קחו כמה צעדים אחורה והתבוננו במה שקורה כאן בימים האחרונים.

לי עצמי מוזר לקרוא בלוגרים שנלחמים על זכותם לא לדעת מה קורה בכרך החדש של הארי פוטר.

אלה בדיוק אותם בלוגרים שרוצים להשתמש בבלוגים כדי לחשוף פרטים מהמציאות שאחרים רוצים שיהיו מוסתרים.

הכרך הראשון של הארי פוטר פורסם די בדיוק לפני 10 שנים. האינטרנט היה אז אחר לגמרי מאשר היום.

המידע זרם לאט כמו דבש, לא כמו מים.

האינטרנט שינה גם את הספרות.

היום כבר אפשר לקרוא את הספר לפני שיצא באופן רשמי לחנויות.

היום כבר לא חשוב מי מת ומי חי ומה היא העלילה.

היום חשובה חוויית הקריאה עצמה, לא עצם גילוי עובדות חדשות. אף אחד לא יכול לספר לקוראים מה ירגישו בזמן הקריאה, אפילו אם יידעו את העובדות.

וכמו שהאינטרנט שינה את הספרות, כך גם עולם המולו"ת יהיה חייב להשתנות.

ייבדקו יחסים חדשים בין רכישת האובייקט מנייר שפעם נקרא "ספר" ובין הטקסט המופץ באופן דיגיטאלי בהמון המון ערוצים וטכנולוגיות.

קחו כמה צעדים אחורה והתבוננו במה שקורה כאן בימים האחרונים. בטוח שתרוויחו הבנות חדשות על המציאות ועל הכיוונים האפשריים שלה.

(בהשראת Seth Godin)

(נשלח כמאמר דעות ל"הארץ", קוצץ באכזריות ופורסם היום כמכתב למערכת.)

השתכנעתי כי יש צורך ב"חוק לסינון תכנים בלתי הולמים לקטינים ברשת האינטרנט". כסוציאל-דמוקרט אני סבור שאם קבוצה גדולה של אזרחים חשה ברע בגלל מצב מסוים ופונה למדינה בבקשת עזרה, מן הראוי שהמדינה תעזור לה – בתנאי שלא תפגע באזרחים אחרים.

אבל חוק ראוי לסינון אתרים צריך לאפשר לאלה שחפצים ליהנות מהחופש הבלתי מוגבל של האינטרנט להמשיך ליהנות ממנו. החוק כפי שהוא מנוסח כיום מציג את שוחרי הגלישה החופשית באינטרנט ככאלה שמחפשים תכנים לא-ראויים, ולא כך המצב.

אותם אנשים, ואני ביניהם, רוצים את החופש גם לא לגלוש לאתרי פורנוגרפיה. אנחנו רוצים להשאיר בידינו את ההחלטה לאן לגלוש ולאן לא, ואיך לחנך את ילדינו. אנחנו גם לא רוצים שברירת המחדל של האינטרנט בישראל תהיה הסינון.