הויכוח סביב מכתב השחקנים שמסרבים להופיע מעבר לקו הירוק מפיק טיעונים שונים מכל הצדדים.

הטיעונים של "תומכי אריאל" מבובלבלים אבל אין לי עניין להתווכח איתם.

לעומת זאת, אני מעוניין לחדד את הטיעון של "שוללי אריאל".

הנקודה היא לא הקו הירוק הפורמאלי.

הנקודה היא לא תושבי אריאל והתנחלויות אחרות. אני בטוח שאחוז האנשים הטובים והאנשים הפחות טובים באריאל דומה למקומות אחרים שאינם התנחלויות.

הנקודה היא לא להעניש את תושבי ההתנחלויות בגלל שהם חיים בהתנחלויות.

הנקודה היא לא תהליך השלום הקיים או לא.

הנקודה היא לא הסיבות שהביאו להקמתם של אריאל והתנחלויות אחרות.

הנקודה היא לא האם אריאל תהיה בתחומי מדינת ישראל לאחר שייחתם הסדר זה או אחר.

הנקודה היא לא החוק הבין לאומי.

אז מה הנקודה?

אריאל נמצאת בתוך שטח שמתנהל מחוץ לתחומי החוק של מדינת ישראל. אריאל נמצאת בשטח שמתנהל על פי החוק הצבאי.

השלטון הצבאי יוצר אפרטהייד מובנה של הפלסטינים תושבי השטחים.

כדי שתושבי אריאל יוכלו לחיות בנחת, הצבא מונע מהפלסטינים לחיות את חייהם כפי שהיו רוצים לחיות אותם.

מבחינת תושבי אריאל, התושבים הפלסטינים שסביבם הם אנשים שקופים. השלטון הצבאי דואג לכך.

האפרטהייד הממוסד של האנשים השקופים, הפלסטינים תושבי השטחים, הוא הנקודה.

תפקידה של המחאה נגד ההתנחלויות היא לפעול נגד תהליך ההשכחה וההתעלמות מהאנשים השקופים, התושבים הפלסטינים תושבי האיזורים שנמצאים מעבר לקו הירוק.