פותח את ערוץ 8 ורואה את "יומן מעודכן" של דוד פרלוב.

הומניסטי. סוציאליסטי.

לא מזפזפ הלאה. נשאר. נשאב. מהופנט.

(השפה של פרלוב מדבקת, כמו של עגנון. במלחמת לבנון הראשונה לקחתי ספר של עגנון וכתבתי להורים שלי מכתבים בעגנונית.)

הוא נוסע בחשמלית בריו דה ז'נירו ומצלם שחור עם משקפיים.

הוא אומר משהו כמו "תמיד שייכתי אינטליגנציה למשקפיים. מעניין כמה הם עלו".

אני מבין משהו.

זה לא שלאינטליגנטים מתקלקלות יותר העיניים והם זקוקים למשקפיים.

גם לעניים מתקלקלות העיניים אבל לאינטליגנטים היה כסף לקנות אותן.

האינטליגנטים יכלו להרשות לעצמם לראות טוב.

ואולי הם גם היו יותר זקוקים למשקפיים בשביל הפרנסה שלהם.

היום יותר אנשים יכולים להרשות לעצמם משקפיים אבל הסטראוטיפ של משקפיים-אינטליגנטים נשמר בתרבות.

משום מה כמו שהסטראוטיפ של קסקט-צייר צרפתי טבוע בילדים. זה מה שהם חושבים שאני.

(בתמונה – אני. מתוך פרוייקט "מרכיבים" של דפנה טלמון. תקליקו על הקישור ותעזרו לה, אם אתם יכולים.)

השבוע צייץ גדי שמשון

שנים שלא היתה מריבת רשת טובה. אם אין ברירה נביים אחת

למי שלא מכיר, גדי שמשון הוא "ממקימי ומייסדי" ובהווה הוא היזם והבעלים של נבחרת הבלוגרים המשובחת פ.צ. בלוגים

מה שחסר בציוץ של גדי הוא המובן מאליו – "האינטרנט הישראלי".

וככה זה נראה בעיבוד שלי

שנים שלא היתה מריבת רשת טובה באינטרנט הישראלי

אני משתמש בציוץ של גדי עם התוספת שלי  כקולב (די רעוע למעשה) למחשבה שיש לי בזמן האחרון.

כבר אין "האינטרנט הישראלי".

פעם היה.

פעם היתה קבוצה קטנה של אנשים שהם אלה שכתבו בעיתון וגם בפורומים וגם ברשימות התפוצה ומגיבים אחד לשני בבלוגים ולפני זה ב BBS. אותם אנשים.

וברור שכאשר אותם אנשים מסתובבים באותם מקומות יש מריבות רשת. וכ-ו-ל-ם מכירים את כ-ו-ל-ם (לפחות בכינוי) וכ-ו-ל-ם יודעים על מריבות הרשת האלה.

היום, כשהכלים לכתוב ברשת נעשו כל כך קלים, והמוטיבציה לכתוב ולשוחח ברשת נעשתה ברורה, כבר אין מרכז לאינטרנט הישראלי.

ולכן גם אין "מריבות רשת" עסיסיות. לא כאלה שאני יודע עליהן.

פעם (רק לפני שלוש ומשהו שנים) הקמתי אתר שריכז את "הכתיבה העצמאית המעניינת בעברית".

ברור שלפתוח אתר כזה היום היה בדיחה.

מצד אחד, כבר לא נחמד שאין "האינטרנט הישראלי".

מצד שני, זה מה ששאפנו שיקרה.