פוסט זה הוא המשך של קמפיין המדיה החברתית של מוזיאון המדע – חלק ראשון

ביום רביעי, 16.9, תשעה ימים לפני האירוע שאותו פרסם הקמפיין, עלה לאוויר טאב חדש בדף הפייסבוק של המוזיאון שהוגדר כדף הבית והוא היה דף הנחיתה של הקמפיין.

הסיסמה לדף שנוצרה על ידי זיבאבה היתה "זה שאתם לומדים ביום לא אומר שאתם חכמים בלילה…" הסיסמה כוונה לצעירים, תלמידי תיכון וסטודנטים, שאותם רצינו למשוך במיוחד לאירוע.

במידה והמבקר היה כבר מחובר לפייסבוק, בשורה השניה הופיע "לחצו כאן" באדום כדי לעודד הפצה.

בשורה השלישית הופיע עידוד למבקרים להיות אוהדים של דף המוזיאון בפייסבוק.

לאחר לחיצה על התמונה, הופיע יישום פלאש

ביישום אפשר היה ללחוץ על אחד משלושת העיגולים כדי לראות את פירוט התכנית לכל אחד מהקהלים והמקומות.

קידום, הפצה וסטטיסטיקות

נוצר אירוע בפייסבוק שבו אישרו את הגעתם 72 איש ו 293 אולי. 1,127 ציינו שלא יגיעו ו 1,080 לא ענו. זאת אומרת שבערך 1,500 הגיעו לדף האירוע ועשו בו משהו. יותר מאשר אלה שלא התייחסו להזמנה.

נרכשו פרסומות בפייסבוק שהוצגו לגולשים מפולחים.

הפרסומות נחשפו 625,000 פעמים שהניבו 200 הקלקות.

אל דף האירוע הגיעו 1,650 פעם שמתוכם הקליקו 330 כדי לראות את המידע הנוסף. 20% הוא אחוז המרה מאד מרשים.

עוד יותר מרשים הוא המספר 150 איש (9%) שהשתמשו בקישור להמלצה לחברים.

המטרה השניה של הקמפיין היתה להגדיל את מספר האוהדים של דף המוזיאון.

הקו התלול בצד הימני של הגראף מספר סיפור יפה

לסיכום

ראשית – אני חייב לציין שלא כדאי להסיק מהצלחת הקמפיין הזה על קמפיינים אחרים. ההתנגדויות שהקמפיין הזה היה צריך לגבור עליהן הן קטנות מאד. מדובר באירוע חינמי שמופק על ידי ארגון בעל תפישת מותג שהיא מראש חיובית.

שנית – אני מרוצה. זיבאבה סיפקו לנו תוצאות טובות יותר מאשר הגדרנו במכרז.

200 הקלקות מתוך ה 1,650 הגיעו מפרסומות פייסבוק שנרכשו בכסף. אני עוד צריך לבדוק מה היתה האפקטיביות של הפרסומות ולשקול האם שווה להשקיע כסף בפרסומות האלה.

אבל קליקים הם לא המדד העיקרי. המדד העיקרי הוא מספר האנשים שבאמת הגיעו לאירוע. לאירוע בשלושת המקומות (מוזיאון, סרט בסינמטק וקפה מדע ב"תמול שלשום") הגיעו 1,600 איש. אני עוד צריך לשאול את המפיקה של האירוע האם לתחושתה היה אחוז צעירים גבוה יותר מאשר בשנים הקודמות.

אלא אם כן מבצעים איזו שהיא פעולה המאפשרת "סימון" של אנשים שהיו באתר והגיעו לאירוע (הנחה, מתנה וכו') קצת קשה לדעת מה ההשפעה של הקמפיין באינטרנט על המגיעים לאירוע.

הנה אנקדוטה שתאיר את מחשבותי על היחס בין פרסום ובין הגעה לאירוע.

האירוע "חכמים גם בלילה" התקיים בכל הארץ אבל באותו ערב היה גם הקונצרט של לאונרד כהן. נחשו על מה כולם כתבו בבלוגים ובעיתונות?

שרון רז כתב בבלוג שלו פוסט עם הכותרת לא אכתוב פוסט חדש על ליאונרד כהן (שמשום מה לא זמין כרגע) שבו הוא כותב למה לא יילך לקונצרט. אני "התעלקתי" על הפוסט בתגובות והזמנתי לאירועי "חכמים גם בלילה" שמתקיימים באותו ערב בכל הארץ.

אחרי כמה שעות קיבלתי ממישהי אימייל שמתחיל כך

תודה על התזכורת!

בזכות ההערה שלך בבלוג של שרון רז אולי נלך הערב לליל החוקרים במדע-טק (אנחנו חיפאים). אמנם לפני שבועיים קיבלנו הודעה בדואר הרגיל, אבל היא כמובן נכנסה למגירה וכנראה הייתי זורקת אותה בצער לפח המחזור עוד כמה שבועות. אז כנראה שפרסום חברתי עובד.

אני חושב שאין מדיום פרסומי שיכול לעבוד לבד. אנחנו שלחנו אימיילים והפצנו גלויות ותלינו מודעות ופרסמנו בעיתון ועשינו קמפיין בפייסבוק וגם בטוויטר.

כל אלה ביחד הביאו את האנשים לאירוע. הייתרון של הקמפיין בפייסבוק הוא אפשרות מדידת ההצלחה וכלי ההפצה המובנים בו.

המטרה המשנית, הגדלת האוהדים של דף המוזיאון, מאפשרת לי עכשיו לדבר עם עוד אנשים שמעניין אותם להיות איתנו בקשר.

ההצלחה של הקמפיין הזה כבר מובילה ללמידה פנימית במוזיאון והקמפיין הבא מתקרב במהירות.

קיץ: לגעת במים

הקיץ האחרון היה המוצלח ביותר בתולדות מוזיאון המדע – מבחינת מספרי מבקרים.

תערוכת מים היא בדיוק הדבר שימשוך משפחות שמחפשות לעשות משהו נחמד עם הילדים וגם שיהיה לזה ערך מוסף.

בקיץ המוזיאון פרש את הפרסום על פני כמה אמצעי מדיה – פרסום בעיתונות, יחסי ציבור, תשדירי רדיו ואינטרנט.

הפרסום באינטרנט כלל שת"פ עם האנציקלופדיה של Ynet ובאנרים ב Ynet.

משרד הפרסום היה מרוצה אבל אנחנו לא היינו בטוחים באפקטיביות של הפרסום באינטרנט. אני אומר בציניות שכאשר הפרסומאים לא מצליחים להראות תוצאות הם מנפנפים ב"מוּדעוּת". לך תוכיח מוּדעוּת.

לסיכום הקיץ – מוצר מוצלח + פרסום שלא ברורה האפקטיביות שלו = תוצאות טובות

סתיו: ליל חוקרים – חכמים (גם) בלילה

עודנו מתאוששים מהקיץ המוצלח (הרבה מבקרים = עומס עבודה ובלאגן) מגיע לו במהירות ליל חוקרים ב 24 בספטמבר, אירוע חינמי לקהל הרחב שמתקיים במוזיאון ובעוד מקומות בארץ. הכניסה חינם. יש תקציב לפרסום.

פנו אלי ושאלו "ומה עם פרסום באינטרנט" ואני אמרתי "לא באנרים! אולי ננסה מדיה חברתית?"

אמרו "יאללה, בוא ננסה. סומכים עליך".

שאלתי "כמה קליקים אנחנו רוצים לדף האירוע?" ואמרו לי 1,000. מעכשיו, 1,000 קליקים יהיו המדד להצלחת הקמפיין.

הוצאתי בקשה להצעות – קידום במדיה חברתית לאירוע חכמים (גם) בלילה והפצתי אותה בכל הפייסבוקים והטוויטרים שלי.

הגיעו שתי הצעות רציניות ששתיהן חרגו מהתקציב שחשבנו עליו. (ביקשנו גם הצעה לפרסום בבאנרים אבל על פי תוצאות הקמפיין של הקיץ היינו צפויים ל 200 קליקים בתקציב גדול ממה שקבענו).

ההצעה הראשונה שלא הלכנו עליה היתה "נכונה" מכל בחינה אבל דרשה מאיתנו השקעת זמן בהתעסקות עם תכנים ותיאומים שאנחנו לא בנויים להם.

ההצעה השניה שהתקבלה היתה של חברת Zibaba. גם היא חרגה מהתקציב שקבענו לעצמנו אבל ההצעה שיכנעה אותי שיש סיכוי רציני שהם יצליחו לעמוד בייעדי הקמפיין.

מבחינתי יש לקמפיין שלוש מטרות:

1. לעמוד ביעדי הקליקים שקבענו

2. להגדיל את מספר ידידי דף המוזיאון בפייסבוק

3. ללמוד מהתהליך על פרסום במדיה חברתית

בחלק השני של הפוסט, שייכתב לאחר שהפרוייקט ייסתיים מחר בערב, אני אפרט את מה שהתבצע ומה היו התוצאות.

ואם כבר אנחנו מדברים, כולכם מוזמנים לבוא לאירועי חכמים (גם) בלילה במוזיאון המדע בירושלים.

זוכרים את הבדיחה על הוירוס הסורי?

משתמש יקר

בזה הרגע קיבלת "וירוס סורי".

בגלל שאנו (הסורים) לא מתקדמים טכנולוגית מספיק, זהו וירוס "ידני".

בבקשה מיחקו את כל הקבצים בכונן הקשיח שלכם בעצמכם.

ושילחו מייל זה לכל רשימת המכותבים שלכם.

תודה רבה שעזרתם לנו.

נאסר ה-"האקר".

זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב.

אלפי אנשים ברגעים אלה מפיצים ספאם באופן ידני כאשר הסיבה היחידה לכך היא שפשוט ביקשו מהם.

יש אתר משחקים בשם WeGame.com שמפיץ את הקישור אליו בשיטה ויראלית.

האתר מפתה אנשים למסור את שם המשתמש והסיסמה שלהם לשירות האימייל שלהם, ואז מפיץ בשמם אימייל עם הכותרת xyz has sent you a photo.

xyz זה שם של מישהו שהם מכירים שהכתובת שלהם נמצאת בספר הכתובות של השולח.

מי לא ירצה לראות תמונה שחבר שלח? ולמה שמישהו ירצה להשתמש לרעה בשם המשתמש והסיסמה לאימייל של אנשים?

הכח של ההנדסה החברתית (ראו ערך בוויקיפדיה Social engineering) מאד חזק אבל לרוב ממעיטים בכוחו.

בתיבת הדואר שלכם נמצאת ההוכחה לכח העצום של ההנדסה החברתית.

רוצים לראות תמונה שלי? לחצו כאן.

גל מור ויובל דרור מתווכחים על מספר האנשים שמועיל לעקוב אחריהם בטוויטר.

שניהם טועים.

שניהם קושרים בין מספר האנשים שאחריהם הם עוקבים וכמות המידע שמגיע אליהם מטוויטר.

אפשר לקבל מידע רלוונטי מטוויטר בלי קשר למספר האנשים שאחריהם עוקבים.

שלוש דוגמאות מאופן השימוש שלי בטוויטר

הראשונה היא ערוץ ה RSS שאני מפיק מכל האנשים שאחריהם אני עוקב. ההנחה שלי היא שציוץ המכיל קישור יהיה יותר משמעותי מ"בא לי חומוס". לכן, בערוץ הזה אני מעביר רק את הציוצים שבהם יש קישור. אבל אני גם מעביר את כל הציוצים של אנשים מסויימים שאני רוצה לקרוא את כל מה שהם כותבים.

השניה היא מעקב קבוע אחר ציוצים המכילים מילות מפתח מסויימות. אני עושה זאת באתר cotweet.com שדרכו אני משתמש בטוויטר. כאן אני בוחר מילות מפתח קבועות שקשורות לעבודה שלי במוזיאון המדע וכן מילות מפתח שקשורות לתחומי עניין אישיים. התכנים שאותם אני קורא בעקבות החיפושים האלה לא מגיעים בהכרח מהאנשים שאחריהם אני עוקב.

והשלישית היא מעקב אחרי ציוצים שמזכירים את שם המשתמש שלי בטוויטר hananc@. גם כאן, הציוצים המופיעים בערוץ הזה הם לא בהכרח מאת אלה שאחריהם אני עוקב. מה שמעניין בערוץ הזה הוא שדרכו אני מגלה אנשים חדשים שיכול להיות לי מועיל לעקוב אחריהם כי מעניין אותם מה שמעניין אותי.

היום נכתב ב"הארץ"

טביעות אצבע נלקחו ממאות תלמידים בתיכון יוקרתי בדרום

מאת אור קשתי

בשבוע שעבר, כאשר חזר בנו של ר' מהלימודים בתיכון "צפית" שליד כפר מנחם בדרום, הוא בישר בבית כי "היום נתנו טביעות אצבע לבית הספר". רק מהערה זו גילו הורים כי טביעות האצבע של מאות תלמידים נלקחו לשם התקנת מתקן זיהוי ביומטרי בפתח חדר האוכל בתיכון האזורי, המשרת את בני הקיבוצים והמושבים שבמועצה האזורית יואב. לקיחת טביעות האצבעות מהתלמידים נעשתה ללא קבלת אישור מההורים או ממשרד החינוך. המתקן היה אמור להתחיל לפעול בימים הקרובים, אך בעקבות פניית "הארץ", הורה המשרד לבית הספר למחוק את המאגר הביומטרי ולא להשתמש במכשיר, שמחירו כ-19,500 שקלים.

טוב לראות שהמודעות לגבי ביומטריה ומאגרי מידע ביומטרים מתחילים לחלחל. ואפילו אפשר לעשות עם זה משהו.

ואולי לא במקרה גם נכתב בידיעה

"יש הסכמה רחבה שמידע ביומטרי הוא רגיש, וצריכים להיות סטנדרטים מאוד גבוהים של בקרה ופיקוח, שיוודאו כי לא נעשה שימוש חורג", אומר עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח.

טוב גם לראות שהאגודה שפועלת נגד המאגר מקבלת עוד חשיפה.

ואם כבר ביומטריה – ח"כ שטרית: "הנפקת הדרכונים הביומטריים לא תצא למכרז; העבודה תבוצע על ידי המדפיס הממשלתי"

וגם  – המאגר המתעדכן של איזכורים למילה ביומטרי בבלוגים ובעיתונות.

עדכונים:

יענקל, הורה לתלמידים בבית הספר, כותב בבלוג שלו על האירוע – משהו טיפה שונה לראש השנה

דור, חניך בבית הספר ופעיל אובונטו וקוד פתוח (!), כותב בבלוג שלו לינוקס ושאר ירקות כמה פוסטים על האירוע.

שתהיה שנה שבה כל אחד מאיתנו ישאיר את טביעות אצבעותיו על המעשים הטובים שיעשה ולא במאגרי מידע.

לפני שנתיים פנה אלי ידיד שלי עם הצעה מדהימה. מייד הבנתי שזה שיווק רשתי ונעלבתי נורא בגלל חשבתי שהידיד שלי לא ראה אותי כבן אדם שאני אלא כהזדמנות עסקית.

הנה מה שכתבתי על כך לפני שנתיים – שיווק רשתי MLM – איך זה עובד באמת

מאז המקרה, לא ביררתי ולא ידעתי מה קרה לפעילותו של אותו ידיד. לא ידעתי אם התעשר, התאכזב, כעס או משהו אחר.

השבוע נזכרתי בעניין וכתבתי לאותו ידיד ושאלתי אותו מה הוא חושב על העניין אחרי שנתיים. הנה מה שהוא כתב לי.

ברמה העסקית למדתי שלשווק רשתי (והכוונה לחברה רצינית עם מוצר משמעותי שמסוגל להיות משמעותי גם בלי קשר לרשת) יש פוטנציאל גדול להצלחה כלכלית אבל רק כ 10% שיהפכו את זה ממש למקצוע ויקדישו לזה את מלוא מרצם, ז"א וראיתי ויש לי חברים טובים שלא משנה איפה בהיררכיה הם נכנסו הפכו למוצלחים ומקצוענים והפכו מאוד עשירים יותר ממי שהכניס אותם והיה אולי פחות מקצועי. אבל מי שלא לקח את זה עד הסוף והקדיש את מלוא מרצו, פשוט או נטש או הפך לצרכן במחירים מוזלים (במובן הזה צדקת בנוגע למרכיב האשליה, ובשלב מסויים בשווק פשוט שמנו את זה על השולחן שאנשים יבינו שאין פה כסף על העצים). בכל מקרה לא פגשתי ממאות האנשים שהכרתי באג'ל אנשים שלא יצאו עם איזשהו ערך מוסף חיובי – מתנה לחיים, עוברים הרבה הדרכות ופעילות חברתית שמלמדת בעיקר להכיר את עצמך ואת הסביבה. היום אני גם מבין קצת יותר ברשתות חברתיות ובשווק רשתי ויודע שזה פשוט לא מתאים לכל אחד ודרכי השווק האגרסיביות לא בהכרח נכונות. אנשים נורא אוהבים לקנות ולצרוך אבל שונאים שמוכרים להם.. ולכן זו טעות לנסות לדחוף לאנשים.

חלומות זה דבר מצויין אבל חשוב לנטרל אשליות מיותרות ולהתייחס לזה כאל מקצוע לכל דבר. למרות שיש גם אנשים שהצליחו והגיעו רחוק למרות שבתחילה לא חשבו שהם יכולים להגיע רחוק ולא העריכו את עצמם מספיק והיו מלאים בהתניות חברתיות שמפריעות להם להתקדם בחיים לא רק בחברה אליה הצטרפו אלא גם בדברים אחרים שניסו לעשות בחיים. ובמובן מסויים ההצטרפות לדרך למרות ההססנות בהתחלה עזרה להם להתקדם ולהרחיב את היכולות הן בחברה והן בחיים. במילים פשוטות הם הפתיעו את עצמם לטובה. ישנם בהחלט כמה סיפורים מרגשים ופורצי דרך ברמה האישית של אנשים פשוטים כמוני כמוך שהגיעו למימוש מרחיק לכת לעצמם ולטובת הסביבה והטריגר היה שווק רשתי.

הנקודה החשובה בעיני היא שבשביל להרוויח בשיווק רשתי אתה צריך לרצות ולאהוב למכור לאנשים אחרים – או כמו שאבא שלי קורא לזה "סויחער".

סויחערים אמיתיים לא נעלבים כשאומרים להם "לא". זה חלק מהמשחק.

אני לא אוהב שמציעים לי דברים שמראש ברור שאני אגיד עליהם "לא".

אני אפילו נעלב מזה.

כשייעצתי לארגונים במסגרת עבודתי בשתיל אמרתי ש

אתר אינטרנט טוב משלב באופן מיטבי בין צרכי המבקרים, מטרות הארגון ומשאבי הארגון.

הדוגמה הקלאסית של אתרים שלא מתחשבים במשאבי הארגון הם אתרים עם חדשות מתגלגלות מלפני כמה חודשים.

בימים האחרונים נתקלתי בכמה אתרים של חברות שבהם יש בלוג ובו הפוסט האחרון הוא מלפני כמה חודשים או אתרים עם פורטפוליו של לפני 20 לקוחות.

אני רוצה להניח שהאתרים האלה הוקמו כאשר החברה הוקמה ועכשיו, כשהם מצליחים, אין להם משאבים וצורך בעדכון שוטף של האתר.

אבל במצב כזה, האתר נראה פארש ונותן רושם כזה.

אני חושב שצריך לתכנן גם להצלחה ולסגור חלקים באתר שכבר אין צורך בהם. אם יש בלוג באתר עם תכנים משמעותיים, אפשר לפרסם את "הפוסט האחרון" ולהודיע שהוא כבר לא מעודכן.

ההשקעה קטנה, והתמורה גדולה.

חבל על הרושם המוטעה שמשדר אתר לא מעודכן.

אם גם אתם שואלים ורוצים לדעת עוד, והתמזל מזלכם להיות בירושלים ביום חמישי בערב, אתם מוזמנים למוזיאון המדע לאירוע Twestival.

זה הוא אירוע שמתקיים בסוף השבוע הקרוב בכל העולם. מתכנסים למקום אחד, לומדים על טוויטר ומלמדים אחרים ונהנים. הסיסמה היא Tweet. Meet. Give.

דמי הכניסה (50 ש"ח) הולכים למטרה חשובה. השנה נהנית מדמי הכניסה עמותת טק-קריירה : הכשרה טכנולוגית ליוצאי אתיופיה בישראל.

בתכנית: טעימות יין, נגיסות בבייגלס של Holy Bagles, הדרכות בנושאי טוויטר ומדיה חברתית לארגונים, הדרכה בתערוכות המוזיאון וסתם שמוזינג.

מוזיאון המדע תורם את המקום לקיום האירוע. פעמיים כיפק היי לנכונות.

באים? אשמח לפגוש אותכם.

יום חמישי 10.9 בשעה 20:00 במוזיאון המדע.

רכישת כרטיסים אונליין כאן.

עוד פרטים באתר הרשמי של ה Jerusalem Twestival

לדף האירוע בפייסבוק

וכמובן  – הטוויטר של מוזיאון המדע

איך שאני רואה את זה, איגוד האינטרנט צריך לעסוק בתשתיות, בדאגה לשמירה על האינטרנט כנכס של הציבור. עם בחירתי כנשיא לפני 3 שנים, היה מישהו שכתב שאיגוד האינטרנט הוא הקק"ל של המרחב הוירטואלי. הוא התכוון שזהו מוסד מיושן, אני קיבלתי זאת כמחמאה – כן, תפקידנו לדאוג שהמרחב הוירטואלי יישמר כנכס ציבורי, שלא יהיה גורם יחיד כלשהו שיישב על הברז ויחליט מה טוב לאחרים.

זה אומר איתור חסמי גישה, מכל סוג – טכנולוגיים, כלכליים, רגולטוריים, תרבותיים, ופעילות להסרתם או הנמכתם. כך אנו פועלים להנגשת אתרים לבעלי מוגבלויות, הגדלת זמינות תכנים בצורה דיגיטלית לכל, שמירה על תשתיות ישראליות כמו שמות מתחם תחת il כנכס ציבורי שאין בו אינטרסים של הון או שלטון, שימוש בסטנדרטים פתוחים, ועוד.

הפעילות של ההנהלה כמתנדבים לא מאפשרת יותר מדי זמן פנוי, ואין בינינו בעלי כשרון כתיבה, בטח לא הפקת משפטים מחץ קצרים לטוויטר המדהימים את כולם – אם היה למי מאיתנו כשרון כזה, בטח היינו בלוגרים ולא היינו מתעסקים בעניינים משמימים כמו תחזוקת שרת DNS  ישראלי, הכנת תקנונים ושיפוט הצעות פרויקטים בקוד פתוח .

אז תפסו אותנו עם סיפור הפקס – באמת פדיחה שהמשפט נשאר כל השנים ואף אחד לא שם לב לאנאכרוניזם. טוב, לפחות התעופפו במרחב הקיברנטי כמה בדיחות על חשבוננו. כן, איגוד האינטרנט הוא ארגון שמרני, זז לאט, ולא ממש משתמש בחידושי web 2.0 ובמדיה חברתית.

יוצא מצחיק בכותרת ש "איגוד האינטרנט לא ממש מנצל את מרחב האפשרויות באינטרנט" אבל השאלה היא האם אנו צריכים באמת לעסוק בזה? נכון, קיימנו לא מעט מפגשי חברים להעשרת הידע בנושאים של מדיה חברתית, שיווק באינטרנט, SEO ועוד דברים שחשוב שציבור המשתמשים באינטרנט יידע וינצל: תפקיד האיגוד לעודד את השימוש באינטרנט לכל אחד, על פי צרכיו ועל פי השקפתו – הסיסמא שלנו היא The Internet is for everyone. אבל האם איגוד האינטרנט חייב להשתמש בעצמו בכל החידושים? התשובה שלי היא לא, לא חייבים. רק מה שמתאים לקידום מטרות האיגוד – בהתאם למגבלות חבריו.

טוב, אז זה בא על חשבון יחסי ציבור, על זה שצוחקים עלינו שלא יורים בכל הכלים המופיעים חדשות לבקרים (פרומו- ראו הבאזז החדש בדרך: Google Wave). לא, אנו לא חייבים. אנו גם לא חייבים להגיב לכל מה שנכתב ברשת על האיגוד.

חלק מהדברים הן דעות לגיטימיות – אני לא תמיד מסכים, אבל לא חייב להביע אי הסכמתי כל פעם שזה נכתב. אני גם לא תמיד קורא – אני גם צריך לעבוד לפרנסה, גם יש לי משפחה, ובנוסף עוסק בפעילות באיגוד האינטרנט שאני מייחס לה חשיבות. אז אני לא יכול לקרוא את כל הבלוגים. כך גם שותפיי בהנהלה, וגם עובדי האיגוד העוסקים במלאכה חשובה היוצרת את התנאי לכל בלוגר לכתוב את כל העולה על רוחו (גם דעות, גם מידע חשוב – וכן, גם השמצות וסילוף עובדות). זהו האינטרנט, בו יש הרבה זבל, אבל גם הרבה דברים חשובים. אם יש לנו תפקיד באיגוד, הוא לא לייצר תכנים, אלא לאפשר לכל אחד גישה לתכנים, לאפשר את החופש של כל אחד ואחת לכתוב את העולה על רוחם – לא לכתוב בעצמנו.

לפני שנים רבות, הייתי מורה לפיזיקה וכימיה. אני עד היום חלש בחשבון, ולא ממש יודע את לוח הכפל – ותמיד השתמשתי במחשבון. אפילו היה לי שעון יד עם מחשבון (זוכרים את הדגם? Casio). תלמידים היו שואלים "איך זה אתה מלמד מדעים כמותיים ולא יודע את לוח הכפל ?" התשובה שלי הייתה: "אתם יודעים כמה זה 2+2 ? טוב, אני יודע למה).

רימון לוי

גילויים נאותים מאת חנן כהן: אני חבר של איגוד האינטרנט אבל לא חבר בו. אף פעם לא מצאתי סיבה טובה לכך. לעומת זאת, אני רוכש את הדומיינים שלי ישירות באיגוד כי אני מעדיף לשלם יותר כסף בשביל פחות הפרטה. אני גם לא מגיע לכינוסים של האיגוד כי הם לא ממש מעניינים אותי. בקשר לרימון לוי עצמו. רימון הוא המנמ"ר של מכללת ספיר. בקיץ שעבר, כאשר פוטרתי מעבודתי, הוא הזמין אותי לנהל את הקמת אתר התמיכה של מערכות המיחשוב של המכללה – מק"ש ואני מודה לו על כך. (אני גם חושב שיצא לא רע). חוצמזה אני חייב לרימון חולצה של "לא רלוונטי" אבל אני לא בטוח אם הוא לובש XXXL או XXXXL.

השבוע פרסם רועי שלומי פוסט בבלוג שלו Ynet שבו הוא תוקף את איגוד האינטרנט הישראלי.

מכיוון שרועי שלומי הוא בלוגר ו Ynet הוא בלוג שלא מחוייב לסטנדרטים המקובלים בעיתונות, לא התבקשה ולא התקבלה תגובה מאיגוד האינטרנט הישראלי.

בעקבות הפוסט בבלוג Ynet התפרסמו עוד פוסטים הקשורים לאיגוד בעוד בלוגים (לא קראתי את כולם) וגם בהם לא ראיתי תגובה של איגוד האינטרנט. קשה מאד לגלות את הכתובת rimon@isoc.org.il

בשביל אלה שלא הצטרפו לאיגוד ביומיים האחרונים ורוצים לקרוא את תגובת האיגוד, הנה מידע למצטרף הטרי לאיגוד האינטרנט הישראלי: עובדות, נתונים ותפקידי האיגוד כפי ששלח לי רימון לוי, נשיא האיגוד. (לא ברור לי למה ב PDF, אבל זה מה שיש)

גילוי נאות: יש לי ערימה של גילויים נאותים בנוגע לאיגוד האינטרנט הישראלי ורימון לוי אבל הם לא קשורים לפוסט הזה.