את העפיפון עוטפות קלישאות כמו "ילדות", "תמימות", "כיף", "חוף" ו-"קיץ". הקלישאות האלה מפרנסות פרסומות ומפריעות לראות ולחוות את העפת העפיפון כפי שהיא.

הדוגמה שהכי מעצבנת אותי בהתייחסות הקלישאית לעפיפונים היא עטיפת הספר "רודף העפיפונים" שבה רואים עפיפון דלתון מערבי עם זנב כי בשביל אנשי המערב, עפיפון יכול להיות רק בצורה אחת, בצבע אחד וצריך להיות לו זנב. העפיפון שבספר הוא עפיפון קרב מזרחי. בתחילת הטריילר של הסרט תוכלו לראות את העפיפון הנכון.

החוויה של העפת עפיפון שונה מהקלישאות והיא לא תמיד נעימה.

ולמה אני מטריח אתכם?

חבר שלי נתן לי במתנה את ספר השירים של לאונרד כהן.

בתוכו מצאתי את השיר

עפיפון הוא קורבן

עפיפון הוא קורבן שבו אתה בוטח.

אתה אוהב אותו כי הוא מושך

עדין דיו לקרוא לך אדון,

חזק דיו לקרוא לך טיפש;

כי הוא חי

כמו בז מאומן

באוויר הגבהים המתוק,

ואתה תמיד יכול למשוך אותו למטה

כדי לאלף אותו במגירה.

עפיפון הוא דג שכבר דגת

בברכה שאין בה דגים,

ואתה מתמרן אותו זמן רב ובזהירות,

בתקווה שלא ייכנע,

ושהרוח לא תגווע.

עפיפון הוא השיר האחרון שכתבת,

לכן אתה נותן אותו לרוח,

אך לא משחרר אותו

לפני שמישהו ימצא לך

משהו אחר לעשות.

עפיפון הוא חוזה תהילה

שיש לכרות עם השמש,

ואתה מתיידד עם השדה

ועם הנהר והרוח,

ומתפלל לפני כן כל הלילה הקר,

בצל ירח אלחוטי נודד,

כדי להיות ראוי ופיוטי וטהור.

עכשיו, כשאני רואה שלאונרד כהן מבין את חוויית העפת העפיפון ומספר עליה באמת, אקרא את הספר בקשב.

- – -

לאונרד כהן – השירים

מאנגלית: קובי מידן