מעשה שהיה כך היה. כתבתי הבוקר בלא רלוונטי על תרמית הפרסומות של הסיינטולוגיה.

אחר כך נכנסתי לערך 'סיינטולוגיה' בוויקיפדיה ומצאתי שם את המשפט "הארגונים האלה מפרסמים את עצמם, בין היתר, בדואר זבל" המתייחס לארגונים הקשורים לסיינטולוגיה.

המשפט לווה להערת שוליים שהפנתה ל"חנן כהן, כת הסיינטולוגיה ואני" ומשם היה קישור לפוסט שכתבתי מזמן.

הקישור היה לבלוג הקודם שלי באתר רשימות. הכתובת הזאת לא תחיה עוד הרבה זמן ולכן תיקנתי את הקישור לדף הקבוע שלו כאן.

בתוך דקות מחק המשתמש שנילי את המשפט, את האיזכור ואת הקישור.

ואז התקיימה השיחה הבאה בדף המשתמש שלי בוויקיפדיה

גם אם העובדה שהארגונים עושים נפשות לסיינטולוגיה באמצעות דואר זבל נכונה, אין אתה יכול להביא את הבלוג שלך כמקור לכך. שנילי • שיחה 12:14, 31 ביולי 2010 (IDT)

לא ברורה לי המחיקה שלך בערך סיינטולוגיה. הקישור היה קיים שם כבר כמה שנים ולא אני פרסמתי אותו. הדף בקישור המסויים לא יחיה עוד הרבה זמן ואני רק תיקנתי את הקישור למקום הקבוע שלו. אנא החזר/החזירי את המשפט ואת הקישור. תודה. חנןכהן – שיחה 12:26, 31 ביולי 2010 (IDT)

בלוג אינו יכול להיות מקור למידע וזו סיבת המחיקה, לא בגלל שאתה יצרת את הקישור. שנילי • שיחה 12:30, 31 ביולי 2010 (IDT)

האם קישור לאתר ותיק ומבוסס כמו "לא רלוונטי" הוא מקור מידע? חנןכהן – שיחה 12:34, 31 ביולי 2010 (IDT)

תלוי לאיזה ענין. בכל מקרה עובדה הכוללת ההאשמה בפעילות שאינה חוקית צריכה להיות מגובה במקור שאינו מוטל בספק כגון דו"ח של וועדה או מחקר מהימן. או למצער להביא מקור עקיף המתייחס למקור כנ"ל ובתנאי שהמקור העקיף בעל מוניטין של מהימנות (תחקיר של עתונאי ידוע לדוגמא). שנילי • שיחה 12:42, 31 ביולי 2010 (IDT)

בעיני "לא רלוונטי" הוא מקור ראוי, אבל הפרט שעליו נסוב הוויכוח הוא פרט טפל, שאין כל צורך לציינו בערך. דוד שי – שיחה 12:44, 31 ביולי 2010 (IDT)

בדקתי. היחס של וויקיפדיה לבלוגים הוא "בלוג משקף את נקודת מבטו של כתוב הבלוג יותר משמאמר מסוים משקף את נקודת מבטו של כותב המאמר. בוויקיפדיה אנו שואפים לנקודת מבט נייטרלית."

מזכיר לי משהו. כן. היחס מלפני כמה שנים של העיתונות הממוסדת לבלוגים.

כבר לפני כמה שנים החלטתי שאם לעיתונות הממוסדת לא איכפת מבלוגים, לא איכפת לי ממנה בחזרה.

אני גוזר גזירה שווה ומחליט שאין טעם לריב עם וויקיפדיה. יעברו כמה שנים והם כבר יבינו לבד.

מעכשיו לא איכפת לי מוויקיפדיה.

השבוע נפגשתי עם מישהו שרצה להציע לי איזה שירות.

כמה דקות אחרי תחילת הפגישה הבנתי שהוא לא חיפש אותי בגוגל.

שאלתי אותו והוא אישר את הבנתי.

איך ידעתי?

הוא דיבר אלי כמו שהוא מדבר עם "כל אחד".

מבחינתי, זה היה כאילו הוא דיבר עם "אף אחד".

כשמישהו מדבר איתי כמו שהוא מדבר עם "כל אחד" הוא מבזבז את הזמן שלי וגם את הזמן שלו.

ביזבזנו את הזמן של שנינו בכך שסיפרתי לו דברים שהוא היה יכול לקרוא באינטרנט.

אם הוא היה מקדיש כמה דקות לתוצאות החיפוש "חנן כהן מוזיאון המדע" הוא היה יכול לדעת מה אני יודע ומה אני עושה ולקיים את השיחה מנקודה הרבה יותר מתקדמת.

אני חושב שכמו שלא מנומס לאחר לפגישות, כך היום גם לא מנומס להיפגש עם אדם בפעם הראשונה בלי להתכונן לפגישה על ידי הקדשת כמה דקות בבירור באינטרנט מי ומה האדם שאיתו נפגשים.

אתמול כתב גדי שמשון בטוויטר (בהקשר של תאונת מסוק צה"ל ברומניה)

יצא באיי.פי. וכולם כבר יודעים. עכשיו תתאפקו עוד שעה ותנו לתורנים בקצין העיר לעשות את העבודה המזעזעת שלהם. ונקווה שבלי פאפארצי

יש לי ילד בצבא ועוד מעט עוד אחד.

מכיוון שאני מאוד מחובר, אני מניח שאם יקרה משהו נורא, אני אדע על זה די מייד.

מצד שני, אני חושב שעדיף לקבל ידיעה כזאת מאנשים שזה מקצועם מאשר לקרוא את זה לבד מול מסך.

אבל זה האינטרנט וככה זה.

קליק על התמונה לצפיה במסך מלא

להורדת התמונה

הבוקר נסעתי לעבודה בדרך נס הרים – עין כרם

שני קילומטרים לפני העליה להדסה אני רואה דרבן דרוס על הכביש

משונה – אני לא זוכר שראיתי דרבן דרוס על הכביש הזה

עוד קילומטר בערך, עוד דרבן דרוס

מה קורה פה?

ואז נזכרתי

אתמול היתה שריפה ביער

הדרבנים ברחו מהשריפה אבל לא הצליחו לחצות את הכביש בשלום

לפני כמה שנים, כשעבדתי בשתיל, יצר איתי קשר מישהו עם התייעצות לגבי הקמת אתר זה או אחר שאמור לסייע לקבוצה זו או אחרת. כבר לא זוכר מי ומה.

שוחחנו על האתר ועל התהליך שהוא אמור ללוות ושאלתי את היזם הרבה שאלות שלא היו לו תשובות עליהן.

ואז שאלתי אותו "שוחחת עם אנשים מהסוג שהאתר הזה אמור לעזור להם?" והוא אמר "לא, איזה רעיון מצויין".

נזכרתי בסיפור הזה בגלל דיון שמתקיים כרגע בפינה השמאלית בעקבות בקשה להופיע בלבוש צנוע להפגנות יום השישי בשיח ג'ראח. קיראו כאן על לבוש, שותפות אמת, וכבוד הדדי

אני לא משתתף בהפגנות בשיח ג'ראח ולא מתכוון לתת עצות למפגינים. אני רק רוצה להוסיף זווית ראיה מסויימת לשיחה.

אנשים שנאבקים למען משהו ולמען מישהו מגיעים עם שכנוע וכוח פנימי. הכוח הזה משמש אותם (אותנו) לנסיון לשנות משהו אצל אנשים אחרים – פוליטיקאים, קבוצה יריבה וכו'.

מה שאנחנו לא מצפים לו הוא להשתנות בעצמנו כחלק מתהליך המאבק. אנחנו מצפים להישאר במקום ולהזיז את האחרים.

הרבה פעמים, אנחנו חוברים לאנשים אחרים במאבק. לפעמים אלה האנשים שאנחנו נאבקים למענם.

האנשים שלמענם אנחנו נאבקים שונים מאיתנו. וכך נוצרות שתי זירות – זירה אחת שבה אנחנו מתעמתים עם הגוף שנגדו אנחנו נאבקים וזירה שניה שבה אנחנו משוחחים עם אלה שהמאבק הוא למענם.

המצב הזה מבלבל. בזירה אחת אנחנו צריכים להפעיל כוח ובזירה השניה אנחנו צריכים להפעיל שיחה ופתיחות לאחרים מאיתנו.

לא פשוט להיות בשתי הזירות האלה באותו הזמן.

- – -

עוד על הנושא – מבוכת הגבר הלבן מאת יוסי גורביץ, על נשים וערבים מאת דובי קננגיסר, נשים בסוף מאת נעמה כרמי.

לפני איזה שלוש-ארבע עשרה שנה, לכתוב עברית באינטרנט היה סיפור לא פשוט. העברית היתה ויזואלית, זאת אומרת שהיה צריך לכתוב את הטקסט משמאל לימין – ככה  – ןימיל לאמשמ. עבדתי אז מטעם חברת בשן מערכות בתיכנות אתר האינטרנט של משרד החינוך.

הגיע אלינו פרסום שיש חברה שיצרה שירות שבעזרתו אפשר להעלות קובץ של מעבד תמלילים ולקבל בחזרה דף אינטרנט בעברית. שמחה וששון!

החברה הזמינה את הלקוחות הפוטנציאלים ליום עיון שבו ידגימו את יכולות התוכנה ויתנו לנו לתרגל עבודה איתה.

הגענו למכללה הבין תחומית בהרצליה ושם הראה לנו ישע סיוון את התוכנה.

לקראת הצהריים אמר לנו ישע שיש תקלה. התברר שהיום הוא התשעה באב וחדר האוכל של המכללה סגור.

הם נאלצו להזמין במיוחד אוטובוס ולהסיע את כולנו לאיזור התעשיה בהרצליה ולהאכיל את כולנו באחת המסעדות.

אחר כך חזרנו ותירגלנו שימוש בתוכנה. אני כמובן חיפשתי בה באגים.

ומוסר ההשכל? כדאי שהיומן יכיל תאריכים עבריים. אולי ייחסכו הפתעות לא נעימות. אפשר גם יומן עם תאריכים מוסלמים, נוצרים ופגאניים.

ועוד משהו שקשור לתשעה באב – שינאת חינם.

מיקרוסופט היו אלה שגיירו לראשונה את האקספלורר ואיפשרו כתיבה נוחה וטבעית של עברית באינטרנט מימין לשמאל.

תודה, מיקרוסופט.

משלשום האינטרנט הישראלי כמרקחה בעקבות הגילוי של ארז וולף של רשימת כתובות אימייל וסיסמאות שפורסמה על ידי האקרים טורקים.

המקור לבעיה היא העובדה שהאתר שנפרץ – הומלס – שמר את הסיסמאות באופן גלוי (יחסית).

הבעיה האמיתית היא שהרבה אנשים משתמשים באותה סיסמה להרבה אתרים וכך, אם מגלים סיסמה שלהם באתר אחד, אפשר להניח שגם כניסה לאתרים אחרים (כמו שרות האימייל שלהם) תעשה על ידי אותה סיסמה.

הסיבה שבגללה אנשים משתמשים באותה סיסמה להרבה אתרים היא שסיסמה שקשה לנחש גם קשה לזכור. אנשים קובעים לעצמם סיסמה אחת קשה לניחוש ומשתמשים בה בהרבה אתרים, מה שמקל על פורצים להגיע לכל המקומות שבהם הם נמצאים.

השיטה שלי להתגברות על הבעיה הזאת היא יצירת סיסמאות שקל לי לזכור אבל קשה לשחזר.

איך אני עושה זאת?

כשאני פותח חשבון חדש, אני חושב על אסוציאציה שהאתר הזה מעורר בי. אני משתמש במילה שעלתה לי כ"שורש" של הסיסמה. עדיף שהמילה תהיה בעברית ושאפשר לכתוב אותה בקלות באנגלית. לפעמים אני בוחר שם של אדם שהאתר הזה מזכיר לי – פרטי או משפחה.

לאחר שבחרתי שם או מילה, אני משנה את המילה על ידי כך שאני משנה בה אותיות.

האות האנגלית o יכולה להיות O גדולה או אפס 0

האות האנגלית i יכולה להיות I גדולה, או אחת 1 או סימן קריאה !

האות E יכולה להיות הספרה 3 וכו' וכו'.

כדי לקבל רעיונות להחלפות, ראו את הערך Leet בוויקיפדיה.

אני גם מוסיף ספרות לפני או אחרי המילה. אף פעם לא אותן ספרות.

וכך הסיסמאות שלי קלות לזכירה וקשות לשיחזור.

נסו ותהנו.

כשהקמתי מחדש את לא רלוונטי בתשתית WordPress, רציתי להקל על הקוראים והתקנתי תוסף שמראה את טווח הזמן שחלף מאז פרסום המכתב. לדוגמא – "לפני יומיים", "ביום שישי בשבוע שעבר", "לפני חודשיים" ו-"לפני 6 שנים".

יש קוראים שהתלוננו על התצוגה הזאת. הם רגילים לקרוא תאריכים מוחלטים ולעשות את החשבון בראש.

אני חושב גם שהם לא רגילים שהתאריך בעצם כל הזמן משתנה. מה שהיה אתמול "לפני יומיים" יהפוך מחר ל"לפני 3 ימים". אולי הם גם לא סומכים על האתר שיעשה את החשבון נכון.

זה החלק הראשון של ההרהור.

החלק השני של ההרהור קשור למכתב שחזר להסתובב בימים אלה עם הכותרת חייל נעדר מאתמול.

המכתב הזה מסתובב כבר שלוש שנים.

עדיין, יש המון אנשים שמקבלים את המכתב הזה עם כותרת המכילה תאריך יחסי ומשוכנעים שמכיוון שהם קיבלו את המכתב היום, ה"אתמול" מתייחס ליום הקודם.

ואז הם מעבירים הלאה את המכתב ומשוכנעים שהם עושים מעשה טוב.

הם לא חושבים שה-"אתמול" שייך לאיזה "היום" שהיה בעבר כל שהוא.

אני חושב שאי אפשר להניח שהאנשים מהחלק הראשון של ההרהור הם אותם אנשים מהחלק השני.

והפואנטה של הפוסט?

איננה.

זה רק הרהור.

1. חם. בבית, באוטו ובעבודה יש מזגן.

2. יקר.

3. צפוף.

4. אין הסכמה. על כלום.

5. אין נסיעה משפחתית בלי ריב של הילדים שמורט את העצבים של כולם.

6. צפוף בכל מקום שרוצים ללכת אליו. למקומות הלא צפופים ממילא לא כדאי ללכת.

7. אין בעולם מסעדה שמתאימה למישהי שסופרת נקודות, לשני צמחונים – מתוכם אחת שלא אוכלת גבינה וירקות שאינם עגבניה, עוד אחד שלא אוכל בצל ולי.

8. אין אינטרנט. ואם יש, מתפספסת המטרה של החופשה המשפחתית.

9. אחרי שהיום נגמר כבר אין חשק וכח. וממילא אין איפה כי לא לקחנו מספיק חדרים.

10. בסוף החופשה חוזרים כל כך עצבנים ושוב מחליטים שלא היה שווה ולא נעשה את זה עוד פעם.