התגייסתי לצבא כי הייתי בטוחה שחשוב להגן על המדינה.

שמו אותי בלשכת אלוף הפיקוד כי ראו שאני בחורה רצינית, מאורגנת, אחראית ואינטליגנטית. גם לא היו צריכים לתקן לי שגיאות כתיב. רק זה חסר להם, שייצאו מסמכים מלשכת האלוף עם שגיאות כתיב.

עם הזמן, ראיתי מה באמת קורה בצבא ואיך הוא מתנהל.

ראיתי את הפשלות שכמעט עולות בחיי אדם ואף אחד לא יודע מהן.

ראיתי את הביזבוז במשאבים במקום אחד בעוד שבמקום אחר משוועים להם.

הייתי עדה לפוליטיקה הקטנונית של הקצינים הבכירים בדרך לתפקיד הבא שלהם.

על כל אלה סיפרתי לחברות שלי והן אמרו לי שככה זה בכל מקום בצבא ולשכת אלוף הפיקוד לא מיוחדת בזה, רק אולי בסדרי הגודל ובגובה הדרגות.

אבל בתוך הלחץ והמהומה וה"תעשי את זה דחוף כי זה היה אמור להיות מוכן לפני שעה" התחלתי לראות גם את הדברים הגדולים.

ראיתי את הפקודות שהן בדיוק הפוך ממה שמפורסם בתקשורת.

ראיתי את הקנוניות לעקוף את החוק ואת הצדק.

ראיתי את השקרים כדי לקדם דברים אסורים.

בשלב מסויים נמאס לי. ראיתי שאף אחד בחוץ לא מבין מה קורה מתחת לאף שלו ואין שום דרך שמשהו ישתנה.

אז ערב אחד, כשהיה קצת שקט בלשכה וכל אחד התעסק בעניינים שלו, הכנסתי דיסק לצורב והעתקתי תיקייה שלמה של מסמכים.

הייתי בטוחה שיש שם חומרי נפץ שיכולים לשנות משהו במדינה הזאת.

כשהשתחררתי הצעתי את הדיסק לעיתונאי אחד והוא לא רצה. ואז הצעתי את הדיסק לאורי בלאו מהארץ והוא לקח אותו.

ברגע שהתפרסמה בעיתון הידיעה שהתבססה על מסמך שהיה בדיסק שנתתי לו, ידעתי שיעלו עלי מייד.

ואז הם הגיעו ועצרו אותי וחקרו אותי ושיחררו אותי למעצר בית.

ואז כתבו בבלוגים ואני התחננתי לפניהם שיורידו, כדי שלא יחשבו שאני יזמתי את זה ואני עדיין נלחמת בהם.

ואז התפוצצה הפרשה וכולם הכירו את השם שלי – ענת קם.

והצמידו לשם שלי את הכינוי "מרגלת".

אני לא מרגלת!

רק רציתי שמשהו ישתנה במדינה הזאת, ובסוף, מי שאוכלת אותה הכי חזק זאת אני.