אני מדביק כאן תגובה שכתב יובל דרור בפוסט של עצמו על הטור המצויין שלו ב"ידיעות". אז אחרי שהסרנו את נושא ה"יעיל – לא יעיל" מהשולחן, אפשר לחזור ל"אינטרנט = דמוקרטיה"?

לכל אלו שחושבים וגם כותבים שטכנולוגיות הסינון עובדות, אני מציע להשיג את גיליון "עסקים" של יום שישי של מעריב.

רפי רוזנפלד, עורך "עסקים", מספר שם על חבר שלו שהזדעזע מהתכנים שהילדים שלו נחשפו אליהם והחליט, יחד עם 35 הורים אחרים בכיתה, להתקין תוכנות המסננות את האינטרנט במחשב שלו בבית. אלו תוכנות שפועלות על פי אותם העקרונות שאטיאס מציע. חודש לאחר מכן שאל רוזנפלד את החבר מה דעתו על החוק החדש. הנה תשובתו (אני מעתיק מהטקסט של רוזנפלד):

"יש לי 2 מסקנות", אמר החבר. "לפני הכל, אין תחליף לחינוך הילדים. זו האחריות של ההורים – ולא של אף אחד אחר. בטח לא של תוכנת סינון. המסקנה השניה והפרקטית היא שמסנני האינטרנט למיניהם הופכים את הגלישה למשימה בלתי אפשרית: יום אחד הם חסמו את דף הבית של וואלה מכיוון שהופיעה בו תמונה של מדונה, וביום אחר – את דף הבית של CNN בגלל דיווחים על טרור בישראל. השיא היה שהתוכנה הזו חסמה גם את הגישה לפורום חינוכי שעסק בדיוק בהתמודדות הורים עם בעיות הגלישה של ילדיהם. מהר מאוד ויתרו רוב ההורים על השירות הזה והשקיעו מאמץ ובשיחות עם הילדים, בהסברים וגם… במעקב אחר הרגלי הגלישה של הקטנים, ששמורים במחשב".

אז בואו כל אלו שמעולם לא השתמשו בתוכנות האלו וספרו לי על היעילות של הטכנולוגיה ועל ההיגיון בה.