אני עובד במוזיאון המדע שמונה שעות ביום בממוצע חודשי. מחתים כרטיס בכניסה וביציאה (אם לא שוכח).

שליש מהיממה לניהול האתר של הארגון זה בהחלט מספיק. (כמובן שאני לא עושה רק את זה)

אבל ברגע שהכנסנו פעילות במדיה חברתית, ברגע שהכנסנו שיחה באינטרנט לפעילות שלנו, להשאיר שני שלישים מהיממה ללא תגובה בפייסבוק או בטוויטר היא מעשה לא אחראי.

בגלל שאני חי (גם) באינטרנט, יותר מחצי שעות הערות שלי אני בודק בתדירות משתנה את מקומות הפעילות השונים שלי באינטרנט. כולל את אלה של העבודה. ואני גם עונה במידת הצורך בענייני עבודה.

אבל אני לא חייב להיות דוגמה לאף אחד.

מה קורה בארגונים שבהם מכניסים פעילות במדיה החברתית לא על ידי יועצים חיצוניים אלא כחלק מוטמע בעבודת הארגון?

האם העובדים יעבדו פחות שעות במשך היום וירשמו שעות עבודה בערב?

האם ארגונים יתחילו לקבוע תורנויות של פעילות במדיה חברתית סביב השעון?

האם הכניסה למדיה חברתית תאלץ את העובדים לעבוד מהבית ללא תמורה?

או שאולי ארגונים ירגילו את הקהל לא לצפות לתשובה מיידית?

ארגונים שלא מתכוונים לנצל את העובדים שלהם וגם רוצים ייצוג מכובד במדיה החברתית צריכים להתחיל לחשוב על השאלות האלה ברצינות.

- – -

ההשראה לפוסט הזה הוא הפוסט אל על: מדיה חברתית היא לא ‘שגר ושכח’! מאת שליו בן ארי

הבהרה: הפוסט הזה לא נכתב כתלונה פומבית למוזיאון המדע שהוא המעסיק שלי.