הסתובבתי במסדרונות המוזיאון לצלם את תמונת היום לפרסום בטוויטר של המוזיאון (התוצאה משמאל) ועצרה אותי אחת המדריכות.

"תגיד לי, מה זה טוויטר?"

"מכּירה  פייסבוק?"

"כן"

"טוויטר זה אותו דבר, רק בלי כל הקישקושים. יש חברים אבל אפשר לכתוב רק הודעות קצרות וקישורים."

"הבנתי"

לפני שנה בערך התכתבתי באימייל עם עוזרתו של סגן שר הביטחון, מתן וילנאי בקשר לחוק וילנאי.

אתמול נתחה אצלי בתיבת הדואר ההודעה הבאה לעיתונות. כנראה שהכתובת שלי נשארה ברשימה של העוזרת.

כ"צים [כתבים צבאיים - ח.כ.]  שלום,
להלן הודעה מלשכת סגן שר הביטחון:

סגן שר הביטחון, מתן וילנאי, ביקר היום במכון הביולוגי בנס ציונה וקיים הרמת כוסית לרגל יום העצמאות עם הנהלת המכון ועובדיו.

סגן השר העלה על נס את תרומת המכון לביטחון ישראל ובריאות תושביה וציין כי ימים אלו, בהם מתחדדת הסכנה שבפריצת מגיפה עולמית, ממחישים את עבודת הקודש המבוצעת על ידי עובדי המכון- במקצועיות, צנעה ומסירות.

בהקשר זה ציין סגן השר כי במשרד הביטחון מתקיימות הערכות מצב שוטפות, בשיתוף משרד הבריאות, לבחינת ההערכות והמוכנות לכל התפתחות בנושא.

סגן השר מגבה באופן מלא, בשם מערכת הביטחון, את מנהל המכון ועובדיו ומברך על פועלו.

חג עצמאות שמח!

למה אני טורח להדליף את ההודעה הזאת? בגלל שאני קורא תהיות למה משרד הבטחון יעסוק בשפעת החזירים ולא משרד הבריאות.

מטרת המכון הביולוגי בנס ציונה למצוא פתרונות לאיומים ביולוגיים על מדינת ישראל, אם הגיעו כהתקפה של אויבים או בדרך המקרה.

רק שתדעו.

לינק בונוס: אפי פוקס תוהה האם ייתכן שלא מספרים לנו משהו בנוגע לשפעת החזירים?

שאלת בונוס: כמה מצחיקה תהיה תגובתו של הרב עובדיה יוסף על שפעת החזירים?

אני לא מדבר על הצד העסקי של חברת טוויטר.

אני מדבר על הצד הכלכלי של שימוש בטוויטר.

במה דברים אמורים?

הסכמנו במוזיאון שצריך שיהיה לנו בלוג.

בלוג כמו שאנחנו רוצים עולה כסף ועבודה וזמן. עיצוב ותיכנות וכל זה.

אז לפני כמה ימים נשבר לי מלחכות ופתחתי טוויטר למוזיאון – twitter.com/madajerusalem

חצי שעה עבודה של פתיחת החשבון והתאמת העיצוב. בחינם.

במקום לכתוב פוסטים ארוכים בכל כמה ימים, אני מפרסם כמה ציוצים קצרים בכל יום.

פשוט. קל.

השקעה קטנה ביצירה ובכתיבה.

עכשיו צריך לראות כמה השקעה אני אשים בצירוף קהל  עוקבים.

קהלי היעד שלי הם ירושלמים, ארגוני חינוך ותרבות בירושלים ואנשים המעוניינים בחינוך ומדע בכלל.

צירוף קוראים הוא עבודת אגו. מצד אחד מושכת, מצד שני שואבת מאד כי תמיד אפשר עוד.
נראה.

לינק בונוס: טוויטר לעסקים – איך עושים את זה נכון מאת שגיא חמץ

אני זוכר ששמעתי פעם, אני חושב משולמית אלוני

אין דבר כזה "לא אנושי"

כל מה שאנשים עושים הוא אנושי

קשה לתפוס, אבל תמיד נכון.

יובל דרור שאל "אשטון נגד CNN: מה כל זה אומר?" ואני עניתי תגובה קצרה מהשרוול שגרמה לי לחשוב עוד ולהבין טעות של עצמי.

מדברים על השתתפות משתמשי אינטרנט במדיה החברתית. מדברים על כתיבה או פאסיביות.

אני מבין עכשיו שיש עוד אפשרות השתתפות והיא – מחווה.

קליק למעקב אחרי מישהו בטוויטר זו מחווה.

קליק על Like של סטטוס בפייסבוק זו מחווה.

להעביר הלאה אימייל לכולם זו מחווה.

מנקודת מבט של אנשים שמשקיעים בכתיבה ובביטוי מקורי, המחוות האלה לפעמים נתפסות כריקות.

אני לא בטוח איך חוקרי האינטרנט, סוקרי האינטרנט ומסקרי האינטרנט סופרים או מודדים מחוות. אם בכלל.

עובדה היא שמליוני אנשים מבצעים מחוות אינטרנטיות אחד כלפי השני.

עובדה היא שמליוני אנשים מבצעים מחוות אינטרנטיות יחידות שמצטברות למספרים משמעותיים.

עובדה היא שמליוני אנשים חותמים על עצומות אינטרנטיות או מצטרפים לקבוצות בפייסבוק.

ההצטברות של כל העובדות האלה מחייבות אותי להתייחס למחוות באופן רציני.

אולי אני לא מוצא באופן אישי טעם לבצע את המחוות האלה, אבל אסור לי לפסול אותן כבלתי חשובות או בלתי משמעותיות לאלה שכן מבצעים אותן.

פייסבוק מאפשר לסמן פנים המופיעות בתמונות שהועלו אליו ולשייך לפנים שם של חבר. קוראים לזה תיוג .

face.com הוא יישום פייסבוק שמקבל אליו תמונות עם תיוגים ומזהה פנים המופיעות בצילומים שאין להן תיוג ומציע תיוגים.

face.com מאפשר למשתמשים בו לראות תמונות עם תיוגים של חברים, אפילו אם התמונות האלו לא פורסמו על ידי החברים עצמם.

face.com נמצא בשלב אלפא, שזה לפני בטא. זאת אומרת שהמערכת נמצאת בשלבי הפיתוח הראשוניים שלה. כך על פי הצהרת המפתחים.

לא חברים שלי
כשאני מסתכל על זרם התמונות שהמערכת לא מזהה ומציעה לי לזהות אותם, אני מבין עד כמה רוב האנשים בפייסבוק הם לא חברים שלי. חברים אמיתיים הם אנשים שאני מזהה את הפנים שלהם. או שראיתי מספיק תמונות שלהם כדי לזהות אותם. רוב החברים שלי בפייסבוק הם לא כאלה. אין לי מושג מי האנשים האלה. הם סתם "חברים שלי בפייסבוק".

זאת לא אשמת face.com אבל המערכת פשוט הבליטה לי מאד את העובדה הזאת.

אנשים שאני מכיר

מי מופיע בתמונה הזאת?

זה הוא כמובן יוסי ורדי. אז למה פייס חושבת שזה ויטלי? כי ל-ויטלי יש כרטיס בפייסבוק ותמונות שלו מופיעות שם והן תויגו והוא חבר שלי. ליוסי ורדי אין כרטיס בפייסבוק ולכן אפילו אם עלו תמונות שלו אי אפשר לתייג תמונות שלו עם השם שלו. פייס מחפשת את האפשרות הקרובה ביותר ומציעה אותה.

פייס מדגימה בצורה טובה מאד את הקושי בייצוג מציאות על ידי מערכת מידע. כל מי שעוסק במערכות מידע שקשורות לייצוג מציאות מבין את הקושי הזה.

פייס מביאה את הקושי הזה לרמת החוויה האישית, כאשר לא נגרם שום נזק.

קריאת בונוס לחלק זה: ”שם האב“ והמאגר הביומטרי

תמונות שאני לא צריך לראות

פייס מראה לי תמונות של חברים שלי אפילו אם הן לא פורסמו על ידי החברים שלי.

הילדים שלי חברים שלי בפייסבוק.

מאד לא שמחתי לראות תמונה של הבן שלי מקיא אחרי לילה של שתיה בזמן שהוא היה צריך להתכונן לבגרות במתמטיקה. (דוגמה מומצאת)

לא הוא פרסם את התמונה הזאת. חבר שלו פרסם אותה.

הבן שלי לא היה מפרסם את התמונה הזאת בכרטיס שלו כי הוא יודע שאני "חבר" שלו.

וכאן הבעיה הגדולה של פייס. אני לא בטוח אם המערכת עוברת על אחד או כמה מתנאי השימוש של תוספי פייסבוק, אבל היא בהחלט עוברת על ציפיות השימוש של המשתמשים בה.

לכולנו יש יצר מציצנות. חלקנו משקיעים זמן ומאמץ כדי להציץ. חלקנו מציצים אם ההזדמנות נקרית בדרכנו. פייס דוחפת את המציצנות ישר לפנים. כדי לא לראות את התמונות שלא התכוונתי לראות, אני צריך להיות חצי קדוש.

אני באמת חושב שהתכונה הזאת של פייס היא זאת שתרים אותה, אבל גם זאת שתפיל אותה. בפייסבוק, בכל אופן. אני מנחש שאפילו אם פייס כבר לא תהיה בפייסבוק, יימצאו קונים לטכנולוגיה, אבל זה כבר שוב חוזר לענייני המאגרים הביומטריים.

קריאת בונוס: "צודקת" מאת חלי גולדנברג

סיימתי זה עתה לקרוא את "דרך הזן" מאת אלן ווטס בעקבות המלצתו של תומר פרסיקו.

ספר מעולה.

כאשר קראתי אותו, התהוותה במוחי הבנה על הזן כפי שאני פוגש אותו היום:

פופולאריות מובילה כמעט תמיד לירידה באיכות. וככל שהזן שינה את אופיו מתנועה רוחנית לא רשמית לממסד של קבע, התעורר צורך ב"סטנדרטיזציה" של שיטות הוראה והקניית אמצעים שיאפשרו למורים להתמודד עם תלמידים רבים.

…

אלא שאין קשה מלקבוע אמות מידה נכונות בתחום הבלתי מדיד של תובנות רוחניות. כשהמועמדים מעטים הבעיה אינה חמורה במיוחד, אולם כשהמורה אחראי למאות תלמידים, תהליך ההוראה והמבחן מחייב קביעת תקן. הזן פתר את הבעיה בצורה מרשימה, על ידי המצאה ששימשה לא רק כמבחן כשרות אלא גם – והרבה יותר חשוב – להעברת חוויית הזן עצמה, ובמינימום של זיוף.

…

תירגול הקואן מבוסס על התפיסה האסייתית הטיפוסית של יחסים בין מורה ותלמיד, השונה מאוד מהתפיסות הנהוגות במערב. בתרבויות אסיה מדובר במערכת יחסים מקודשת וייחודית, שבה המורה אמור לקבל אחריות על הקארמה של התלמיד. התלמיד, בתורו, נדרש לציות ולהתמסרות כמעט מוחלטים לסמכות המורה.

…

כשהקואן הראשון הוא … השאלה של הקואין : " איזה קול משמיעה כף יד האחת?"

…

באמצעים כאלה התלמיד מגיע לבסוף כשהוא מרגיש טיפש מוחלט.

מי לא מכיר את השאלה "מה הוא צליל מחיאת כף היד האחת"?

מי מכיר את המשמעות האישית של שאלה כזאת על תלמיד שנמצא בתהליך חניכה לזן? מי עבר את התהליך המייסר של נסיון לענות על השאלה "מה הוא צליל מחיאת כף היד האחת"?

האם מי שקורא את סיפורי הזן המשוגעים מבין את התעוזה הנדרשת מתלמיד לחריגה ממערכת יחסים קשוחה בינו ובין מורה?

אני לא, ואולי גם לא אבין אף פעם.

השבוע, בכנס של האגודה הישראלית להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים, הרצה תומר פרסיקו על "העידן החדש באינטרנט, קישורים והשפעות הדדיות". בעקבות ההרצאה, הבנתי איך האינטרנט הביא לי את הזן ועוד הרבה חוכמה אחרת. הרבה חלקים קטנים, אבל בשטחיות.

בשבילי, חוכמת הזן ודרך הזן מהווים פיתרון טוב והכוונה טובה לאופן החשיבה שלי על עצמי ועל העולם. אבל אני יודע שאני לא מבין את הזן. אני רק מלקט ממנו ומשלב חלקים ממנו בחיי.
- – -

"דרך הזן" מאת אלן ווטס

חרגול הוצאה לאור

תרגום מאנגלית: אהוד תגרי

[קיבלתי לבדיקה ב"לא רלוונטי" ואני חושב שכאן המקום המתאים יותר לפרסום הבדיחה הזאת.]
העבירו הלאה – חשוב שכמה שיותר אנשים יידעו

בן דוד שלי עובד במשרד האוצר. היום סיפר לי שראה תוכנית ששר האוצר החדש יובל שטייניץ מכין כדי לממן את הממשלה הרחבה ואת המדיניות הבטחונית והפיננסית החדשה. התוכנית תתפרסם בעוד כמה שבועות. התוכנית היא להתיל מס על האינטרנט!!! המס ייגבה דרך ספקי האינטרנט והמחירון יהיה כך:

מייל: 15 אגורות
כל מצורף (attachment) למייל: 9 אגורות
גלישה: 11 אגורות למגהבייט (בדומה לאינטרנט הסלולרי)
הודעת איי.סי.קיו (או אם.אס.אן או כל תוכנית הודעות מיידיות אחרת): 7 אגורות

חייבים לעצור את התוכנית ולהציל את חופש הביטוי!!!
איך אתם יכולים לעזור? בשתי דרכים
תעבירו את זה הלאה שכמה שיותר אנשים ידעו
והשתתפו ביום ללא אינטרנט! ב-1.5.2009 לא נגלוש, לא נשלח מיילים ולא נשתמש ב-איי.סי.קיו. נראה להם שלא נסכים למס על חופש הביטוי!!!!!! תעבירו הלאה כדי שעד ה 1.5 כמה שיותר אנשים ידעו וישתתפו במחאה!!

לא ניתן לעשוק אותנו!!!!

השבוע התחיל במוזיאון אירוע פסח  – ידידותי לסביבה.

הבוקר ניגשתי לקופה של המוזיאון לשאול את הקופאית האם יש מידע שחסר או לא מספיק בולט באתר – שבגלל שהוא לא מספיק נגיש, אנשים שואלים עליו בטלפון.

התשובה שלה הפתיעה אותי. היא אמרה לי שמאז שקיימת באתר התכונה "לעבור לדף מספר" יש לה רשימה של כמה כותרות ומספרים והיא מפנה בקלות אנשים לדף הרלוונטי באתר. לא צריך הסברים ארוכים ופוחת הזמן שהיא מבלה עם אנשים בטלפון.

כשחשבתי על התכונה הזאת באתר, לא חשבתי על הקופאיות שנמצאות ב"חזית הטלפונית" עם מבקרים פוטנציאלים במוזיאון.

מה שגורם לי לשאול אתכם: האם יש בארגון שלכם, או בארגונים שלהם אתם מספקים שירותי אינטרנט, אנשי שירות שעונים לטלפון והתכונה "לעבור לדף מספר" יכולה להועיל להם?