חבר ביקש ממני עזרה עם הבלוג שלו ובהזדמנות שאל אותי על העיצוב.

העיצוב ממש נחמד אבל בדף הכניסה (שהוא דף האודות) הוא השתמש בכותרות עם טקסט שחור ב-בולד עם קו תחתי.

נראה זוועה וגם אנשים מצפים שטקסט עם קו תחתי יהיה קישור.

אם אתם יוצרים עיצוב ייחודי לאתר של לקוח, אני ממליץ לקבוע סגנונות גם לכותרת ברמה 1 עד לכותרת ברמה 5.

ואז (לנסות) לחנך את הלקוח להשתמש בעיצובים האלה במקום שייעצב בעצמו כותרות.

כך תישמר עקביות בעיצוב האתר והוא לא ייראה כמו סלט טקסט.

בשני אתרים שניהלתי את הקמתם, אתר הועד למלחמה באיידס ואתר שתיל, דרשתי מהמתכנתים שיסירו מהעורך כל אפשרות עיצוב חוץ מאשר עיצובים שנקבעו מראש. כך, אפילו אם עורכי האתר בתוך הארגון ירצו להתפרע, הם לא יוכלו לעשות זאת.

צולם בבית שמש – איזור התעשיה הישן

למקור

להסבר על הכוונה שלי ב"צילום מתמשך בזמן"

פתאום עלתה לי תהייה הורית/צרכנית – למה לאסור על הילדים להסתובב בחוץ עם גרביים?

גרביים עולים היום שלושה זוגות בעשרה שקלים.

הילדים מסתובבים בחוץ עם גרביים כי זה נעים להם. ובצדק, כי זה באמת יותר נעים.

אז למה לשמור על העיקרון "יחף או עם נעליים"?

ממילא מחליפים גרבים כל יום ולכן זה לא משנה את כמות הכביסה, ובכלל, גרביים של ילדים לא מעמיסים על הכביסה.

חבר אחד אמר לי "כי היום אנחנו מנסים להיות יותר ירוקים ולצרוך פחות".

עדיין לא השתכנעתי שזה יגדיל באופן משמעותי את כמות הצריכה שלנו.

מה דעתכם?

אפשר כבר להחליף את הגישה הפולנית בעניין הזה?

מעשה שהיה כך היה.

במשך יותר מדי פעמים בזמן האחרון קיבלתי אימיילים פרסומיים משולחת מסויימת ולמרות איומיי לתבוע, לא הוסרתי מהרשימה.

בסוף נשבר לי ובשבוע שעבר תבעתי משרד ותיק ומכובד בבית דין לתביעות קטנות.

מרגע שהגיעה התביעה לחברה התחלתי לקבל פניות ותחינות.

מסתבר שהשולחת מועסקת בפרי-לאנס במשרד כמשווקת והיא גם לא כל כך יודעת מהחיים שלה.

הלילה לא ישנתי כל כך טוב כי אני לא רגיל לתבוע אנשים ובכלל השיטה הזאת של עונשים לא נראית לי דרך פעולה טובה בחיים.

הבוקר קיבלתי טלפון ממנהל המשרד וקיימנו שיחה טובה.

אני חושב שדרך הפעולה הנכונה להמשך העניין הוא ללמד את המשרד ואת המשווקת איך לעבוד נכון ועל פי חוק.

אני מחפש יועץ/ת איימייל בתל אביב שיעשה/תעשה שם עבודה בתשלום וילמד אותם איך לפעול על פי חוק דואר זבל. תמורת זאת אני אבטל את התביעה.

אם יש לכם ידע ונסיון בעניין, אשמח לקבל פנייה באימייל.

תודה.

נ.ב. אני מודע לכך שבזמן האחרון הפכתי את הבלוג שלי ל"מדור לחיפוש קרובים". אולי זה ישתנה.

יפתח הוא חבר קיבוץ שלי ולפני אי אלו חודשים הקמתי בשבילו בלוג.

ד"ר יפתח גולדמן מלמד בחוג לפילוסופיה ובחוג לחינוך באוניברסיטת תל אביב, במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים ובאקדמיה לאמנות "בצלאל".

חוצמזה, הוא גם כותב חכם, יפה ומעניין. שווה לקרוא.

כשהוא שמע ממני על לעבור לדף מספר הוא אמר לי שגם הוא רוצה את התכונה הזאת באתר שלו. כך יוכל להפנות בקלות תלמידים שלו לטקסטים באתר.

לקח לי לא מעט זמן להגיע לעשות את זה ועכשיו התכונה נמצאת באתר של יפתח.

זה הוא אתר מבוסס WordPress הראשון שיש בו את התכונה הזאת.

כתבתי את הקוד באופן הפרטאצ'י הרגיל שבו אני מתכנת. אם יש מישהו שרוצה לקבל ממני את הקוד ולהפוך אותו לפלאגין מתאים להפצה, אשמח.

קליק על התמונה לצפיה במסך מלא

להורדת התמונה

יש לי רעיון לאתר שישתמש ב API של טוויטר, משהו מסוג firstfollower.com אבל יותר מורכב מבחינה טכנית והרבה יותר פרובוקטיבי.

האתר יהיה ויראלי לאללה ויעורר קצת מהומות בטוויטוספירה ומחוצה לה.

אבל חוץ מהפרובוקטיביות הוא צריך להיות באיכות גבוהה.

אין לי זמן וידע להשקיע בפרוייקט הזה ולכן אני מציע אותו למי שיכול ורוצה.

אני חושב שפרוייקט כזה יכול להתאים למי שרוצה עכשיו לבלוט בארץ או בעולם ויש לו פנאי להשקיע בבולטות הזאת.

נדרש ידע בתיכנות, התממשקות ל API ואולי גם ניהול דטה-בייס. אני מניח שהעיצוב יכול להעשות לבד או על ידי שותף.

אם אתם מעוניינים, תרימו טלפון ואני אסביר עוד.

קליק על התמונה לצפיה במסך מלא

להורדת התמונה

לפני יותר מעשר שנים, באיזה פריימריז של מפלגת העבודה, פגשתי את אופיר פינס.

הוא הגיע למקלט של קיבוץ תמוז בשיכוני עמידר של בית שמש.

לילה. לא יותר מ 15 איש באו לשמוע אותו.

הוא היה עייף מת.

כשמישהו דיבר, וכמו שנהוג במפגשים כאלה נכנס לנאומים ארוכים ומשעממים, אופיר פינס נרדם.

ואז התעורר והמשיך.

בדיוק ברגע הזה הבנתי מה זה פוליטיקאי אמיתי.

למדתי להסתכל על פוליטקאים מנקודת המבט שלהם והבנתי שלא כל אחד יכול להיות פוליטיקאי למרות שכל אחד חושב שזה לא בעיה.

פוליטיקאי אמיתי מנצל כל אפשרות לפגוש פנים אל פנים עוד תומכים אפשריים ולגייס אותם לצידו.

אפילו אם זה 15 איש בבית שמש, אחרי יום ארוך כשאתה כבר לא זוכר איפה התחלת אותו.

והם מעריכים את המאמץ ונוטים לתמוך בך. ומספרים על המפגש לחברים שלהם.

בדיוק את זה אהוד ברק לא יודע לעשות. ובדיוק בגלל זה מפלגת העבודה נראית כמו שהיא נראית היום.