לפני יותר מעשר שנים, באיזה פריימריז של מפלגת העבודה, פגשתי את אופיר פינס.

הוא הגיע למקלט של קיבוץ תמוז בשיכוני עמידר של בית שמש.

לילה. לא יותר מ 15 איש באו לשמוע אותו.

הוא היה עייף מת.

כשמישהו דיבר, וכמו שנהוג במפגשים כאלה נכנס לנאומים ארוכים ומשעממים, אופיר פינס נרדם.

ואז התעורר והמשיך.

בדיוק ברגע הזה הבנתי מה זה פוליטיקאי אמיתי.

למדתי להסתכל על פוליטקאים מנקודת המבט שלהם והבנתי שלא כל אחד יכול להיות פוליטיקאי למרות שכל אחד חושב שזה לא בעיה.

פוליטיקאי אמיתי מנצל כל אפשרות לפגוש פנים אל פנים עוד תומכים אפשריים ולגייס אותם לצידו.

אפילו אם זה 15 איש בבית שמש, אחרי יום ארוך כשאתה כבר לא זוכר איפה התחלת אותו.

והם מעריכים את המאמץ ונוטים לתמוך בך. ומספרים על המפגש לחברים שלהם.

בדיוק את זה אהוד ברק לא יודע לעשות. ובדיוק בגלל זה מפלגת העבודה נראית כמו שהיא נראית היום.