מנהל החברה שמתחזקת את אתר המוזיאון ביקש ממני להפסיק לענות לו עם אימיילים המכילים רק "תודה" בעקבות ביצוע של בקשות שלי. הוא אמר לי שהתודות שלי רק מעמיסות את תא הדואר שלו והוא יודע מראש שאני מודה לו על ביצוע התיקונים והשינויים.
צודק.
חבר מהקיבוץ שלי אמר לי שנחסוך כמות לא קטנה של כסף אם נסכים לא לשלוח אחד לשני סמסים שמכילים רק "תודה".
צודק.
בעולם של פנים אל פנים או בעולם של התקשורת הקולית המיידית, "תודה" לא מעמיסה.
בעולם התקשורת הטקסטואלית המקוטעת להודעות נפרדות, ה"תודה" עולה כסף ו/או תשומת לב.
בהנחה שבני השיח יודעים שהתקשורת ביניהם פועלת ואין צורך לאשר קבלה של מסרים, ובהנחה שאין צורך להוכיח כל פעם מחדש כמה אנחנו מנומסים, אפשר להסכים לוותר על ה"תודה".
ועוד עניין של נימוסים מיותרים בעולם הדיגיטאלי – תיקוני טעויות כתיב בפורומים ותגובות בבלוגים.
במקומות האלה, שבהם אי אפשר לתקן הודעות שכבר נכתבו, הודעה חדשה שבה כותבים "התכוונתי אם ולא עם" מעמיסה.
אפשר להניח שהקוראים יודעים למה היתה הכוונה ואפשר להניח שהם לא יחשבו שהכותב לא יודע לאיית.
הודעות התיקון מצמצמות את המקום במסך עבור הודעות ותגובות בעלות תוכן ממשי (עד כמה שיש) ואפשר בהחלט להסכים לוותר עליהן.
תודה
העץ לא צומח רחוק מהתפוח שנפל ממנו [חנן]
תודה = קיבלתי את המסר, הבנתי אותו, זה בסדר גמור מבחינתי. בעיני זה לא מסר מיותר.
לי קשה לא לקבל תגובה על מסר שלי. אולי הוא לא עבר? אולי לא התייחסו אליו? אולי הוא נמחק בטעות?
בגלל זה כתבתי "בהנחה שבני השיח יודעים שהתקשורת ביניהם פועלת ואין צורך לאשר קבלה של מסרים" [חנן]
מילותיו של אדם ספורות לו מיום לידתו.
אני שונא לקבל אסאמאס עם המילה "סבבה", או "בסדר". זה מיותר.
גם שיחות ה"אהלן, איפה אתה, מה עושה, סבבה, נדבר אח"כ." הן מיותרות.
לפני כמה חודשים ביטלתי את בטלפון הנייד שלי (רטט מספיק לי) וככה אני מפספס המון שיחות טלפון, אבל לפחות הן לא מקפיצות אותי או מפריעות לי באמצע משהו.
החלטתי שבמקום להיות זמין כל היום אני לא אהיה זמין רוב היום ואקדיש זמן מיוחד להחזרת טלפונים פעם או פעמיים ביום, לפי הצורך. בהודעה ביקשתי לשלוח אסאמאס או אימייל.
זה תענוג, אני ממליץ בחום.
על כל פנים, כשהחזרתי טלפונים גיליתי שרוב השיחות אלי היו מיותרות – אם זה משהו חשוב עדיף שזה יהיה דרך האימייל והשאר זה כל מיני שאלות, מחשבות, רעיונות שאני אשמח לשמוע ולהגיב, אבל בזמנים שאני מגדיר לכך ויכול להקדיש להם זמן, במקום לעשות את הכל "על הדרך".
"התודות שלך מעמיסות לי על המייל" נשמע קצת כמו אוי אוי אוי
וברצינות-
נימוס בסיסי בין בני אדם -הוא אחד מהדברים האלמנטרים שיש..
תחשוב הפוך. מה שפעם היה נורא לא מנומס נחשב היום רגיל. אז למה מה שהיה פעם מנומס לא יכול להחשב היום כמטרד? [חנן]
חנן, כנראה שאני טיפוס חרדתי יותר ממך, או שיש לי חוסר אמון בסיסי במדיום. אבל אני אוהב לקבל תשובה על כל מייל שלי. זו אחת הסיבות שהמציאו את המילים הללו מלכתחילה. כדי לוודא תקשורת תקינה וקבלת מסרים. אני מסכים עם אור. לא נראה לי שיש אדם כה עמוס שאין לו זמן לענות על מייל ב-תודה. יש לי המון מה להגיד על האישיות וההתנהגות של מנכלים למיניהם אבל לא נראה לי שזו האכסניה המתאימה…
"תחשוב הפוך. מה שפעם היה נורא לא מנומס נחשב היום רגיל. אז למה מה שהיה פעם מנומס לא יכול להחשב היום כמטרד? [חנן]"
זה בדיוק השינוי הלא רצוי (שלדעתי) שהביא האינטרנט – רמת הקשרים-מליון חברים בפייסבוק ואף לא חבר אחד אמיתי-בידוד חברתי
ורמת הקשקשת ברשת-כדוגמת טוויטר-החולה הרעה, הלא כלכך חדשה ברשת. וזה גם מתקשר לבדידות-אנשים ממלאים את האוויר בברברת, כדי להרגיש שיש מישהו שמתייחס אליהם.
(טוויטר אגב, לדעתי, הוא מכשיר מעולה לעסקים-גאוני ממש. או לדיווחים ממש חשובים כמו מה שקרה באירן וכאלה, אבל לא בשביל צחצחתי שיניים -הולך להוריד את הכלב…)
תאר לך שלבלוג שלך "אף אחד" לא היה מגיב? היית כותב תיזות מופלאות על טבע האדם וכו'-דברים מפליגי לכת- אבל אף אחד לא מתייחס, לפי דעתי הייית פורש אחרי כמה חודשים.
האינטרנט נוצר כדי לגשר על פערי התקשורת בין אנשים, אבל הופכים אותו למכשיר לניתוק בינהם.
אתה הולך למקום אחר לגמרי. מה שכתבתי כאן נוגע לקשרים קיימים בין אנשים שידוע לשניהם שיש יחסים טובים ביניהם. ההצעה שלי מתאימה ליחסים הדומים לאלה שיש לך עם חברים שאתה יכול לצלצל אליהם באמצע הלילה לעומת אנשים שלא תעשה את בחיים איתם. [חנן]
אתה יודע כמה אי הבנות היו לי עם חברות משפחה, בגלל שאימל לא הגיע אלי או אליהם והשני חשב שזו פשוט חוסר רגישות ותגובה.
אימל של קיבלתי
או תודה
אינו מעמיס על האימלים, והוא נימוס בסיסי דווקא בין אנשים שהאימלים חולפים כמה פעמים, והינה אחד חמק. ושני הצדדים לא יודעים מדוע אין תגובה
בעיני זה חוסר נימוס תהומי
לקבל אימל ולא להגיד
קיבלתי, תודה
חנן, אי מסכים איתך בהחלט.
סייג אחד שאוסיף הוא עבור מסרים חשובים באמת. אם חשובה התשובה הקצרה, הוסיפו בסוף התכתובת את המשפט:
"נא להחזיר תשובה לאחר קריאת הודעה זו"
אני בעד ה"תודה". תמיד יש לי חשד שהמייל שלי משוטט לו בסבך הרשת ואולי לא מגיע ליעדו.לעיתים אני מחכה לתגובה כדי להמשיך משהו, וה"תודה" מזכירה לי להמשיך.
גם ה"סבבה" המסומסת מרגיעה אותי שהמסר עבר. אבל על תיקוני טעויות אני מוותרת בשמחה, גם אני חושבת שזה מיותר, אלא אם כן השיבוש מקשה על הבנת הניכתב.
אור, ותאר לך מה היה קורא אם כל קורא היה מגיב?
http://en.wikipedia.org/wiki/Me_too
צפריר:
אני לא מדבר על ספאם או על אנשים משועממים שחייבים לרשום :ראשון !;
אם כולם היו מגיבים הייתי מברך את חנן על כך שהצליח לסחוף את כולם לומר משהו מבעד לאנונימיות של הרשת – וזה מה שכולם מחפשים, לא ? סופרים ובלוגרים כאחד..
באייל הקורא ראיתי דיון שהשתרע על גבי 4000 (!) תגובות ! ולא היה שם אפילו תגובת ספאם אחת..
זה היה קריאה ארוכה ומענינת.
אני מסכם את העניין בכך, שאם אדם כבד להגיד לו להגיד תודה- (או בכלל רק לקבל אותה- להניע את גלגל העין מימין לשמאל למשך 4 אותיות ולקרוא מהמסך ,אכן , בזבוז אנרגיה מהותית)
אז אני לא ממש מכבד אותו כאדם כי זה אומר עליו דברים. ולא בהכרח טובים.
ואם זה הבוס, אז….
כמו שכבר ברור הדעות פה מסוייגות. אני חושב שהבעיה האמיתית כרגע היא למעשה האמינות מפוקפקת של הטכנולוגיות- לא תמיד אתה יודע ש SMS הגיע ליעדו או מתי הנמען קיבל את המייל ולכן תגובה פשוטה וברור פותרת את הסוגיה ומעידה על התיחסות למסר.
המקרה הראשון שתארת באמת עונה להגדרה של "תגובה מיותרת"- הרי מדובר פה בפעולה שאתה מודע לה שבוצעה ואין צורך שתגובה, אך קח לדוגמא מצב שבוא אשתך שולחת לך הודעה "אל תשכח להביא חלב"- אני מאמין ששליחת SMS חזרה יחסוך טלפון בסגנון של "קיבלת?".
לדעתי הדבר המיותר ביותר הוא משיבונים- בעולם של שיחות מזוהות אני פשוט לא מבין למה אנשים משאירים לי הודעה "תתקשר".