לפני כמה שנים שתיל אירגן הפגנה נגד חוק ההסדרים. ההפגנה התקיימה מול בית ראש הממשלה. גם אשתי באה והביאה איתה את הקטנה. בדרך, שאלה הקטנה (והחכמה) את אשתי "איך יש לעניים כסף לבריסטולים וצבעים לשלטים של ההפגנה?"

אשתי ענתה לה שבדיוק מהסיבה הזאת אנחנו מקיימים את ההפגנה. כי לנו יש כסף לבריסטולים וצבעים ועוד כל מני דברים שצריכים להפגנות ולעניים אין.

בבחירות האחרונות פעלתי למען מפלגת העבודה כי האמנתי שיש סיכוי שהיא תצליח לפעול למען החלשים.

ראיתי שלא כך הדבר.

הערבים הם הקבוצה החלשה והמוחלשת ביותר בחברה הישראלית.

חד"ש היא מפלגה בעיקר ערבית שפועלת במשך שנים ארוכות למען הערבים.

המינימום שאני, יהודי ממעמד הביניים, יכול לעשות למען הערבים במדינת ישראל הוא לתת את הקול שלי לחד"ש.

וזה לא פשוט. כי חד"ש הם לא נחמדים.

ועוד דבר שלמדתי בשתיל שהחלשים, כאשר הם לא שותקים, הם לא נחמדים.

הם לא מנומסים והם מרגיזים ומתריסים ולפעמים הם גם אלימים.

כי הם חלשים.

אפשר לא לתמוך בהם כי הם לא נחמדים ולהגיד להם שלא נתמוך בהם עד שלא יתחילו להיות נחמדים.

ואיך זה יעזור להם?