אמא שלי נפטרה לפני עשרים וחמש שנה בדיוק, ב-א' חול המועד פסח.

אמא שלי היתה אישה שכתבה.

היא כתבה בעלון הקיבוץ ולימים גם ערכה אותו.

אני זוכר את הסטנצילים ואת נוזל התיקון הוורוד ואת מכונת השיכפול ואת השעות שבילינו ביחד כשעזרתי לה לשדך את העלון ברגעים האחרונים של יום שישי, ואז לחלק לתאי הדואר בחדר האוכל.

כשאמא שלי רצתה לכתוב ביקורת על הקיבוץ ולא רצתה שיזהו אותה, היא חתמה בראשי התיבות של שם נערותה. וכך, באותו עלון הופיעו טקסטים שהיא כתבה בשמה המלא וכאלה שכתבה בשם בדוי.

אם היא היתה חיה היום, בטוח שהיה לה בלוג.

כשהתחילה תופעת הבלוגים, דיברנו עליהם ככלי ליצירת מוניטין, לקשר עם לקוחות, לשיחה, ולעוד דברים.

היום, כאשר מתווספים כלי אינטרנט, אנשים מוצאים בהם כלים למימוש הצרכים שלהם שפעם שימשו הבלוגים.

ישנם בלוגים שכבר לא מתעדכנים כי הכותבים שלהם הלכו למקום אחר.

ישנם בלוגים שכבר לא ייפתחו כי אין בהם צורך.

יישארו וייפתחו בלוגים של אנשים שלא יכולים שלא לכתוב.

אמא שלי היתה אישה שלא יכלה שלא לכתוב.

יהי זכרה ברוך.

בימים האחרונים, רובנו מקבלים ברכות באימייל וב-סמס שנשלחות באופן המוני. חלקנו מרגישים לא נוח עם הברכות האישיות ההמוניות האלה וחלקנו אף מתבטא על כך בבלוגים שלהם. גם אני כתבתי תגובה סרקסטית לאחד הפוסטים שעסק בנושא.

המקור לפוסט הנוכחי שלי הוא נסיון שלי להבין את הברכות האלה.

כאשר אנשים מברכים אחד את השני "חג שמח" פנים אל פנים או בטלפון, מתלוות לברכה מחוות גופניות וטון בקול שמעבירים רגש ותחושה אישית.

בטקסט אפשר להעביר רגש אבל זה הרבה יותר קשה. לא לכולם יש את המיומנות להביע משהו אישי בכתב, ויש גם תחושה שהטקסט הרבה יותר מחייב מתוספת חמימות באמירת ברכה שגרתית.

לכן, אנשים שולחים ברכה המונית וכותבים בה שהיא אישית.

היא באמת אישית כי היא יוצאת באופן אישי מהשולח. היא בלתי אישית כי כל הנמענים מקבלים את אותה הברכה. הברכות המתקבלות הן רק עומס מידע ללא טעם ממשי.

אנשים לא מבינים את הקפיצה הזאת ואת הפער הזה ולכן הם נוהגים בצורה הזאת.

הכוונה שלהם טובה אבל הרבה אנשים מרגישים שהתוצאה עקומה.

גם אני מרגיש שהתוצאה עקומה.

בתהליך שעברתי, הבנתי שתשומת הלב שלי ממוקדת יותר בתוצאה העקומה מאשר בכוונה הטובה.

ושוב נזכרתי בצורך שלי לראות את הקשיים של קרובים וידידים ולהיות כלפיהם בחמלה.

חג שמח לכולם.

האתר "לא רלוונטי" קיים כבר יותר משבע שנים והוא בנוי מטלאים-טלאים של תוכנה.

בזמן האחרון חזרתי מהחופשה. הבנתי שהתשתית הרעועה של האתר מגבילה את היכולת שלי לפתח אותו ובייחוד מגבילה את האפשרות לחשיפה גדולה יותר של התכנים ובכך מקטינה את האפשרות שלי לקבל הכנסות מפרסומות באתר.

פעם חשבתי להעביר את כל "מפעלות חנן" לאתר דרופל אחד אבל זנחתי את הפרוייקט הגדול הזה. בימים אלה אני מעביר את לא רלוונטי לתשתית וורדפרס שזאת משימה יותר קלה.

הפוסט הזה ילווה את התהליך והוא יהיה פוסט מתעדכן. אני מקווה שהוא יעניין מישהו.

תשתית האתר

מבנה הרשומה ב"לא רלוונטי" לא טבעי לתוכנת בלוגים כי לכל מכתב יש שני אזורי טקסט ראשיים – המכתב המקורי והתגובה.

המשימה הראשונה היתה למצוא דרך להתגבר על הבעיה.

הפתרון שמצאתי הוא התוסף Custom Field Template שמאפשר לי הוספת שדה לכל פוסט וכתיבה בו בטקסט עשיר.

לכל רשומה בלא רלוונטי יש גם קטגוריה (המלצה) ותגיות שמאפשרות הצגה ביחד של מכתבים דומים.

השלב הבא הוא ליבא המידע לאתר.

יבוא המידע

וורדפרס מאפשר יצוא ויבוא של כל האתר.

כדי ליבא את המידע, אני צריך לדעת איך להכין את המידע בשביל וורדפרס.

יצרתי את הקטגוריות ונתתי תגיות לפוסט אחד לדוגמה.

לאחר מכן ייצאתי את האתר לקובץ XML.

הקובץ יהווה דוגמה לקובץ שאותו אני אפיק מהמידע הקיים באתר כדי לייבא אותו לאתר החדש.

כתיבת התוכנה לייצוא המידע מ"לא רלוונטי" לוורדפרס תהיה עבודת נמלים משמעממת, אבל זה שלב הכרחי.

עד כאן מה שעשיתי עד עכשיו.

אתר הפיתוח ועוד מחשבות

די בקלות יחסית הצלחתי לייבא את כל האתר לאתר הפיתוח.

היום קיבלתי עוד מכתב שמפציר בי לחזור מהחופשה, למרות שכבר הודעתי באתר שאני חוזר. אנשים פשוט לא מסתכלים באתר כי הם חושבים שאני בחופשה. לאחר שהאתר החדש יקום, אני אשלח אימייל לכל מי שהתכתב איתי בנוגע ל"לא רלוונטי" בשנה האחרנה עם הודעה שהאתר חזר. אחרת אין סיכוי אחר שהם יידעו.

עוד עניין הוא תצוגת התאריכים. אנשים לא קוראים תאריכים ולא עושים חשבון לפני כמה זמן זה היה. אני מתכוון להציג את התאריכים כ"לפני חודשיים" או "לפני שבועיים" או "לפני שלוש שנים וארבעה חודשים". אני חושב שככה תהיה לאנשים הבנה טובה יותר את ההקשר בזמן של מכתבים שפורסמו באתר.

אשתי קיבלה במתנה אוסף בשם "ימים לבנים" – שלישיית דיסקים בעריכת אלי לפיד עם השירים היפים של שנות השבעים – שלמה גרוניך, יוני רכטר, מתי כספי וכל החבר'ה שלהם.

שירים יפים, נעימים לשמיעה ומתוחכמים בהתאם לרוח התקופה.

הרצועה ה 15 בדיסק הראשון הפתיעה אותי. שיר שאני חושב שלא שמעתי בחיים שלי.

שיר כסאח שבהתחלה נשמע כמו ביצוע רוק בעברית של שיר של ברכט ו-וייל.

השורה "אני והיא והוא ומקי" עזרה לי לחשוב שזה באמת הכיוון.

באתר של אלון אולארצ'יק אני קורא:

אולארצ'יק ו[אפרים] שמיר עשו ניסיון נוסף, ותוך כדי שירותם בלהקה [להקת הנח"ל] הקימו צמד בשם נו אז מה? והוציאו תקליטון עם שני שירים: "סופה", אותו הלחין שמיר למילים של אמוץ בירן, ושיר ראשון שאולארצ'יק כתב והלחין: "דם לא טוב". השיר "דם לא טוב" הושמע מעט ברדיו בטרם צונזר בטענה שהוא פוגע ברגשות הנוצרים (בשל המילים: "ישו מתעלס עם גברי, הבן הטוב של אלוהים").

צילום עטיפת התקליטון מהאתר סטריאו ומונו

כאן תוכלו להאזין לשיר. אני חושב שגם אתם תופתעו.

דם לא טוב

על גג הבית שמיל יושב
על גג הבית רות יושבת
חבל שלא נתנו לי גימל
הייתי במיטה שוכב
הפורנוגראפיה היא בדם שלי שלך שלנו של כולם

אז התאספנו כאן היום
אני והיא והוא ומקי
חשבנו להתחיל בזה כי
לא התחשק לנו לישון
הפורנוגראפיה היא בדם שלי שלך שלנו של כולם

אתם מוכרי השבועונים
מזל שבאתם להראות לי
את ישו מתעלס עם גברי
הבן הטוב של אלוהים
הפורנוגראפיה היא בדם שלי שלך שלנו שלה

[דיבור]
סלח לי, אתה ארכיטקט
אני הייתי רוצה לשאול אותך משהו
אני רוצה לבנות בית עם מיטות מאונכות
זאת אומרת, תלויות מהתיקרה
כמובן שנשאלת השאלה איך אפשר לישון על זה
כן, זה בטח
אבל אם זה אפשרי מבחינת המקצוע שלך
דרך אגב – דינה בבית?

אתמול נפגעה בתאונת דרכים השחקנית והעיתונאית בר בלפר.

בדיווח הראשוני על התאונה נכתב:

מחקירה ראשונית של התאונה עולה כי בעלייה למחלף קק"ל, מצפון לדרום, החנתה בלפר את מכוניתה באי תנועה בעקבות ליקוי שגילתה בכלי הרכב. היא יצאה והמתינה בסמוך לסיוע. כעבור כמה דקות הגיע כלי רכב מסוג טויטה שנסע במהירות גבוהה.  נהגת בת 77 תושבת רמת גן התנגשה במכוניתה של בלפר , מסיבה שעדיין לא ברורה לחוקרי המשטרה…

בלי לדעת מה הסיבה המדוייקת להתנגשות ההשערה שלי היא שהסיבה כבר ידועה.

מכירים את המשפט שהורים אומרים לילדים "אם לא תסתכל לאן שאתה הולך, תלך לאן שאתה מסתכל"?

בדיוק אותו דבר בנהיגה.

עובדה ידועה היא שאנחנו מכוונים את המכונית לאן שאנחנו מסתכלים.

מה שקרה הוא שהנהגת נעצה עיניים בבחורה שעמדה בצד הכביש והמוח שלה כיוון אותה בדיוק לאן שהיא הסתכלה.

כדי למנוע תאונות מהסוג הזה אנחנו צריכים להיות מודעים להתנהגות הזאת של המוח האנושי ולפעול בניגוד לנטייה הטבעית שלנו.

כאשר אנחנו רואים מפגע או משהו יוצא דופן בצד הכביש או במרכזו, אנחנו צריכים להפנות את העיניים מאה מטרים אחרי אותו מפגע. המוח שלנו כבר יכוון את הרכב מעבר אליו ולא נמצא את עצמנו מעורבים בעוד "תאונה שאין לה הסבר".

את העובדה הזאת למדתי מהספר TRAFFIC – Why We Drive the Way We Do And What It Says About Us שאני ממליץ עליו בחום.

הבוקר קיבלתי אימייל עם נסיון לגניבת זהות.

בתחתית האימייל הקצר כתוב

Thank you for using PayPal
Copyright  2010 PayPal Inc. All rights reserved.

השורה האחרונה התחילה אצלי סידרת מחשבות על המשמעות של הודעת זכויות יוצרים.

מכיוון שמטרת האימייל הזה היא לגרום לנמען התמים לחשוב שזה הוא אימייל לגיטימי, אני מסיק מכך שמטרת השורה האחרונה היא להוסיף עוד אמצעי שכנוע.

מכאן – הוספת הודעה על זכויות יוצרים היא לא רק אמצעי משפטי אלא גם סימן חברתי – "זה רציני".

המחשבה הזאת החזירה אותי כמה חודשים אחורה כאשר קיבלתי לתיבת הדואר של קיבוץ תמוז אימייל מאנשי הנוער העובד שביקשו להיפגש איתנו ולספר לנו על המאבק שלהם סביב קיבוץ חנתון שבגליל. לקריאה על הפרשה אתם מוזמנים לפוסט של אודי מנור רקוויאם לחנתון או כמה מלים אל ועל נוער הגבעות.

בדף השני של המסמך שנשלח אלי מופיע המשפט "כל הזכויות שמורות".

למה צריך להוסיף את המשפט הזה למסמך פוליטי? האם הם חששו שמישהו יעתיק מהם את הטקסט? יעשה בו שימוש לא ראוי? או שאולי כאן "כל הזכויות שמורות" מציין "אנחנו נמצאים במאבק וזה עוד אמצעי שבו אנחנו משתמשים כדי להגן על עצמנו".

לא ברור לי העניין אבל ברור לי שלא מדובר כאן במשהו בעל משמעות משפטית שעליה חושבים בדרך כלל כשחושבים על זכויות יוצרים.

הדוגמה האחרונה צצה ממש בדקות אלה בוידאו חמוד שהפיקו משתתפי EureKamp על בסיס השיר Don't Stop Me Now של להקת Queen. בסוף הוידאו יש קרדיטים ובסוף הקרדיטים מופיע (C).

הם משתמשים בשיר של Queen, אני מניח שבלי בקשת רשות ובלי תשלום תמלוגים, יוצרים יצירה משל עצמם ואז שמים בסופה סימן זכויות יוצרים.

לא הגיוני לחלוטין.

ברור לי שהם עוברים על חוקי זכויות היוצרים (וזה ממש לא איכפת לי) וברור לי שאין שום משמעות לסימן (C) על יצירה שעוברת על חוקי זכויות יוצרים.

אז מה מטרת הסימן בקרדיטים של הוידאו?

אתמול פרסמה מיטל שרון פוסט משובח על פמיניזם. לכו לקרוא ולראות ולשמוע.

באמצע הפוסט היא התייחסה לפוסט של איתמר שאלתיאל באתר "מגזין אחר".

אם תלחצו על הקישור ואתם לא מנויים משלמים של מגזין אחר, תקבלו הודעה באדום "כדי לקרוא את הכתבה המלאה, עליך להיות מנוי לאתר "אחר" עם תמונת מטבע שקל. ומתחתיו כתוב "החל משקל ליום תוכלו ליהנות ממגוון כתבות…"

אבל כמובן שהתמונה לא נכונה/שיווקית/שקרית כי הסכום המינימאלי שאפשר לשלם הוא 40 שקלים למנוי לחודש.

באתר "אחר" אי אפשר לשלם שקל כדי לקרוא כתבה.

אני לא מבין למה.

היכולת לתת שקל כדי לקבל תכנים מאתר אינטרנט כבר נפתרה מזמן. חברות הסלולר והתוכן הסלולארי מרוויחות מזה מיליארדים.

אז למה אפשר לאפשר קניה אימפולסיבית של זבל סלולארי ואי אפשר לאפשר קניה אימפולסיבית של תוכן איכותי?

אולי בגלל שחושבים שאנשים שצורכים תוכן איכותי לא מבצעים קניות אימפולסיביות?

או שלא ראוי לבצע קניה אימפולסיבית של תוכן איכותי?

אני חושב שצריך לבדוק את זה ברצינות לפני ששוללים.

וגם צריך להעיז ואולי אפילו להרוויח.

- – -

כשאיתמר שאלתיאל שלח לי במייל את המאמר שלא הצלחתי לקרוא, הבנתי שהוא שייך בדיוק לפוסט הזה. בסופו הוא כותב (זהירות – ספוילר!)

אף אחד לא סיפר לנו בגיל 16, כשקראנו סלינג'ר, כמה זה יהיה מתסכל. אף אחד לא אמר שבראיה כלכלית, הפונקציה היחידה של ספרות היא ליצור כותבי תוכן שיווקי חדשים. ואם היו אומרים, לא היינו מאמינים להם.

סיבה עוד יותר טובה לחפש דרכים חדשות לשלם להם

שלום,

לאחר שנפגשנו בכנס עלה לי רעיון לשתף איתכם פעולה.

קראתי לעומק את האתר שלכם וקראתי מה כותבים עליכם בעיתונות המקצועית.

ראיתי שהתחושה הראשונה שלי נכונה. גיליתי שכבר כמה זמן אתם מנסים ולא מצליחים להגיע לקהל היעד שאנחנו מכירים טוב. ראיתי גם שיש בידיכם יידע שאין לנו על טכנולוגיות מסויימות שחסרות לנו.

קראתי גם בלוגים שכותבים אנשים שעובדים אצלכם ויש לי תחושה שהתרבות הארגונית שלכם ושלנו מתאימות, כך ששיתוף פעולה יהיה קל יחסית לכל המעורבים.

יש לי רעיונות לפרוייקט משותף שאליו נביא ביחד את הייתרונות של כל אחד מאיתנו.

בפרוייקט המשותף נשקיע באופן שווה ונתחלק ברווחים באופן שווה.

אני בטוח שפרוייקט כזה יקדם את המטרות של כל אחד מאיתנו ויאפשר לכל אחד מאיתנו התפתחות לכיוונים חדשים.

אשמח לקבוע איתך פגישה כדי לספר לך עוד.

תודה ולהתראות.

- – -

זה הוא המשך לפוסט אני לא משת"פ

שוב קיבלתי אימייל המציע שיתוף פעולה.

הצעה לשת"פ

שלום רב,

שמי טל ג. וברצוני להציע שיתוף פעולה מעניין ויצירתי.
כיום אני משמשת כמפיקה בחברת הפקות קריאטיבית הנקראת …
אנו מתמחים ביצירת תכנים ויזואלים שיווקיים ואמנותיים המיועדים לרשת.
לאחרונה החלנו עובדים עבור מוזיאונים וגלריות שונים

…

נשמח להיפגש ולדון בשיתוף פעולה עתידי,

בכבוד רב

זו היא עוד הצעה לשיתוף פעולה שבה אנחנו מתבקשים לתת כסף ובתמורה נקבל משהו.

כשאני מסתכל על זה ככה, אני מבין שיש לי חיים עשירים המלאים בשיתופי פעולה: עם המכולת והסופרמרקט והירקן ומוכר העיתונים והמזנון וחנות הנעליים והבנק ואופיס דיפו ואייס וחברת האוטובוסים ונהגי מוניות ועוד ועוד.

אז – לא. אלה לא שיתוף פעולה.

אלה מפגשי אינטרסים מסחריים שבהם אני נותן כסף תמורת שירות או מוצר.

השימוש המופרז במונח "שיתוף פעולה" מנסה לרמוז שיכול להיות במפגשים האינטרסים המסחריים האלה משהו יותר מאשר מה שהם. וזה בדרך כלל שקר.

כבר נמאסת עלי ההזנייה של המונח שיתופי פעולה והגיע הזמן להגיד את זה.

- – -

ע"ע – חברה של קהילות – מה בין סוציאליזם ובין ערכי הקהילה? מאת יפתח גולדמן

- – -

יש פוסט המשך – הצעה לשיתוף פעולה

אתמול לקחתי טרמפ איש יס"מ.

אמרתי לו שאני שמאלני מניאק.

שאל אם אני משתתף בהפגנות.

אמרתי לו שלא.

כנראה דאג שאולי כבר נפגשנו או שאנחנו עתידים להיפגש.

דיברתי איתו על אנשים שהמקצוע שלהם זה הפעלת כח.

אמר שהוא לא שוכח שיש שם אנשים מולו.

אמר שהוא חייל פשוט שעושה את מה שאומרים לו והוא לא יכול לקחת אחריות על הפקודות שמקבל.

אמרתי לו שאנשים שיש להם הרבה כח, שוכחים שיש מגבלה לכח שלהם.

סיפרתי לו על זאת שהשב"כ העלים והוציא גם צו איסור פרסום על צו האיסור פרסום.

אמר השופטים יעשו כל מה שהשב"כ יגיד להם. אלה, לא אכפת להם מכלום. אנחנו צריכים לדווח על כל דבר שאנחנו עושים. הם, נכנסים בלילה לאיזה מקום, עושים מה שעושים ויוצאים בלי שאף יידע ואף אחד יפקח. אבל היום עם האינטרנט אי אפשר להסתיר כלום. הייתי באיזה אירוע והתקשרו אלי להגיד לי שרואים אותי עכשיו באינטרנט.

נפרדנו בידידות ולחיצת יד.