השבוע התקיים המפגש השלישי בקורס המחשב והאינטרנט בשימוש הארגונים שאני מנהל.

נושא המפגש היה רשתות חברתיות.

ד"ד דנה פרג, פסיכולוגית תעסוקתית ויועצת ארגונית, וגם השותפה שלי בניהול הקורס, העבירה סדנה מעולה בנושא רישות חברתי.

אחר כך הרצה שי כהן מהמכללה החברתית כלכלית והחברה להגנת הטבע על השימוש שלו ברשתות חברתיות לקידום הפעילויות השונות שלו.

בסדנה פתחו כל משתתפי הקורס כרטיסים בקפה דה-מרקר.

היום, בלועסי את הפלאפל שלי נתקלתי בידיעות אחרונות בטור זועם של הדודה מלכה, הלא היא ליאת בר-און.

הנה החלק הראשון של הטור, לידיעת תלמידי היקרים.

הפוך, נטול, מר

אחד הדברים שהתרגלתי לעשות על הבוקר זה לשתות קפה – ואז להיכנס אליו ולחסום את כל הטמבלים ששלחו לי ספאם במשך הלילה. כולכם בטח מכירים את התופעה משובבת הלב הזו. איזה כיף לקבל הזמנות לתערוכות שלא מעניינות אותי, כמה נפלא להקליק על לינקים לפוסטים משעממים, איזה שוס זה להזיל דמעה למקרא תחנוניהן של אגודות למען החי, למען הצומח ובעיקר למען הדומם.

אבל אם לאמר את האמת, אין כמו מיילים זועמים מחברים של אנשים שחסמתי יום קודם לכן. "איך את מעיזה", הם צועקים עליי בלי קול ובדרך כלל בלי מענה. "המופע האור-קולי התלת-מימדי הרב-תרבותי שלנו הוא פרוייקט יחיד במינו ומאוד קיווינו שתגיעי, ויוסי הבמאי ממש נעלב שחסמת אותו! בושי והיכלמי לך כלבה!"

אז תלמידי היקרים. כמו שהופתעתם מהזמנות החברות שהגיעו ברגע שסיימתם את ההרשמה לקפה, אנא אל תפתיעו אחרים באותו אופן.

שלחו הזמנות חברות רק לכאלה שבאמת קשורים באיזה שהוא אופן לחיים הפרטיים שלכם או לפעילות שלכם. או לכאלה שאתם חושבים שיש להם פוטנציאל ממשי להיות קשורים אליהם.

אם לא תפעלו כך, אתם פוגעים במוניטין האישי שלכם ובמוניטין של הפעילות שאותה אתם רוצים לקדם.