ראש השנה מתקרב ואיתו עונת משלוחי השנות טובות באימייל.

עידן האינטרנט מביא איתו כללים חברתיים שאם לא תנהגו על פיהם, ייפגעו יחסיכם עם אנשים קרובים ורחוקים. חשוב מאד לפעול על פי הכללים הרשומים כאן כדי שלא תתחילו את השנה החדשה ברע, ואף גרוע מכך.

אם לא תצמידי לשנה טובה שלך באימייל תמונה ענקית של תפוח ודבש, פרח, פרפר או חתלתול חמוד, יחשבו שאת לא באמת אוהבת אנשים.

אם לא תצבע את הפונטים בברכה בכמה צבעים (עדיף כמה שפחות מתאימים אחד לשני) יחשבו שאתה מפגר מבחינה טכנולוגית.

אם לא תחברי בעצמך ברכה בחרוזים (טובה-אהבה, ציפורים-פרפרים, שנה-שונה) יחשבו שאת לא יצירתית.

אם תשלח ברכה אישית המתאימה לאופי ותוכן היחסים שלך עם המקבלים, יחשבו שיש לך יותר מדי זמן ואתה משועמם. היית צריך לשלוח לכולם ברכה סטנדרטית, עדיף מועתקת ממישהו אחר.

אם העסק שלך לא ישלח שנה טובה במיליון עותקים (עדיף דרך שירותי משלוח ספאם) הלקוחות שלכם יחשבו שפשטתם את הרגל וכחלק מנקיונות השנה החדשה, ימחקו אתכם מספר הכתובות.

אם לא תשלחי שנה טובה באימייל לכל ספר הכתובות שלך, כולם יחשבו שמתת וינסו לברר אצל הקרובים שלך מתי היתה הלוויה.

ראו הוזהרתם!

ב Ynet הכותרת היא: תאילנד: הוסר החרם מעל YouTube

הקרדיט לידיעה : ניב ליליאן ואיי פי

בקפטן אינטרנט הכותרת היא: תאילנד הסירה החסימה על יוטיוב

הקרדיט לידיעה: סוכנויות הידיעות

והכותרת שהיתה צריכה להיות לדעתי: גוגל מצנזרת תכנים ביוטיוב על פי דרישת ממשלת תאילנד.

כי זאת האמת החשובה.

אז למה עורכי מדורי המחשבים, שבטוח יודעים שככה צריך להיות, עושים קופי פייסט ותומכים בחברה שצריך להתחיל לפחד ממנה? כי זה עדיין לא בון-טון להפחיד את הקוראים מפני גוגל?

ומי יתחיל את הבון-טון הזה אם לא עורכי מדורי המחשבים?

לקריאה נוספת : למה לא מפסיקים לאהוב ומתחילים לפחד מגוגל?

אני קורא עכשיו את הניוזלטר של David Weinberger וחושב לעצמי "אני צריך לשלוח את הקישור לגל מור".

(למי שלא יודע, גל מור הוא עורך מדור המחשבים ב Ynet וכותב את הבלוג חורים ברשת.)

למה גל מור עלה במוחי ולא אף אחד אחר?

כי גל מור קורא את מרק קיובן וגם מתייחס אליו בבלוג שלו. לא קראתי אף אחד אחר בישראל שהתייחס לפוסט הזה שעורר קצת מהומה בשבוע האחרון.

כי גל מור קורא מאמרים רציניים וכותב עליהם דברים רציניים.

רגע רגע רגע. הוא לא עורך מדור מחשבים באתר החדשות הכי פופולארי בישראל? אז למה הוא לא כותב את הדברים האלה שם?

ואז נפל לי עוד אסימון.

בלוגים הם לא רק בשביל לכתוב "ליד" הכתיבה הממוסדת ולא רק בשביל לכתוב "מתחת" לכתיבה הממוסדת.

בלוגים הם גם בשביל לכתוב "מעל" לכתיבה הממוסדת. כדי לאוורר ולארגן מחשבות שאחר כך אפשר יהיה להטמיע בכתיבה הממוסדת.

וחוצמזה, כדי לכתוב ברצינות צריך לקרוא ברצינות.

אז אני מאד מציע לכם לקרוא את הניוזלטר של David Weinberger. יש לו מחשבות מעניינות על פרטיות וגם על מבוכה.