מנהל החברה שמתחזקת את אתר המוזיאון ביקש ממני להפסיק לענות לו עם אימיילים המכילים רק "תודה" בעקבות ביצוע של בקשות שלי. הוא אמר לי שהתודות שלי רק מעמיסות את תא הדואר שלו והוא יודע מראש שאני מודה לו על ביצוע התיקונים והשינויים.

צודק.

חבר מהקיבוץ שלי אמר לי שנחסוך כמות לא קטנה של כסף אם נסכים לא לשלוח אחד לשני סמסים שמכילים רק "תודה".

צודק.

בעולם של פנים אל פנים או בעולם של התקשורת הקולית המיידית, "תודה" לא מעמיסה.

בעולם התקשורת הטקסטואלית המקוטעת להודעות נפרדות, ה"תודה" עולה כסף ו/או תשומת לב.

בהנחה שבני השיח יודעים שהתקשורת ביניהם פועלת ואין צורך לאשר קבלה של מסרים, ובהנחה שאין צורך להוכיח כל פעם מחדש כמה אנחנו מנומסים, אפשר להסכים לוותר על ה"תודה".

ועוד עניין של נימוסים מיותרים בעולם הדיגיטאלי – תיקוני טעויות כתיב בפורומים ותגובות בבלוגים.

במקומות האלה, שבהם אי אפשר לתקן הודעות שכבר נכתבו, הודעה חדשה שבה כותבים "התכוונתי אם ולא עם" מעמיסה.

אפשר להניח שהקוראים יודעים למה היתה הכוונה ואפשר להניח שהם לא יחשבו שהכותב לא יודע לאיית.

הודעות התיקון מצמצמות את המקום במסך עבור הודעות ותגובות בעלות תוכן ממשי (עד כמה שיש) ואפשר בהחלט להסכים לוותר עליהן.