הבוקר צייץ דיוויד ווינברגר קישור לאתרון של חברת קאנון שבו אפשר להוריד דגמים מנייר ולהכין בבית דברים מדליקים (ובהזדמנות גם לשפוך כמויות מרשימות של דיו מהמדפסת).

בתור עובד במוזיאון המדע יש לי אישור רשמי לשחק ולעשות שטויות (לפעמים) אז הורדתי את הדגם של חיפושית האייל והתחלתי לגזור מסביב.

מייד ראיתי שזה לא הולך. הקווים עדינים מדי ומפותלים מדי.

השתלטתי על משטח החיתוך של גרפיקאי המוזיאון וחתכתי מסביב עם סכין יפני חד מאד. רק ככה אפשר.

אז על מה אני מתלונן?

בהוראות כתוב להשתמש במספרים.

אין מצב שמישהו יוכל לגזור את הדגם עם מספריים, אלא אם כן אלה מספרי ניתוח עדינות במיוחד.

למה הם עושים את זה?

למה חברה כמו קאנון משקרת ללקוחות שלה?

אני חושב שזה בגלל שהם לא יודעים אחרת.

חברות גדולות לא יודעות איך לא לשקר.

זה מתחיל בדברים קטנים כמו הוראות שימוש בדגמים מדעיים להורדה מהאינטרנט ונגמר בטוקבקים בתשלום של חברת החשמל.

אי אמירת האמת עד הסוף, כיסוי התחת, יחסי הציבור על גבול השחור/אפור הם חלק מהתרבות האירגונית של חברות גדולות. בתוך החברות עצמן ומחוצה להן.

הבעיה שלהם היא כמובן שכמו שהם משתמשים באינטרנט כדי לא להגיד את האמת, ככה האינטרנט מחזיר להם בגילוי האמת.

לא כתבתי כאן משהו חדש אבל זו הפרספקטיבה שלי על הטוקבקים בתשלום של חברת החשמל.

קריאת תזכורת: הקלוטריין מניפסטו