בסוף השבוע פורסמה בעיתון העיר כתבה המתארת את הניצול הקשה של העובדים ברשת הסופרמרקטים AM:PM

בעקבות כך, כמה מידידיי הבלוגרים הודיעו על החלטתם להחרים את AM:PM.

פעם, התגובה שלי להודעת חרמות מסוג זה היתה פחחחחח.

הרי, רוב הסיכויים שלא תורגש ההשפעה של חרם כזה על הקופה ולכן אין משמעות לחרם.

בזמן האחרון התחלתי לחשוב אחרת.

מטרת חרם כזה והפצת דבר החרם היא לא להפחית את ההכנסות.

מטרת חרם כזה היא להוציא שם רע לגוף שאותו מחרימים.

אפשר לכתוב בבלוגים "הם לא בסדר" אבל אז אנשים אחרים יחשבו שלא נורא מעניין לכתוב "גם אני חושב שהם לא בסדר" או "יש אנשים שחושבים שזה לא בסדר".

מצד שני, חרם הוא הכרזה על פעולה. ואז יותר מעניין לכתוב "גם אני מחרים" והוא גם סוג של חדשות.

ואם מתמזל המזל, ופועלים נכון, ההכרזה על החרם מגיעה לתקשורת ההמונים, מה שמגביר את האפקטיביות של הוצאת השם הרע.

ומה שחשוב לאנשי עסקים הוא השם הטוב שלהם.

פחות חשוב להם שפחות אנשים יקנו בעקבות החרם, יותר מפחידה האפשרות שיידבק להם אישית שם רע.

לכן, מה שידידיי בתל אביב צריכים לעשות הוא לבקש מיותר אנשים להודיע שהם מחרימים את AM:PM וגם לתת רוח גבית לעיתון העיר ואולי אפילו שעיתון האם – "הארץ", יכתוב על החרם.

ואז אולי יהיה סיכוי שישתנה משהו.