אחד מהטיות התפיסה שלנו היא שכולם מתנהגים כמונו. (הנה עוד : List of cognitive biases)

מכיוון שאנחנו, "חיות האינטרנט", מבקרים במספר קטן או גדול של אתרים קבועים, הפרסומות באותם אתרים לא מביאות לנו שום תועלת ואנחנו לא מקליקים על פרסומות. מכך, אנחנו לא מצליחים להבין איך גוגל עושה כל גם הרבה כסף ממשהו שאף אחד לא עושה.

מאמר מבריק של Matt Haughey בשם How Ads Really Work: Superfans and Noobs הזכיר לי לכתוב על הנושא.

על פי ניתוח הגישות לאתרים שלו היא זיהה שתי אוכלוסיות מובהקות של מבקרים – הקבועים וחדשים/מזדמנים.

הקבועים לא לוחצים על פרסומות.

החדשים, מזדמנים לדפים באתר בגלל שחיפשו משהו במנוע חיפוש, ואם המידע שמוצג בפרסומות תואם את המידע שחיפשו לפני שהגיעו לדף המסויים, יש סיכוי גדול שדווקא כן ילחצו על הפרסומות.

וזה בדיוק המודל של גוגל. הפרסומות הן המשך של החיפוש ואי מציאת התשובה בדף. גוגל בונים על תחושת ההחמצה שבלחיצה אחורה וההודאה בכישלון שלחיצה כזאת גורמת. הלחיצה קדימה על הפרסומת נותנת למחפשים הזדמנות לא להודות בפני עצמם שלא מצאו. הפרסומת נותנת למחפשים המזדמנים לדף שלנו הזדמנות למצוא או לפחות לא להרגיש שלא מצאו.