובה על ספקיות האינטרנט לאפשר לגולשים להצטייד בתוכנות סינון תכנים שיינתנו בחינם כשירות חובה ולא בתשלום כפי שנעשה כיום ובאופן שיהיה נגיש ובולט באינטרנט.

מצד אחד, כחלון בעד חופש הביטוי ומתנגד לחוק המוצע על ידי ש"ס.

מצד שני, הוא בעד התחרות החופשית.

אבל איך "תחרות חופשית" מסתדרת ביחד עם חוק של המדינה המחייב חברות מסחריות להוציא כסף מהכיס ולספק שירותים בחינם ללקוחות שלהן?

אין סיכוי שדבר כזה יעבור בחוק.

בקיצור, התגובה של ח"כ כחלון, יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, היא מתלהמת ורשלנית, בדיוק כמו החוק שאליו הוא מתנגד.

אסור לתת לתגובה הזאת של כחלון לסמא את עינינו ולחשוב שאפשר להפסיק את המאבק.

לקריאות נוספות : חוק חסימת אתרים למבוגרים – קריאה לפעולה בבלוג של גל מור.