פעם חשבתי שאנשים שאוהבים חיות ופועלים למען זכויות בעלי חיים מבזבזים את האיכפתיות שלהם על הדבר הלא נכון כי מה שחשוב זה אנשים.

אחר כך שיניתי את הגישה שלי וחשבתי שאם אכפת למישהו ממשהו, אפילו מבעלי חיים, זה דבר טוב כי עוד אכפתיות בעולם זה טוב. (גילוי נאות: אני אוכל בשר ובעד ניסויים בבעלי חיים לטובת בריאות האדם.

המקרה האחרון שהרגיז אותי במסגרת פעילותי ב"לא רלוונטי" הוא המקרה של המכתב המזהיר מפני אדם המסוכן לחתולים.

דיברתי עם האדם בטלפון כחצי שעה, שיחה אמפתית שבה ניסיתי להבין את העובדות של הסיפור. פגשתי אדם נסער, קצת מבולבל אבל עם סיפור עקבי. האמנתי לו שאין לו שום כוונה זדונית והמלצתי לא להעביר את המכתב כדי לא להמשיך ולפגוע בו.

בעקבות כך קיבלתי אימיילים נזעמים מאוהבות חתולים (כן, רק נשים) שכעסו על ההמלצה שלי אבל לא הביאו שום עובדות חדשות. רק התבססו על העובדות והשמועות הידועות.

ההתנפלות הזאת גרמה לי לחשוב שוב על התמיכה העקרונית שלי באוהבי בעלי החיים. אבל עדיין, למרות המקרה הזה, אני לא חושב שכל אוהבי בעלי החיים הם פנאטים שונאי אדם.

בסוף שבוע זה התפרסמה כתבת שער (פאקינג כתבת שער !!!) על המקרה בעיתון העיר. הנה הסריקה של גוף הכתבה. (תודה לאיילה על הסריקה)

העובדות המצויינות בכתבה לא חידשו לי דבר. אכן מדובר במקרה מצער אבל ללא כל כוונות הזדון שיוחסו לאדם על ידי אוהבות החתולים.

במקרה הזה אוהבות החתולים שמו את החתולים לפני האנשים. פגיעה בשלומו של אדם נראתה להן פחותה בחשיבותה משלומם של גורי חתולים. האפשרות מעקב והטרדה נראתה להן דרך פעולה סבירה יותר משיחה אמפתית ועזרה אמיתית לאדם.

ועל כך אני כועס עליהן.

- – -

הסיפור לא נגמר. אפשר לגמור אותו אחרת.

אפשר לעשות תיקון.

אם יש מישהו שאוהב חתולים וגם אוהב בני אדם, שייגש לאותו אדם ויציע לו בכנות עזרה בגידול גור חתולים. ברור שהוא ייתקל בדחייה אחרי מה שאותו אדם עבר. אבל אפשר להתגבר גם על הדחייה על ידי כוונה כנה ואמיתית.

בדרך, יקשיב לו באמפתיה אמיתית, ילמד אותו לגדל חתול ולאהוב אותו וילמד ממנו ומהתהליך.

הרווח יהיה של כולם.

- – -

ככל שהמשכתי לקבל תגובות ולחשוב על הפרשה, הבנתי שזה מקרה קלאסי של הסלמה הנובעת מדמוניזציה. לקריאת בונוס:

מי כאן השטן

חיים עומר ונחי אלון, פסיכולוגים מנוסים, לא מאמינים ביכולתה של הפסיכולוגיה לרפא, ומתייחסים לרבות משיטות הטיפול המקובלות כגירוש שדים מודרני. האלטרנטיווה שהם מציעים לפתרון עימותים – בין פרטים וזוגות, הורים וילדים, בין אדם לעצמו – מושתת על הבנת תהליך ההשחרה, הדמוניזציה, של הצד האחר. כעת, לקראת ההתנתקות, היא מעוררת עניין גם בקרב צה"ל והמתנחלים

- – -

עדכון: ב 9 בינואר 2010 פורסמה הידיעה הבאה באתר "הארץ" – מדוע הוסר מאמר מדעי שיצא נגד מאכילי החתולים ברחוב, מאתר אינטרנט הממומן על ידי קק"ל

אם אתם מקבלים אימייל ומתלבטים מה לעשות איתו, ההמלצות הבאות אולי יעזרו לכם. שימו לב שאלו רק המלצות ותמיד כדאי להפעיל שיקול דעת בריא הקשור גם לערכים האישיים שלכם.

אם החלטתם להעביר מכתב הלאה, מחקו את כל השמות והכתובות מגוף המכתב ושלחו הלאה בעותק נסתר – BCC. כך תקשו על שולחי דואר זבל ו-וירוסים.

חפשו את המכתב באתר "לא רלוונטי" או באתרים אחרים העוסקים במכתבי שרשרת. קראו את העובדות ולא רק את השורה התחתונה. כדאי להכיר את סוגי המכתבים הנפוצים.

אפילו אם מכתב כולל חתימה אלקטרונית עם פרטים אישיים מלאים, ואפילו אם מדובר בחתימה רשמית של משרד ממשלתי או בעל מקצוע, אין הדבר מעיד על נכונות המכתב. לרוב, מדובר בחתימה אוטומטית של אנשים שבלי לחשוב העבירו שטויות הלאה (ומצטערים על כך עד היום)

אם במכתב ישנה הזהרה מפני אדם פרטי, חפשו את השם שלו במנוע חיפוש רגיל או בחיפוש חדשות. השתדלו להימנע מהפצת לשון הרע ומהלבנת פני חפים מפשע. אם יש ספק, אין ספק. אל תעבירו את המכתב. אותה פעולה מומלצת לגבי הזהרות מעסקים וחברות מסחריות.

אם המכתב מבקש תרומה עבור אדם, חפשו עוד עובדות לגבי המקרה בחדשות או בחיפוש רגיל. במידה שיש ספק, התקשרו למספר הטלפון שמופיע במכתב. אני ממליץ להעביר הלאה את המכתב רק לאחר שתתרמו בעצמכם.

אם הבקשה היא לתרום דם, חפשו את שם החולה בחדשות או בחיפוש רגיל.

אם הבקשה היא רק להעביר הלאה את המכתב כדי לתרום לאדם או מטרה, מחקו את המכתב. זה לא עובד.

אם יש במכתב הבטחה שתזכו בכסף או במוצר אל תעבירו הלאה את המכתב, מחקו אותו. הדבר היחידי שתקבלו אלו עוד מכתבים מסוג זה.

אם זו הזהרת וירוסים, רוב הסיכויים שזה לא נכון. אל תחששו למחוק את המכתב כי משלוח המכתב הלאה לא יסייע לאף אחד. האם מותקן על המחשב שלכם אנטי-וירוס מעודכן?

אם המכתב כולל הזהרה מפני גניבת זהות, לרוב זה נכון. כדאי להעביר הלאה (על פי הכללים הרשומים למעלה) כי הרבה אנשים לא מודעים לבעיה.

לא קשור למכתבי שרשרת אבל כדאי לדעת ולהיזהר.

אם קיבלתם הודעה על זכייה בהגרלה כל שהיא, אל תתפתו ומחקו מייד את המכתב. זו היא רמאות שמטרתה לגנוב מכם כסף. אלא אם כן כמובן קניתם כרטיס עבור אותה הגרלה.

במשך יותר משבע שנים אני מפעיל את "לא רלוונטי". התעייפתי והגיע הזמן לצאת לחופשה.

החופשה תימשך כמה חודשים (עדיין לא ברור כמה) ובמהלכם אני לא אעדכן את האתר במכתבים חדשים, לא אענה לאימיילים הקשורים לאתר ולא אתראיין לתקשורת.

העייפות נובעת מהמאמץ הנדרש בהתעדכנות שוטפת אודות האימיילים החדשים, תחקיר לגביהם, כתיבת התגובות והתייחסות לתגובות על התגובה שלי.

העייפות נובעת גם מכך שאני האדם היחיד בישראל שעוסק בנושא מכתבי השרשרת. הפכתי להיות המקור היחידי באינטרנט הישראלי לנושא. קולם של אחרים, עם דעות אחרות, לא נשמע. הביקורת על התגובות שלי למכתבים נובעות מכך שאני היחידי בשטח. אני הסמכות. אם היו עוד כמה אתרים שעוסקים בנושא, היה אפשר להגיד "חנן כתב כך ושלומית כתבה אחרת. אני מעדיף את דעתה של שלומית כי היא חקרה יותר לעומק את העניין". מונופולים על מידע ועל האמת הם דבר לא טוב, ולא טוב לי שהפכתי להיות מונופול.

מה יקרה עכשיו?

במשך החופשה האתר ימשיך "לחיות" אבל אני לא אעדכן אותו עם מכתבים חדשים.

ג'ולי, העוזרת שלי, תשמח לקבל לכתובת הרגילה מכתבים שאתם לא מוצאים באתר. אם המכתב נמצא באתר, היא תחזור אליכם עם קישור.

אם כתבתם התייחסות רצינית באתר שלכם למכתב שרשרת חדש, אנא שילחו לי את הקישור ואני אפרסם אותו כאן. כך יידעו קוראי "לא רלוונטי" להגיע לאתר שלכם ולקרוא את דעתכם על המכתב. אני לא מבטיח לפרסם את כל מה שיישלח.

איך נסתדר בלי האתר?

בתי הקברות מלאים באנשים ללא תחליף. אני מקווה שבעקבות החופשה שלי, יהיו עוד אנשים שיכתבו על מכתבי שרשרת. אולי דווקא הם יתנו מענה טוב יותר לצורך שלכם?

להתראות בעוד כמה חודשים,

חנן

(פורסם במקור באתר "לא רלוונטי")

היום פנו אלי מערוץ 10 שרוצים לעשות אייטם על מכתבים שרצים באימייל. עניתי להם שאשמח לשוחח איתם אבל לא להצטלם.

אותו דבר היה בשבוע שעבר עם חדשות ערוץ 2.

אני חושב שהגיע הזמן שיהיה עוד מישהו בישראל, חוץ ממני, שיידע להגיד כמה משפטים חצי אינטליגנטיים על מכתבי שרשרת.

יש לי כבר נסיון בלהיות מונופול ואני יודע שזה לא טוב – לא טוב לי ולא טוב לאחרים.

צריך שיהיה עוד מישהו שייחשב גם הוא סוג של סמכות בנושא הזה.

בשביל להחשב לסמכות, דרוש מוניטין.

בשביל מוניטין צריך לעבוד ולהתפרסם.

לא ברור לי מי ואיך, כמו שלפני שהקמתי את "לא רלוונטי" לא היה ידוע שצריך אתר כזה.

יכול להיות שאותו אחד (או אחת) יקים אתר שבו יכתוב על מכתבי שרשרת באופן שונה מאשר אני עושה את זה.

יכול להיות שמישהו שהיום כבר יש לו בלוג יתחיל לכתוב על הנושא הזה.

אם כבר יש אתר אחר שעוסק בנושאים האלה, אשמח לדעת עליו. ואפילו לתת קישור מ"לא רלוונטי".

אם יש מישהו שיכול ורוצה לדבר בתקשורת הממוסדת על הנושאים האלה, אשמח לקבל המלצות כדי להפנות אותם בפעם הבאה.

למרות כל הדברים הקשים שקורים בימים אלה, אני רוצה להעלות כאן שאלה חשובה שעדיין לא הצלחתי למצוא לה תשובה.

מה לעזאזל הקטע של הערבים עם קופסת הטישו?

עם השנים, שמתי לב שכמעט בכל צילום של מנהיגים ערבים, תופיע על השולחן קופסת טישו.

התמונות שלמטה הגיעו בחיפוש Arab Leaders בגוגל תמונות.

יודעים את התשובה? תכתבו בתגובות.

מכירים מישהו שיודע את התשובה? תשלחו אותו לכאן.

אשמח להיפטר מהשאלה הזאת ולעבור לדברים יותר חשובים.

תודה!

חזרתי עכשיו מועידת העשוקים שהתקיימה בתל אביב.

לא הגעתי לשם כמפגין אלא כנהג של המתופף שעדיין אין לו רשיון.

ההפגנה השנה נערכה בסימן סולידאריות עם העובדים הזרים ולכן היא התקיימה באיזור התחנה המרכזית. האירוע עצמו התקיים במגרש ספורט מגודר בתוך גינת לוינסקי והמארגנים היו תנועת הנוער השומר הצעיר בהשתתפות הסטנדרטית של מר"צ וחד"ש.

כאשר כמעט לא נתנו לי להיכנס התברר שהמשטרה הגבילה את מספר האנשים בתוך הגדר ל 400. רק כאשר יצאו אנשים מהמגרש, יכלו להיכנס חדשים.

התוצאה היתה שהמגרש היה מלא בחולצות כחולות והשחורים ישבו מחוץ לגדר ולא יכלו להיכנס.

האבסורד לא חדר לי למוח עד ששמעתי מישהו צועק על המארגנים שמה שצריך לעשות זה להוציא את החולצות הכחולות מחוץ למגרש ולתת לשחורים, שבשבילם ההפגנה, להיכנס.

המארגנים נאחזו ב"אולי המשטרה תיתן לעוד להיכנס" ותירוצים כאלה.

היה שם פיספוס חינוכי ענק. במקום לצעוק "מדינת משטרה", תארו לכם את החוויה החינוכית של המשתתפים אם היו מסבירים להם את המצב וכולם היו יוצאים החוצה כדי להביע סולידאריות אמיתית.

אבל לא היתה שם סולידאריות אמיתית ולא היתה שם אמירה חינוכית. היתה שם חשיבה שבלונית של ביורוקרטים.

כשהסתובבתי בקהל, ראיתי חולצות כחולות של מדריכי המחנות העולים. פניתי אליהם והסברתי להם את המצב ובתוך דקות הם יצאו החוצה. מזל, כי אני מקורב לתנועה הזאת ואם הם לא היו עוזבים הייתי מתאכזב מרה. כבוד!

הלהקה של הבן שלי ניגנה אחרי עוד ועוד נאומים שבהם המשיכו חברי כנסת וכל מני כאלה לנאום את אותם שטאנצים בלי לחשוב על מה הם בעצמם יכולים לעשות עכשיו בקשר לעוולות שהם מדברים עליהם כל כך יפה.

קראתי לבן שלי והסברתי לו את המצב וביקשתי ממנו להגיד משהו מהבמה.

לשמחתי הוא הבין ואכן אמר דברים שהיו אמיצים אבל לא הזיזו אף אחד החוצה. ואז הם ניגנו יפה וכשהם ירדו מהבמה המארגנים צעקו עליהם אבל זה כבר לא שינה לנו כי כל מה שרצינו זה לעזוב את האירוע המזוייף והמביש הזה.

חבל שאני והבן שלי חזרנו ככה מהפגנה שפעם היתה בה תחושה של אמת.

(הראתי את הפוסט לבן שלי והוא אמר שהפוסט לא מעביר את תחושת הגועל והדיקטטורה הסמויה של המארגנים. הוא גם הזכיר לי שהמארגנים הכריחו את חברי הלהקה ללבוש חולצה כחולה למרות שהם לא חברי התנועה.)

הפוסט של אפי פוקס גוגל חודרת לשוק המידע המשפטי מזכיר לי אנקדוטה מעברי המקצועי. אני חושב שכבר מותר לספר אותה.

אני הייתי בצוות שהקים את אתר האינטרנט של בית המשפט העליון. (הקישור הוא לארכיון האינטרנט. כנסו כנסו.) לראשונה בחיי למדתי מה זה פסק דין מנקודת המבט של אנשי מערכות מידע ואנשי משפט וביליתי ימים נחמדים בבית המשפט העליון.

בשלב הראשון,  התוצאה של העבודה שלי היה איפיון החיפוש. אחר כך כתבתי חלק מהקוד.

התשתית הטכנולוגית שהקמנו איפשרה חיפוש על כל המאפיינים של פסקי הדין, כולל חיפוש בטקסט של פסקי הדין.

ב 1998 האינטרנט לא היה מה שהוא היום ועורכי הדין שילמו ממון רב על מנוי לשירותי תקליטורים של פסקי דין.

כאשר אותן חברות שמעו שבית המשפט העליון מקים אתר אינטרנט שיאפשר חיפוש בחינם של פסקי דין הם הפעילו לחצים.

התוצאה היתה שבשלב הראשון של אתר בית המשפט העליון, בוטלה האפשרות לחיפוש בטקסט של פסקי הדין אלא רק במאפיינים שלהם כגון תאריך, צדדים, סוג התיק וכו'.

היום כבר אפשר לבצע חיפוש בטקסט חופשי, אבל היום, בניגוד לאתר שאנחנו הקמנו, האתר מוגבל לשימוש באקספלורר.