בימים האחרונים מעסיק אותי חוק הכלים השלובים. בתמונה אתם רואים מוצג המדגים את חוק הכלים השלובים בתערוכה לגעת במים שתיפתח בימים הקרובים במוזיאון המדע.

בכתובית של המוצג כותב אוצר התערוכה דר' אמיר בן שלום:

- התעלות שבעיגול מחוברות ביניהן כך שהמים יכולים לעבור מאחת לשניה .
- לחץ המים מתפשט לכל נפחם במידה שווה ולכן הם עולים בכל התעלות בדיוק לאותו גובה .
- עקרון זה מכונה "כלים שלובים" והוא משמש לפילוס ולמדידת גובה מים במכלים .
- מנצלים עקרון זה גם להולכת מים בצינור העובר במקום נמוך הנמצא בין שני אזורים גבוהים .

שימו לב שהוא משתמש במילה "עיקרון" ולא "חוק".

כאשר ניסיתי לחפש עוד מידע על חוק הכלים השלובים, התחלתי בוויקיפדיה.

הערך חוק כלים שלובים בוויקיפדיה בעברית מוביל לדפים מקבילים בשפות אחרות.

רק בהולנדית מוצמדת המילה "חוק" ל"כלים שלובים". בשאר השפות מתוארת ומוסברת התופעה בלי הערך של "עיקרון" או "חוק".

באנגלית ובצרפתית אפילו לא מצאתי איזכור של התופעה. חפשו Connected Vessels.

אני לא מומחה למדע ולא לפילוסופיה של המדע אבל אני חושב שכלים שלובים הם לא "חוק טבע" במובן הפורמאלי של העניין.

בארץ ישראל, ואולי גם בהולנד, נושא העברת המים ממקום למקום הוא חלק משמעותי מהתרבות המקומית.

העובדה שכאן ושם מלמדים ילדים ש"כלים שלובים" הם "חוק" מצביע על החשיבות שלהם בתרבות המקומית.

וכך, התרבות משפיעה על הרשימה המנטאלית של חוקי הטבע.

הסתכלתי בתערוכות מים במוזיאוני מדע אחרים ושם כמעט ולא עוסקים בהובלה ובמניפולציה של מים. אצלנו במוזיאון המדע בתערוכה לגעת במים עוסקים כמעט אך ורק בזה. התערוכה הזאת נוגעת לא רק בפיזיקה של המים ושל מניפולציה של מים אלא בנימים תרבותיים מקומיים עמוקים שרובנו לא מודעים לייחודיות שלהם.