|
|
 29 באוקטובר, 2010 תגובות (5)הרהור על שבריריות האמת היום כותב גדעון לוי במוסף הארץ
רגע רגע רגע! גדעון לוי היה עוזרו של פרס עד לשנת 1982. אני לא חושב שהיו אז מועדוני לקוחות בסופרמרקטים. בשביל זה, צריך מערכות מחשוב ותקשורת שלא היו מצויות אז. אני חושב שמדובר באנכרוניזם מצידו של לוי. אנכרוניזם שלא הדליק נורה אצל עורכיו של לוי. אי-אמת שהשתרבבה לעיתון. אני מניח שכל אחד מאיתנו חווה את המפגש בתקשורת עם אירוע או נושא שקרובים אליו ורואה איך הדיווח מעוות את האמת הידועה לו. המפגש הזה יוצר מייד תחושה של "אם זה משהם כותבים על משהו שאני מכיר, בטח גם כל השאר שכתוב בעיתון הוא לא אמת". התחושה הזאת מלווה אותנו כמה זמן ואז נרגעת, עד הפעם הבאה שזה קורה לנו. אבל אנחנו צריכים לבסס את ידע העולם שלנו לא רק על החוויות האישיות שלנו, אז אין לנו ברירה, ואנחנו משתמשים באתרים כמו וויקיפדיה. וויקיפדיה מקפידים לקבל מידע ממקורות אמינים בלבד, כמו העיתונות הממוסדת. אבל אנחנו יודעים שהעיתונות הממוסדת היא לא אמינה, ובמקרים שבהם הדיווח מגיע מאדם הקרוב לנושא וכותב על כך בבלוג שלו, יש סיכוי שבבלוג תהיה יותר אמת מאשר בעיתון. וויקפדיה טוענת שזה הייתרון שלה על פני אנציקלופדיה מודפסת שבה אי אפשר לשנות את המידע אם נמצאה בו שגיאה. אבל המשמעות השניה של אותו מצב שהאמת המוצגת בוויקיפדיה היא תמיד זמנית. אז מה היה לנו עד עכשיו? אי אפשר לסמוך על העיתונות ואי אפשר לסמוך על אתרים המבוססים על העיתונות. בסוף יוצא שאנחנו סומכים רק על החוויות האישיות שלנו ועל כמה אנשים קרובים שביססנו איתם יחסי אמון, אבל אין ממש אמת שאנחנו יודעים שהיא "אמיתית". כשהגעתי עד לכאן בשרשרת המחשבות שלי, הרגשתי די אבוד. אי אפשר לסמוך על כלום ועל אף אחד. הכל זז, הכל משתנה, ואין איפה להניח את הרגל ולנוח. אבל אז נזכרתי שבעצם איש חכם אמר את זה לפני המון שנים. יובל אידו-טל כותב כך על תורתו של הבודהה:
האמת שברירית ולא יציבה. אין טעם לנסות לייצב את האמת וחבל לדאוג.  
|
אודות האתר About hanan@info.org.il נייד: 0506.234863 RSS קבלת עדכונים באימיילחוק ההסדרים - איזכורים בבלוגים ובעיתונות |
פועל על וורדפרס בעברית העיצוב מבוסס בחלקו על Arcsin והתאמה לעברית על ידי רן יניב הרטשטיין.
