[...] חנן כהן מעלה שאלה מעניינת – האם מי שעובד במדיה חברתית מ… [...]

העלאת כאן סוגיות מאד חשובות ועכשוויות. יש מקומות עבודה שהעובדים שלהם לגמרי לא רוצים להכנס למדיות הללו, בהקשר למקום העבודה, בגלל הצורך ב"תחזוקה שוטפת" הגוזלת זמן רב ו"גוררת" את העבודה הביתה.
יבוא יום, ואולי הוא כבר פה, שתחזוקה שכזו תהיה מוגדרת בתנאי קבלה לעבודה. לא משנה מהו התפקיד. כל אחד בתחומו.
זאת, אם רוצי שכל העובדים יהיו מעורבים. ואם לא, להקדיש שעות לעובד מסויים, או לקבוצת עובדים מוגדרת מראש, שזה יהיה תפקידם. לייחצן את העבודה ולתחזק את אתריה.
נראה לי שזה המצב אצלך, לא?

זמינות היא דבר מוערך יתר על המידה. הרבה יותר חשוב, לדעתי, תירגול דחיית סיפוקים. לא רק דחיית סיפוקים, אלא סבלנות באופן כללי.

עובדים לא צריכים לעבוד מעבר לשעות הפעילות של המוסד -אם האדם היחיד שנמצא במוזיאון בשלוש בבוקר הוא שומר הלילה, הוא זה שצריך לעדכן את הטוויטר.

לדעתי אתה צריך למצוא דרך בה תוכל במהלך שעותיך במוסד ליצור פעילות (או פלטפורמה לפעילות) מעבר לשעות בהן אתה בעבודה. לא לעדכן את הקהל, אלא לגרות אותו. זה גם מתאים לרוח מוזיאון המדע, לא?

גילוי נאות: אינני שוכן טוויטר או נווד פייסבוק, ואינני מכיר את פעילות מוזיאון המדע ברשתות אלו

אתה צריך להיות חיית אינטרנט כדי שהקשר החברתי במדיה יצליח.

[...] כהן שואל שאלות מעניינות ש"ארגונים שלא מתכוונים לנצל את [...]

זה בדיוק הסיפור עם המורים. העבודה שלך בפועל היא בכיתה, אבל עבודות הלוויין שלהם – אין להם סוף: להכין את השיעור, לשוחח עם התלמידים ועם הוריהם ועם המורים האחרים, לסדר את הכיתה, לבדוק מבחנים ועוד ועוד. אני מניחה שהפתרון צריך אכן להיות פחות שעות בפועל בעבודה וגם שעות פעילות בבית. ייתכן שהדבר ילווה גם בשביתות, אבל דיה לצרה בשעתה.