מהיום ח"כ מיקי איתן הוא השר מיכאל איתן. תפקידו – שר ללא תיק הממונה על שיפור השירות הממשלתי לאזרח.

בישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט שהתקיימה בשנת 2006 הוא מעיד על עצמו

אני גם מחזיק מעצמי איש מקצוע, שעוסק בתחום הזה משנת 1995. אני בטוח הפוליטיקאי הראשון, אבל אני גם בין אנשי המקצוע הראשונים שטיפלו בנושא של ממשל זמין. אני טבעתי את המונח "ממשל זמין", תרגמתי אותו מאנגלית, הבאתי אותו והוא התקבל. הוא מופיע בדוח שפרסמתי ב-1996 – "היערכות ישראל לעידן המידע", דוח שריכזתי עם עשרות מומחים. אני מחזיק מעצמי בעל מקצוע.

ומה יותר "שיפור השירות הממשלתי לאזרח" מאשר ממשל זמין? (יש לתפקיד הזה גם צדדים אחרים שעליהם תוכלו לקרוא בתגובה שלי בבלוג של יובל דרור)

אז יש לנו גיק אמיתי בממשלה.

כל כך גיק שיש לו בלוג אמיתי, ולא כזה שמישהו כותב בשבילו ולא מישהו שמגיב בשבילו.

ובבלוג שלו, לקראת הבחירות המקדימות בליכוד הוא מפרסם (תנשמו עמוק) את המצע האינטרנטי השיתופי של מיכאל איתן ואזרחי הרשת.

בתגובות למצע שאל אותו דורון אופק:

איך אתה מתכוון לעצור את הנושא של מאגר מידע ביומטרי . ואם הוא לא מתכוון לעצור – למה ? האם אתה מכיר את הבעיות סביב קיומו של מאגר שכזה?

ועונה לו מר איתן:

הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה בשלהי תקופת כהונתה של הכנסת ה-17 . אם יוחל עליה עקרון הרציפות ואם אכהן בכנסת ה-18 אני מניח שאהיה שותף פעיל בהכנתה לקריאה שנייה ושלישית כפי שהייתי עושה זאת גם בכנסת ה-17 לו הייתה ממשיכה בכהונתה . בדרך כלל אני ניצב מול מגמות הממשלה לפגוע בפרטיות לטובת מה שהממשלה מתארת כיעילות ממשלית אבל כאמור איני מכיר את סעיפי החוק ואתבטא בהקשר אליהם במועד שיידונו.

תשובה קצת מתחמקת אבל הכיוון ברור.

גם בהצבעה בקריאה ראשונה בכנסת על הצעת החוק ח"כ כנסת איתן התחמק. הוא נמנע.

בתחקיר של מוסף פירמה שערך נמרוד קמר נכתב כך:

ח”כ מיכאל איתן, לשעבר שר המדע ומי שנחשב לאחד מחברי הכנסת היותר בקיאים בטכנולוגיה, נמנע בהצבעת “חוק האח הגדול”. איתן: “הצצתי ב’חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים באמצעי זיהוי’ שעבר בכנסת בקריאה ראשונה, וחשוב לציין שבמילא זה יעלה רק בכנסת הבאה מחדש מנקודת האפס, משמע מקריאה ראשונה. הממשלה הבאה, אני מניח, לא תתייחס לעניין באותו האופן, כדרכן של ממשלות חדשות. זה נכון שאם התחיל תהליך הוא חייב להימשך, והחוק עשוי לעבור בסוף עם שינויים, אולי מהותיים.

עכשיו השאלה האם חבר הממשלה איתן יפעל לריסון חקיקה שהגיק איתן מתנגד לה.

במאמר הכל על המאגר הביומטרי, הנמצא בדרכו אל תעודת הזהות שלכם מתוך הסיינטיפיק אמריקן שפורסם היום באתר הידען נכתב

השימוש בביומטריה מעלה חששות לגבי סוגיית הפרטיות. מיהו בעליו של המידע – האדם או ספקי השירות? האם ישתמשו במידע למטרות שלא יועד להן, למשל כדי ללמוד ממנו על מצב בריאותו של האדם? המערכות הביומטריות העתידיות יפעלו ודאי בצנעה, והן יקלטו את מאפייניו הביומטריים של המשתמש ללא מעורבותו הפעילה. אופן פעולה כזה מחריף עוד יותר את הבעיות הכרוכות בסוגיית הפרטיות.

כרגע איננו רואים באופק פתרונות ממשיים וישימים למגוון הבעיות האלה. עם זאת, אנו סבורים שיהיה אפשר לפתור אותן באמצעות דיון ציבורי והתוויית מדיניות. אין דרך אחרת. זהו רק עניין של זמן עד ששיפורים נוספים בכלים הביומטריים יביאו אותם אל קדמת הבמה במאמצים להילחם בבעיות הנפוצות של בטיחות והונאות זהות, שעמן מתמודדת החברה.

המלים שהקפיצו אותי בפיסקה האחרונה הן "דיון ציבורי".

בעצם, מה שאין בישראל הוא דיון ציבורי בנושא המאגר הביומטרי. לא ידוע לי על אף כנס אקדמי שהתקיים. עוד לא היה בג"ץ. עוד לא שודר תחקיר טלוויזיה בנושא. עדיין לא הביאו לידיעת הציבור את עובדת תהליך חקיקת החוק וגם לא התקיים תהליך של בירור העובדות והערכים, מיצוי הצדדים החשובים בחוק ורידוד לשם העברה לתקשורת ההמונים.

כשיאיר לפיד יכתוב טור על חוק המאגר הביומטרי, זה יהיה סימן בשבילי שמתקיים פה דיון ציבורי אמיתי.

- – -

הכל על המאגר הביומטרי, הנמצא בדרכו אל תעודת הזהות שלכם. מקורות היסטוריים, שיטות פעולה, מאפייני זיהוי, יתרונות וחסרונות. וכמובן, שאלת הפרטיות * האח הגדול או שומר הסף? מאת: פרופ' אניל ק' ג'יין (Jain) ושאראת פנקאנטי (Pankanti)

מייד אחרי הבחירות הוא אמר שהבוחר רוצה את מפלגת העבודה באופוזיציה.

עכשיו הוא אומר שהעם רוצה את מפלגת העבודה בממשלה.

אהוד ברק לא שקרן.

העם פשוט שינה את דעתו.

לפני יומיים התחיל להסתובב אימייל שבו בחור מבקש להזהיר את כולם שיש בחורה הנגועה באיידס שלא מספרת על כך והוא בעצמו נדבק ממנה. במכתב המקורי מפורטים שמה של הבחורה ומקום לימודיה. לאימייל גם מצורפת תמונה.

מייד הגבתי בלא רלוונטי והמלצתי לא להעביר.

זה הוא אחד המכתבים המגעילים והנבזיים ביותר שבהם נתקלתי. סיכוי גדול מאד שמדובר בנקמה אישית ושקרית שאין לתת לה יד.

ושכחתי מהעניין.

עכשיו קיבלתי את האימייל הבא מאחד הקוראים של האתר

באתרך מופיע הקישור למכתב השרשת הנ"ל.
כמו כן מופיעה (בצדק) ההמלצה לא להעביר אותו הלאה.
רציתי רק לעדכן אותך כי מדובר במכתב נבזי הרבה מעבר למה שכנראה יכולת לדמיין.
אותה בחורה שתמונתה מצורפת גם למייל היא אחת המתלוננות נגד הנשיא לשעבר קצב.
כנראה שהמקור למכתב נבזה "מעבר למקובל".

אני כל כך כועס ואין לי ממש מה להוסיף על העניין חוץ מאשר לפרסם אותו.

מצד אחד, השקרנות שמפגינים עכשיו מנהיגי מפלגת העבודה תקדם את קריסתה של המפלגה בבחירות הקרובות ויש יותר סיכויים שהם כבר לא ינהיגו אותה.

מצד שני, אם הם הולכים לאופוזיציה כפי שהבטיחו ומבצעים מהלכי הבראה אמיתיים, יש סיכוי שהם ימשיכו להנהיג את המפלגה.

לא יודע מה עדיף.

הוא לא האמין כשראה מה מצא.

הוא שלף לאט מהארנק כרטיס פלסטיק יחיד ומרגש עד טירוף שקינן לו בתוך חבילת קבלות.

הוא לא היה מרגש עד טירוף מבחינה חיצונית. למעשה, הוא נראה די משעמם. הוא היה קטן יותר ומעט עבה יותר מכרטיס אשראי, ושקוף למחצה. כשהרמת אותו אל האור ראית המון פיסות מידע ותמונות שהוצפנו באופן הולוגרפי, קבורות כמה סנטימטרים מדומים מתחת לפני השטח.

זה היה זהותו-מט, והארל היה שובב וטיפש מאוד אם השאירו מונח ככה בארנק, אף שאפשר היה להבין זאת. בימים אלה היו מצבים רבים כל כך שתבעו ממך לספק הוכחה מוחלטת לזהותך, עד שהחיים נעשו מייגעים להפליא אפילו מהבחינה הזאת לבדה, שלא לדבר על הבעיות הקיומיות העמוקות יותר של הניסיון לתפקד כתודעה לכידה ביקום פיזי חסר משמעות אפיסטמולוגית ברורה. קחו רק את המזומנומטים, למשל. תורים ארוכים של אנשים עומדים ומחכים שיקראו את טביעות האצבעות שלהם, יסרקו את הרשתיות שלהם, יגרדו פיסות עור מעורפם ויערכו להם מבדק גנטי מידי (או כמעט מידי – שש או שבע שניות, במציאות המייגעת), ואחר כך הם נאלצים להשיב על שאלות מכשילות על בני משפחה שהם לא זוכרים שיש להם, ועל העדפותיהם בכל הנוגע לצבעי מפות שולחן, כפי שהן שמורות ברשומות. וכל זה רק כדי לקבל קצת מזומנים לסוף השבוע. אם ניסית להשיג הלוואה לקניית מכונית סילון, לחתום על הסכם טילים או לשלם חשבון שלם במסעדה, אז נעשו העניינים מסובכים באמת ובתמים.

מכאן הזהותו-מט. הזהותו-מט הצפין כל מידע אפשרי עליך, על גופך ועל חייך, בכרטיס קריא-מכונה רב-תכליתי שיכולת לשאת בארנקך, ולפיכך ייצג את ניצחונה הגדול ביותר של הטכנולוגיה עד כה, הן על  עצמה והן על השכל הישר.

פורד הכניס אותו לכיסו….

- – -

"לא מזיק ברובו" מאת  דגלס אדאמס

1992 – הוצאת כתר. תרגום גבי פלג

תודה ל unicorn  מפורום תרגום ועריכה על הקלדת הקטע

אתמול ניגש אלי נער (שכחתי את שמו, תזכיר לי?) שמשתתף בתחרות מדענים ומפתחים צעירים במוזיאון.

עדכון: הנער שניגש אלי הוא שחר גבירץ שזכה במקום הראשון בתחרות המדענים הצעירים על העבודה שלו ושל ידיד אלגאוי – טיהור מים מיוני עופרת. והוא גם חנון אמיתי. הכבוד כולו שלי.

הוא שאל אותי אם אני חנן כהן ואמר לי שהוא קורא של הבלוג שלי. (תמיד מביכים אותי מפגשים כאלה).

אחר כך הוא שאל אותי אם יש לי טוויטר.

אמרתי לו שכן ושבאמת הגיע הזמן שאכתוב על טוויטר.

נראה לי שפתחתי את החשבון שלי כאשר השירות נפתח.

לא ממש הבנתי מה העניין והודעתי שאני לא כותב שם.

אחר כך בקיץ התחלתי לחפש עבודה והבנתי שאני צריך להיות בכל מקום, כולל טוויטר. גם הייתי זקוק לחברה ולרעש הנחמד שיש שם.

אחר כך כבר היה לי יותר מדי. אז פיתחתי כלי שמסנן רק את הציוצים שיש בהם לינקים (כי יש בהם מידע חוץ מאשר "בוקר טוב") וגם משאיר את האנשים הקרובים אלי.

אחת ההגדרות המוצלחות ששמעתי לטוויטר שזו מסיבת קוקטייל שיש  בה הרבה חבורות וכל אחד יכול לבחור באיזו שיחה להשתתף.

אני לוקח את ההגדרה הזאת ברצינות. בייחוד בגלל שבטוויטר אפשר להגיע בקלות להצפת מידע. אם עובר זמן והצטברו לי המון ציוצים בקורא RSS שלי, אני פשוט מוחק אותם. לא נורא, אם יש שם משהו חשוב, בטח אראה את זה עוד פעם במקום אחר.

אני גם לא בתחרות "למי יש יותר קוראים". נעלתי את החשבון שלי בגלל בעיית הספאם. כולם רוצים שיעקבו אחריהם, אז הם עוקבים אחרי אחרים בציפיה שיעקבו אחריהם בחזרה. מי שרוצה לקרוא אותי צריך להתאמץ. ואי אפשר להירשם לעקוב אחרי באופן אוטומטי והמוני. מה שנחמד שיחד עם הבקשה רואים מה היה הציוץ האחרון של המבקש. אם יש בזה משהו מעניין, אני אעקוב אחרי המבקש.

אם עדיין מעניין אתכם להצטרף לדבר שלפני חצי שנה היה "הדבר הבא" והיום "כ-ו-ל-ם" כבר נמצאים בו, אתם מוזמנים – twitter.com/hananc

הגיע אלי היום הניוזלטר של חברת האיכסון שלי – Dreamhost

בניוזלטר הם מספרים על שירות חדש – ממשק לשירותי האיכסון של  Amazon – CDN

אני יכול להעלות קבצים לתיקיה שלי ב Dreamhost והם יעבירו את הקבצים ל Amzon שיגישו אותם ממרכזי האיכסון שלהם בכל העולם.

בשביל זה אני צריך לפתוח חשבון ב Amazon וגם לשלם 4$ לחודש ל Dreamhost

רגע, אבל האם הביזנס של חברת איכסון הוא לא לתת איכסון ללקוחות שלה? מה פתאום שהם יעודדו אותי לאכסן את הקבצים שלי במקום אחר?

הכלי העיקרי של Dreamhost הוא פאנל הניהול שלהם שהוא הכי מוצלח שראיתי. מה שפאנל הניהול עושה הוא תיווך בין הצרכים של הלקוחות ובין משאבי איכסון, הפצה ועיבוד. Dreamhost הבינו שהביזנס שלהם הוא לתווך בין צרכי הלקוחות שלהם לאיכסון, הפצה ועיבוד. ואם מישהו אחר יכול לתת ללקוחות שלהם שירותים מסויימים באופן טוב יותר, הם יגזרו קופון על התיווך.

וזאת הגאונות של המהלך הזה.

באינטרנט, "מה הביזנס שלך" כל הזמן עובר שינוי ומיקוד, וכל זה בקצב מטורף. אם אתה לא כל הזמן בודק ומבין מה הביזנס שלך, בסוף לא יהיה לך ביזנס.

התמונה הבאה שצילם עידו קינן היא בעיני דוגמה נפלאה של ראיית מה שאין.

אנשים עוברים מליוני פעמים ליד השלט הזה ולא ראו מה שאין בו. או שאולי ראו מה שאין בו אבל לא ייחסו לכך חשיבות ולא כתבו על זה בבלוג שלהם או בשום מקום אחר.

עידו קינן עבר ליד השלט הזה ושם לב למה שאין בו. הפניה בערבית למרכז הגרעיני שורק. וגם כתב על זה בבלוג שלו.

אז איך יכולים לראות את מה שאין?

אני חושב שאפשר לראות את מה שאין בשילוב של שלוש תכונות – איכפתיות, תשומת לב ומומחיות.

וכאן כמובן אני מתחבר לכתיבה על חוק המאגר הביומטרי.

לפני שהתחלתי לכתוב על הנושא הזה, לא הבנתי בו כמעט כלום.

ואז ניסיתי להסביר לעצמי ובשביל זה למדתי. וככל שלמדתי  הרחבתי את מה שאני יודע על מה שיש. ויותר ויותר אני יכול להצביע על מה שאין. ואני בטוח שעו"ד אבנר פינצ'וק ממטה המאבק במאגר הביומטרי רואה יותר ממני את מה שאין.

ככל שיודעים יותר את מה שיש, רואים יותר טוב את מה שאין.

ו"מה שאין" הוא בדיוק מה שצריך לחשוף.

וזה הכי קשה.

אבל גם הכי מספק בסוג כזה של מאבקים.

בפוסט הקודם שלי – חוק המאגר הביומטרי – הון ושלטון (1), רמזתי שצפויה להתגלות תשובה לשאלה "מי מרוויח מהמאגר הביומטרי".

לאחר כמה שעות חקירה במקורות שונים באינטרנט הגעתי למסקנה שאולי יש קונספירציה, אבל אני לא יכול לזהות אותה.

ממה שקראתי, מדובר יותר במריבה בתוך המשפחה בין משרד הפנים וחברת HP.

עד כאן השורה התחתונה.

כמה פסקאות מדוחות מבקר המדינה מספרות את סיפור היחסים בין משרד הפנים וחברת HP. קראו אותם בסבלנות.

מבקר המדינה – דוח שנתי 48 לשנת 1997 – משרד הפנים – הקמת מערכת לניהול האוכלוסין – "פרויקט אביב"

מאז שנת 1976 הופעלה במשרד הפנים (להלן – המשרד) מערכת ממוחשבת לניהול מרשם האוכלוסין, לניהול הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות, ולרישום כלי ירייה. בשנת 1992 יזמו המשרד ומשרד האוצר הקמת מערכת ממוחשבת חדשה במשרד (להלן – המערכת או המערכת החדשה). בסוף אותה שנה פרסם המשרד מכרז להקמת המערכת, ובאוגוסט 1993 חתמה הממשלה הסכם עם חברה שנבחרה במכרז (להלן – ההסכם). הקמת המערכת כונתה "פרויקט אביב".

בתהליך פיתוח המערכת היו עיכובים, ולוחות הזמנים שנקבעו להפעלתה השתנו פעם אחר פעם והיא הופעלה רק בדצמבר 1997, יותר משנתיים לאחר המועד שנקבע בהסכם עם החברה. העיכוב בהפעלת המערכת גרם למשרד נזקים כספיים כתוצאה מהמשך התשלומים לחברה שהפעילה את המערכת הממוחשבת הישנה.

במערכת החדשה, לכשהופעלה, לא נכללו כמה תת-מערכות שהיו אמורות, על פי ההסכם, להיכלל בה. בהן תת-מערכות שנועדו לסייע בפעולות חיוניות, כגון: בקרה על מכסות של מספרי זהות לתושבים חדשים בישראל (עולים חדשים ונולדים), המוקצים לגופים שונים; טיפול בבקשות לפי חוק האזרחות, התשי"ב- 1952 טיפול באשרות וברישיונות ישיבה לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952. המשרד הסכים לדחות את הפעלתן של התת-מערכות הללו למועד אחר.

ממסמכי המשרד עולה, כי לפני פרסום המכרז היה ידוע לו שבמאגרי המידע על האוכלוסין, שנוהלו במערכת הממוחשבת הישנה, יש ליקויים, כגון: העדר פרטים על תושבים או רישום נתונים שגויים; בקובץ "תושבים פעילים" רשומים פרטים על תושבים שנפטרו או עזבו את הארץ. המשרד לא פעל להעלאת אמינות הנתונים, אף על פי שזה היה אחד היעדים העיקריים של הפרויקט. עקב כך המערכת החדשה מכילה נתונים שגויים שהועברו מן המערכת הישנה.

מבקר המדינה – דוח ביקורת על הסכם להספקת שירותי מידע ממאגרי מרשם האוכלוסין. ירושלים, שבט התשס"ו, פברואר 2006

מינהל האוכלוסין שבמשרד הפנים מנהל מאגרי מידע המכילים נתונים שנרשמו במהלך פעולותיו מכוח החוקים בתחומי האזרחות, השבות, מרשם האוכלוסין, הכניסה לישראל והיציאה ממנה. המערכת הממוחשבת של מינהל האוכלוסין, מערכת "אביב", הוקמה ומתוחזקת בידי חברה חיצונית שנבחרה במכרז. החברה שזכתה במכרז (דיגיטל) נרכשה בשנת 1998 על ידי חברת קומפאק, ובמרס 2003 התמזגה קומפאק בחברה שלישית – HP (שלוש החברות יכונו להלן: הספק). בין המדינה לספק נחתם, ב-1993, הסכם לשבע שנים, מדצמבר 1998 ועד נובמבר 2004.
…
הסוגיות שעולות מדוח זה מצביעות על בעיות שנובעות מפעולות הממשלה בנוגע להספקת שירותי מידע ממאגרי מרשם האוכלוסין באמצעות גורמים חיצוניים פרטיים. נוסף על מסירת הפיתוח, ההקמה והתחזוקה של המאגרים לגורמים אלה מסרה לידיהם הממשלה גם את שיווק המידע שבמאגרים; ובפועל העניקה להם בלעדיות בהספקת שירותי המידע בלי שפיקחה ביעילות על מחיריהם ובלי שנתנה דעתה על העיוותים הכלכליים והחברתיים שפעולותיה אלה גורמות.

המידע הנאגר במאגרי המידע הממשלתיים הוא משאב ששייך למדינה. בשל מאפייניו כמוצר ציבורי, פיתוחו של משאב זה ותחזוקתם של מאגרי המידע ממומנים מתקציב המדינה, והיא משביחה אותו ומגבירה את זמינותו באמצעות פעולות והשקעות שהיא עושה (למשל פיתוח מערכת "אביב" של מרשם האוכלוסין, תחזוקתה ושדרוגה); ויש לה עניין בהגברת השימוש במידע ובהבטחת ניצולו המיטבי מנקודת המבט של המשק הלאומי. עם זאת על הממשלה לקיים פיקוח ובקרה שוטפים, הלכה למעשה, על מחירי שירותי המידע ואישורם ולא להותיר בפועל את קביעת המחירים ועדכונם לגוף פרטי שיש לו בלעדיות בהספקת שירותי המידע.

הביקורת העלתה שנציגי הממשלה – משרד הפנים ומשרד האוצר – לא הגנו על האינטרס הציבורי ועל ציבור הלקוחות ולא הפעילו מנגנונים שנקבעו לבקרה ולפיקוח על המחירים של שירותי המידע. משרד הפנים ומשרד האוצר לא פעלו לאכיפת תנאיו של הסכם שכרתו עם הספק ולא מנעו את היווצרותן של נסיבות שבהן הלקוח הוא "לקוח שבוי".

תמצית הסיפור עד כאן, ופרשנות. משרד הפנים שוכר את שירותי חברה אחת, HP, לנהל את כל מערכת המחשוב של מרשם האוכלוסין. בכל מהלך של אאוטסורסינג הגוף המעסיק מבין פחות ופחות את התחום שלו עצמו ותלוי יותר ויותר בגוף החיצוני. הגוף המעסיק מאבד את יכולותיו המקצועיות לפקח על הגוף החיצוני, כי העבודה הממשית מתבצעת על ידי אנשים שהם לא שלו. במהלך של אאוטסורסינג גורף, כפי מתקיים בין משרד הפנים ו HP, מתפתחים יחסים "כמו משפחתיים" בין הלקוח ובין הספק. ביחסים האלה יש רמות שונות של ויתורים, תלות וכעסים.

ועכשיו נעבור לסיפור של תעודת הזהות החכמה.

תעודת הזהות הישראלית נוחה מאד לזיוף. על פי הערכות שונות, קיימות מאות אלפים של תעודות זהות מזוייפות.

כאן מתקיימים שני מהלכים מקבילים. מהלך אחד הוא של משרד הפנים להנפקת תעודת זהות שאותה קשה יהיה לזייף – תעודת הזהות החכמה המכילה שבב אלקטרוני. המכרז הראשון פורסם בדצמבר 2001.

במקביל, בשנת 2001 נחקק "חוק חתימה אלקטרונית"שמטרתו המוצהרת היא קידום שירותי ממשל זמין.

באתר טכנולוגיות המידע הממשלתי אפשר למצוא מסמכי עבודה ותקנים הכוללים בתוכם גם אפשרות של שילוב מידע ביומטרי. אז, על פי הבנתי, לא היתה כוונה להחליף את תעודת הזהות בכרטיס החכם אלא לאפשר שימוש בכרטיס חכם על ידי אזרחי המדינה לצורך שימוש מזוהה בשירותים מתוקשבים של ממשל זמין.

במצגת של איציק כהן, סגן בכיר לחשב הכללי, הוא משתמש באופן לא עקבי בשני מונחים – "תעודת זיהוי" ו"תעודת זהות".

האינטרסים בקיומה של תעודת זהות חכמה היא לא רק של ממשל זמין ומשרד הפנים. בישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת שהתקיימה ב ‎3.2.04 אמר את הדברים הבאים בועז דולב ממשרד האוצר:

ההנחה של הבנקים היא, לפחות עד המקום שבו מכרז תעודת זהות חכמה נתקע, היה שהמדינה תעזור להם באספקה של איזה שהוא מפתח מבחוץ, מדובר על חלוקה של תעודה אלקטרונית לכל לקוח בבנק, זה לא משהו טריוויאלי, זה משהו מאוד מסובך, אנחנו מדברים גם על זה שמערכות המחשב של הבנקים הם מערכות מחשב מיושנות יחסית וההתאמה שלהם לקבלת הטכנולוגיה החדשה מצריכה השקעה אדירה. אנחנו מודדים את זה במאות מליוני שקלים לכל בנק, זה לא טריוויאלי, כל אחד מהבנקים נמצא עם חתימה אלקטרונית על ראש סדר היום וזאב שטח יכול להגיד לך שהוא התחיל פיילוט עם בנק לאומי וזה לא שהבנקים זנחו את הרעיון, מאוד קשה להם היישום ומאוד קשה להם ההתאמה.
…
הבעיה היחידה שלנו שאנחנו סמכנו על נושא של תעודות זהות חכמות והמכרז הזה קורקע ונפסל ע"י השופטת, אנחנו ננסה לראות מה אפשר לעשות עם תעודת זהות חכמה, בנושא הזה אני מאוד מצר גם על הצורה שבה הספקים מתנהגים, אולי גם על טעויות שהממשלה עשתה ואני מאוד מקווה שנצליח להגיע למצב שבו אנחנו מספקים לכל אזרח בשלוש שנים הקרובות תעודה שתוכל לעשות את העבודה. בסך הכל הכללי אני חושב שהממשלה השנה לפחות גם מבחינת תקציב ממשי וגם מבחינת עבודה תנסה לצאת ממצב פיילוט ולעבור למצב ייצור בכל הנושא של חתימה אלקטרונית מאושרת.

ומה קרה למכרז תעודת הזהות החכמה?

בשנת 2007 

משרד הפנים הודיע לחברות המתמודדות במכרז להנפקת תעודת הזהות החכמה  כי המכרז יבוטל בפעם השנייה. הסיבה הלא-רשמית לביטול היא פער גדול בין הערכת שוויו של המכרז לבין ההצעה שהגישה חברת המחשבים HP, שנותרה המתמודדת האחרונה.

ואז חברת HP הפעילה את שגריר ארה"ב בישראל למחות על ביטול המכרז.

ב 15.3.2009 פרסם משרד הפנים מכרז צילום ממוחשב וקליטת נתונים ביומטריים.

מי יזכה הפעם במכרז? האם משרד הפנים ו HP יצליחו סוף סוף להיפרד? או ש HP יממשו גם בישראל את ה National Identity System שלהם?