רימון לוי, נשיא איגוד האינטרנט הישראלי כתב באימייל:

אתמול, אני ומי-טל בילינו יום בכנסת במפגשים עם חברי ועדת הכלכלה.

איש מאלו שנפגשנו איתם לא הפגין זעזוע מההצעה (מכל קצוות הקשת הפוליטית), וכולם מגלים "הבנה לצורך בהסדרת התחום הפרוע הזה", ואם היו הפגנות של זעזוע הם היו כלפי הסכנות הנוראיות והמצב הבלתי נסבל של תכנים פוגעניים (כולם מציינים את הפורנוגרפיה\פדופיליה כתבנים פוגעניים, איש לא מזכיר\לא מודע לסכנות אחרות כמו פולחן מוות, אתרי שנאה וכד').

גם אלו המסתייגים מהנוסח הנוכחי שואלים "OK, מה האלטרנטיבה?" , כאשר הם מתכוונים לחוק אלטרנטיבי ולא לאלטרנטיבה לחוק. ח"כים, מטבע הדברים, מכירים רק כלי אחד להשפעה על המציאות: חקיקה – זה מה שהם יודעים\יכולים לעשות.

המסקנה מכך היא פשוטה – צריך ליזום דיון ציבורי שבו יישמעו הקולות שאותם לא מכירים חברי הכנסת. צריך לחשוף אותם לאפשרויות השונות, כדי שיידעו מה הן. כרגע הם לא יודעים.

דיון ציבורי זה לא מחאה. דיון ציבורי הוא מהלך מתוכנן שבו מתקיימת שיחה בזמן ובמקום מסויימים. השיחה יוצאת מאותו זמן ומקום ומופצת בתקשורת. ואז יותר ויותר אנשים משמיעים את קולם. ואז יש סיכוי לשנות דעות.

עכשיו צריך לגרום לכך שזה יקרה.