אתמול הגיע למוזיאון אילן לוקאץ', כתב התרבות של חדשות ערוץ 2, וראיין אותי . הראיון היה במסגרת כתבה שהוא מכין על אגדות אורבאניות שתשודר כנראה ביום שישי הקרוב.

כמו כל ראיון או שיחה טובים, למדתי לא פחות מאשר למדו ממני.

לוקאץ' ביקש לדעת ממני על אגדות אורבאניות שעוברות באימייל.

חשבתי והגעתי למסקנה שהיום לא עוברות באימייל אגדות שלמות, עם התחלה אמצע וסוף.

יש יותר סיפורים קצרים שמהווים פרטים ותמיכה בתוך נושאים גדולים.

הנושא הגדול של האגדות האורבאניות הוא הפחד מהטכנולוגיה. הנושא הזה מתחלק לפחד מחומרים (פלסטיק), פחד מקרינה (חשמל, טלפון סלולארי) ופחד מהמחשב (הזהרות וירוסים).

כמו שפעם היו יושבים סביב המדורה ומספרים סיפורים על העולם המפחיד שנמצא שם, יוצרים תחושה של חיבור בין האנשים עקב הפחד המשותף, ועוזרים אחד לשני להתגבר על הפחד, ככה בדיוק גם היום.

רק שהיום הנושאים הם שונים והאופן שבו מועברים הסיפורים הוא שונה.

אנשים היום לא מבינים את העולם שבו הם חיים. הם חיים בתחושה שאין להם סיכוי להבין את העולם הזה, ואין להם יכולת לשלוט בו.

למרות שהם משתמשים בטכנולוגיה, הם מרגישים שלא פחות, הטכנולוגיה משתמשת בהם ופוגעת בהם. או שיש לה פוטנציאל לפגוע.

אתמול הבנתי ש"לא רלוונטי" משמש אותי כדי להציע בדיקה רציונאלית לאנשים שמפחדים, ומשתמשים באימייל כדי לבטא את הפחד.

וזאת הסיבה שאנשים אוהבים את האתר. הם נרגעים כאשר מישהו עוזר להם להסתכל באופן רציונאלי על העולם, ועוזר להם לעזור לאחרים לעשות אותו דבר.

וכאן החיבור האישי שלי למוזיאון המדע. אתמול הבנתי שזה מה שאנחנו מנסים לעשות כאן ושלא סתם הראיון התקיים במוזיאון.

מעבר ללימוד, יש במוזיאון המדע חוויה רגשית ראשונית ובסיסית של הפחתת הפחד מהעולם הטכנולוגי.

המבקרים נמצאים בסביבה טכנולוגית שבה הם שולטים ובה הכל מוסבר. רק להזיז את הראש מהמוצג ולקרוא את ההסבר שבכתובית.

אפילו לא משנה אם קוראים את ההסבר. העובדה שיש כתובית כבר מרגיעה את הפחד ומשדרת שיש הסבר, שאלו דברים שאפשר להבין.