בשיחות שלי על חוק המאגר הביומטרי עלתה השאלה "מי מרוויח מזה"?

הגיעה לידי עבודת המאסטר של גל זהר שכותרתה "השפעת מקור הסמכות על תהליכי התפוצה וחלחול הרעיונות: ייבוא "תוכנית השבה לעבודה" לישראל."

אני אצטט ממנה כמה חלקים כדי להבהיר את הסיפור ההוא. הפוסט הזה הוא הקדמה לפוסט שמנסה לבדוק "מי מרוויח" מחוק המאגר הביומטרי.

- – -

כתוצאה משינוי המשק הישראלי [בשנות התשעים] כמעט על כל היבטיו, חל גידול במספר הנזקקים בעוד שמנגד, המדינה החלה לנסות ולהוזיל את העלויות הכרוכות בתוכניות הסיוע שהנטל שלהם על הכלכלה נתפס ככבד מדי.
…
חדירתם של הכוחות הבינלאומיים (ארגונים וחברות אמריקאיות ובינלאומיות) והגידול בהשפעות הבינלאומיות על ישראל (בעיקר מצדה של ארה"ב והמוסדות הכלכליים הבינלאומיים), יצרו חפיפה בולטת בין השדות, שאפשרה את הכשרת הקרקע לייבוא תכנית "חזרה לעבודה". ישראל, אשר בעבר היתה משק סגור יחסית פתחה עצמה להשפעות חיצוניות והחלה לאמץ אידאולוגיות כלכליות שננקטו על ידי ממשלות אחרות.
…
בחודש ספטמבר 1997, במקביל לכניסתו לתוקף של החוק "לסיוע זמני למשפחות נזקקות" (TANF) בארה"ב, החלו גם בישראל לנקוט בצעדים אופרטיביים לעריכת שינויים מבניים במערכת הביטחון הסוציאלי ובמבנה שירות התעסוקה.
…
באותו חודש (ספטמבר 1997), הצהירה ממשלת ישראל כי יש צורך בהפעלתו של "פרוייקט חדשני" שנועד לערוך רפורמות בשירות התעסוקה. כעבור חודשיים החליטה וועדת השרים לענייני ביקורת המדינה על הקמת צוות בין משרדי ("וועדת המנכ"לים") שיבצע בדיקה מערכתית של שירות התעסוקה כהמשך לדו"ח מבקר המדינה בשנת 1991, שכאמור המליץ על הצורך ברפורמה. בראש הועדה עמד מר יגאל בן-שלום, מנכ"ל משרד הרווחה דאז, וסמכויותיה כללו הצעה לעריכת שינויי חקיקה בתחום התעסוקה ואיתור של מודלים חלופיים לדרך העבודה של שירות התעסוקה. כמו כן, הוועדה בחנה אפשרות להענקת אישורי זכאות למתן דמי אבטלה לגופים אחרים מלבד שירות התעסוקה.

בראשה החברה שנבחרה לייעץ לוועדת המנכ"לים עמד שלמה קרמר. הלה, לשעבר סגן הממונה על התקציבים באוצר, עתיד להיות הגורם המקצועי שיוביל את תהליך קבלתה של תוכנית חזרה לעבודה בישראל. ע"פ השקפתו של קרמר, כבר בשנת 1991 איבד שירות התעסוקה את "הגרעין התיאורטי החיובי שלו" עם ביטול זיקת החובה בין המעסיקים ושירות התעסוקה.

כשנה לאחר תחילת עבודת הוועדה פרסמה חברת שלמה קרמר את המלצותיה להפעלת תוכנית ניסיונית מפורטת שתאפשר "הבטחת עבודה במקום הבטחת הכנסה".
…
קרמר מתייחס בקצרה בלבד למקורות התכנית, שמרכיביה "נלקחו מגישת הרפורמה בארה"ב" ובמדינת וויסקונסין. הוא מתעלם לחלוטין, אם כי לא בהכרח במכוון, מהחלופות האירופאיות ובוחר לציין כי הרפורמה האמריקאית גרמה לדיון בנושא גם באירופה. קרמר צודק בכך שהרפורמה האמריקאית אכן השפיעה גם על אירופה, אך הוא מתעלם מכך שבמרבית מדינות אירופה ההגמוניה האמריקאית של התוכנית היה שלילית, וכי נעשה ניסיון דווקא להתרחק ממנה מהשפעותיה.

קרמר השתמש בקשריו עם פוליטיקאים ונציגי האוצר בכדי לקדם את תוכניתו.

צירוף מקרים לא מפתיע הוא, שעשרה ימים לאחר [קיום סמינר מומחים אמריקאים שבו השתתפו גורמים שהיו מעורבים בתכנית במדינת ויסקונסין] הוגשו מסקנות וועדת המנכ"לים. בניגוד לרצונו של קרמר, הוועדה המליצה כי שירות התעסוקה צריך להישאר שירות ממלכתי ובעל שיקול דעת בלעדי בכל הנוגע להפעלת מבחן התעסוקה.
…
בחודש מאי אותה שנה (1999) פנה עוזר מנכ"ל "שירות התעסוקה", שי ארד, לשלמה קרמר בבקשה שיכין "תוכנית אסטרטגית להשבת מובטלים לעבודה"
…
וכך, בספטמבר 1999 נחתם הסכם בין "חברת שלמה קרמר ייעוץ בע"מ" ושירות התעסוקה בנוגע להענקת שירותי ייעוץ וניהול הרפורמה בשירות התעסוקה.

- – -
אז מה היה לנו?

פקיד בכיר באוצר הופך להיות יועץ פרטי בשכר לממשלה כאשר הוא מקדם במקביל את האינטרסים של מדיניות ההפרטה הממשלתית וגם את האינטרסים האישיים שלו.

ידיעה שפורסמה ב Ynet ביולי 2002 מספרת לנו ש

האוצר ישלם 15 מיליון שקל ל"מומחה למובטלים"

שלמה קרמר, לשעבר עובד משרד האוצר, ייעץ כיצד לשלב מובטלים במעגל העבודה. משרד העבודה: "קרמר נבחר ללא מכרז כי הוא מומחה בלעדי בתחום בארץ". קרמר: "הסכום אינו סופי"

מי הוא ה"שלמה קרמר" של חוק המאגר הביומטרי?

- – -

האוניברסיטה העברית ירושלים – הפקולטה למדעי החברה, המחלקה ליחסים בינלאומיים, המחלקה לסוציולוגיה.

השפעת מקור הסמכות על תהליכי התפוצה וחלחול הרעיונות: ייבוא "תוכנית השבה לעבודה" לישראל.

מאת: גל זהר

מנחים: פרופ' אריה קצוביץ', ד"ר מיכל פרנקל.