עד כה נרשמו מעל 15,000 שמות מתחם בעברית, מהם שניים של מוזיאון המדע – מדע.אורג.איל ומוזיאון-המדע.אורג.איל

(מה שאיגוד האינטרנט לא חשב עליו הוא בעיות פרסום השמות בכיווניות מעורבת עברית-אנגלית. זאת הסיבה שכתבתי ככה את השמות בפיסקה הקודמת. לא היתה לי סבלנות להתעסק עם זה שיופיע נכון).

בכל אופן, השמות נרשמו והופנו ב DNS לאתר הנוכחי שלא יודע איך 'לאכול' אותם.

אופן מקובל של תיכנות אתרים הוא התבססות על הדומיין שאליו מגיע המבקר כדי לשלוף מידע ולמצוא את מיקום הקבצים בתשתית האתר.

ברגע שמוסיפים דומיין שמפנה לאותו האתר, לפעמים תוכנת האתר תתבלבל ולא תדע איך להציג דפים. כך המקרה עם אתר מוזיאון המדע.

מכיוון שכרגע אנחנו עוברים פלטפורמה ואנחנו לא מפרסמים את הכתובת בעברית, אין לי סיבה לבקש שינוי בתיכנות של האתר הקיים.

לעומת זאת, הגעה מכתובת נוספת הוא עוד סעיף ברשימת הדברים אני צריך לוודא שייתבצעו באתר החדש. ואולי דרופל יודע לעשות את זה בעצמו ולא צריך לעשות שום דבר מיוחד.

לקריאה נוספת: IDN ושרת הלינוקס שלכם

קליק על התמונה לצפיה במסך מלא

להורדת התמונה

לצפיה בכל התמונות שצילמתי באותן דקות.

כבר כתבתי כאן על פרוייקט TWIST במוזיאון המדע. כשהתחלנו בפרוייקט, ביקשתי מאתי אורון, רכזת הפרוייקט, לכתוב דף 'אודות' שאותו אפרסם באתר המוזיאון.

בסיום הדף היא כתבה את המשפט הבא:

הפרויקט יצא לדרך בימים אלה ויבוא לידי ביטוי בחודשים הקרובים

אני שיניתי את הניסוח וכך הוא מופיע באתר:

הפרויקט יצא לדרך בנובמבר 2010  ויבוא לידי ביטוי בחודשים הקרובים

למה עשיתי את זה?

אתי כתבה את הטקסט 'עכשיו' ודימיינה שקוראים אותו 'עכשיו'.

אני דמיינתי לעצמי את הקוראים של הטקסט כאשר יקראו אותו 'אחר כך'. בשבילם 'בימים אלה' הם הימים שבהם הם קוראים, לא בזמן לא ברור בעבר שבו הוא נכתב.

למרות היכולת לשנות ולערוך טקסטים באתרי אינטרנט, רובם לא עוברים עריכה אחר כך.

טקסטים שלא לוקחים בחשבון קריאה אחר כך, 'נרקבים' ומשדרים לקוראים חוסר אמינות או יוצרים תחושה לא נעימה.

יש עוד סוג של טקסט לא גמיש והוא טקסט אוטומטי בעברית שנכתב על ידי אנשים שלא מבינים עברית.

הדוגמה של הבוקר היא ברכה מגוגל שהגיעה לתיבת הדואר הכללית של המוזיאון.

Maya יקר

ברור שהפתיחה היתה צריך להיות

שלום Maya

בפרסום טקסטים אוטומטיים, צריך לדמיין את כל האפשרויות – זכר, נקבה, הווה, עתיד ולכתוב טקסט שיתאים לכל האפשרויות.

הקלקתי הבוקר בטוויטר (לא בטוויטר – ב cotweet , שירות חינמי  שבאמצעותו אני קורא את טוויטר) על קישור לתמונה A random rocket on a Jerusalem roof.

התמונה נמצאת באתר Plixi שמאפשר פרסום תמונות מהסלולרי לטוויטר. יש הרבה כאלה.

כשהדף עלה, ראיתי איך מגיעים אליו הקבצים ממקומות אחרים. שימו לב לכמות הדומיינים

buzznet.com
google.com
doubleclick.net
twimg.com
ubertwitter.com
facebook.com
cloudfiles.rackspacecloud.com
twitter.com
plixi.com
google-analytics.com
scorecardresearch.com
chartbeat.com
casalemedia.com
media6degrees.com
revsci.net
owneriq.net
33across.com

כל זה בשביל להעלות תמונה לאינטרנט.

ברור לי הצורך וברורים לי השימושים של האתרים האלה. אבל יש לי תחושה לא טובה בקשר לזה.

יש פה שרשרת שלא בטוח שבסופה יש כסף אמיתי.

יש לי תחושה שאולי הרבה מהאינטרנט היום הוא כמו מערכת הבנקאות האמריקאית שהתבססה על מכשירים פיננסיים שמאחוריהם אין נכסים אמיתיים.

ויום אחד, כמו מערכת הבנקאות האמריקאית, כל העסק הזה אולי יתמוטט.

אז איך אני מנסה להגן על עצמי מפני ההתמוטטות?

אני לא עובד בסטארטאפים עם מודל עסקי מפוקפק (יש לי עוד סיבות למה אני לא עובד בסטארטאפים).

אני משתדל להפקיד את המידע החיוני שלי בידי חברות שאני משלם להן – חברות שמתבססות על כסף שלקוחות משלמים במקום על פרסומות וגימיקים.

אני משתדל שתהיה לי שליטה כמה שיותר גדולה באתרים שאני מנהל. לדוגמא, באתר המוזיאון החדש תהיה ספריה וירטואלית כחלק מהאתר ולא הסתמכות על Google Shared Items כמו היום.

איך אתם מתכוננים להתמוטטות?

המוטיבציה שלי לכתוב את הפוסט הוא משהו שראיתי בפוסט של אסף כהן המכונה 'מרמיט'. הפוסט שלו מה שעשינו בארבעים ושמונה הוא הרבה יותר חשוב מהפוסט שלי אז אני מבקש מכם לקרוא אותו. אבל לא חייבים.

בתגובות לפוסט, נועה הדביקה קישור לפוסט של טלי לטוביצקי. זה הקישור

http://saloona.co.il/blog/%D7%9C%D7%9E%D7%A2%D7%9F-%D7%91%D7%98%D7%97%D7%95%D7%9F-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

נכון ארוך ומכוער?

באתרי בלוגים (כמו WordPress) יש אפשרות לקבוע שכתובת הפוסט תילקח מהכותרת שלו.

יש לכך אולי ייתרון אחד – קידום במנועי חיפוש. יש טענה שדפים שבהם מופיע מונח החיפוש בכתובת יוצגו במקום גבוה יותר בתוצאות החיפוש. אני כבר לא ממש מעודכן בנושאי קידום במנועי חיפוש אז אני לא יודע אם זה עדיין רלוונטי.

לעומת זאת, החיסרון של כתובת דפים בעברית גדול מאד.

בכל מקום, אימייל או תגובה, שבו מישהו ידביק את כתובת הדף, ייתקבל הכיעור שהצגתי למעלה.

ברירת המחדל של WordPress לכתובות פוסטים מוגדרת  Ugly. באמת, ככה כתוב בפאנל הניהול

mysite.co.il/?=123

יש עוד אפשרויות אבל גם אותן אני לא אוהב.

או שהן מכוערות (כמו זאת למעלה ואפשרויות אחרות) או שהן דורשות כתיבת מזהה לפוסט (Slug) באנגלית.

השיטה שאני נוקט בה בכל האתרים שלי היא

mysite.co.il/year/month/day/postnumber

כתובת הפוסט הנוכחי היא

http://webster.co.il/2010/12/20/2202/

האופן שבו קבעתי את הכתובת הזאת בממשק הניהול (הגדרות לקישורים קבועים) היא כך

/%year%/%monthnum%/%day%/%post_id%/

למה זה טוב?

אני לא צריך לטרוח להמציא כתובת לכל פוסט וכאשר מדביקים את הכתובת בתגובה או באימייל היא לא מתחרבשת.

אם טורחים להסתכל על הכתובת, אפשר לראות את תאריך הפרסום.

למידע (באנגלית) על אפשרויות קביעת הכתובת ב WordPress ראו Using Permalinks באתר WordPress

נושא הפוסט הוא תביעה שלי נגד צח כרמלי הפקות בע"מ בגין משלוח דואר זבל. התביעה  הסתיימה היום בבית המשפט בפשרה שהוצעה על ידי השופטת והתקבלה על ידי הצדדים. כל מה שאני כותב כאן מגובה במסמכים המצויים בידי.

רוב ההתנהלות שלי היתה מול עובדת של שלמה צח ואכנה אותה כאן ח' כי אין לי רצון לפגוע בה יותר מאשר נפגעה עד עכשיו.

הסיפור מתחיל לפני יותר משנה.

קיבלתי מח' פרסומת באימייל. האימייל נשלח מכתובת שלה ובתוכן האימייל היתה חתימה של צח כרמלי הפקות. מכיוון שיש לי כמה כתובות ולא ידעתי לאיזו כתובת נשלח האימייל, ביקשתי שיסירו את כל הכתובות משני דומיינים עיקריים שבהם אני משתמש.

כמו כן, איימתי שאם אמשיך לקבל אימיילים, אתבע אותם לדין על משלוח דואר זבל.

קיבלתי התנצלות ולאחר כמה זמן, שוב קיבלתי פרסומת.

ושוב בקשת הסרה ושוב התנצלות ושוב קיבלתי פרסומת.

ואז הגשתי תביעה בבית הדין לתביעות קטנות בבית שמש נגד צח כרמלי הפקות בע"מ.

ואז התחלתי לקבל טלפונים. מהם הסתבר לי שח' עובדת כמשווקת אצל שלמה צח ושהיא אשה שמצבה בחיים לא טוב.

שלמה צח מצידו לא לקח שום אחריות על מעשיה של ח'.

הוא שלח לשופטת 'תוספת לכתב הגנה' בטענה שח' היא עובדת חדשה במשרדו ושלחה את המכתבים בטעות. ובכלל, אני הוא זה ש'מתפרנס מטעיות של אנשים תמימים' ושאני הוא זה שצריך להיות מחוייב בהוצאות המשפט. לשאלתה של השופטת מי הגורם המגיש את כתב ההגנה הוא הצהיר כי 'הגורם המגיש כתב הגנה היא הגברת ח'.

בין הגשת התביעה ובין קביעת המועד למשפט, התקיימו ביני ובין ח', בנה ('המבין במחשבים') ושלמה צח חילופי דברים באימייל ובטלפון. בחילופי הדברים התברר לי שהכתובת שאליה הם שלחו את הפרסומת היא כתובת שמפורסמת באתר אינטרנט וכן שהם מחזיקים מאגר של אלפי כתובות.

כמעט ו-וויתרתי על התביעה אבל הם לא הצליחו למצוא את הכתובת שלי ברשימות שלהם וקיבלתי מהם עוד שניים או שלושה דברי פרסום באימייל עד שהם הצליחו להתאפס על עצמם.

כפי שכתבתי למעלה, היום התקיים המשפט. למשפט הגיעה ח', בנה, ביתה ועוד קרוב משפחה. במשפט לא התבררו עובדות חדשות חוץ מאשר טענות של ח' שמצבה בחיים קשה ואני מתנכל לה. לשאלת השופטת אמרתי שהמשכתי בתהליך התביעה בגלל שהם לא הסירו מייד את כתובתי והמשיכו לשלוח לי פרסומות וזה הוא עניין עקרוני בשבילי. השופטת אמרה לי ש'צריך לבחור נכון את המאבקים שלך' ושלא מדובר בחברה ששולחת אלפי פרסומות. במהלך הדיון (וגם אחריו) השופטת היתה צריכה לנזוף בח' ובמלווים שלה כדי שיתנהגו כראוי בבית המשפט.

גם לאחר הצעת הפשרה של השופטת והבהרה שלה שבכך יתקצר התהליך והיא תצא ממנו יותר בזול, המשיכה ח' לטעון 'לא מגיע לי עונש'.

לסיכום – יש לי שתי טענות.

הראשונה – מרגע שנחקק חוק המסדיר שימוש באימייל לשם פרסום, יש לפעול על פי החוק. מי שלא יודע שקיים חוק, אולי ילמד זאת בדרך הקשה. תפעול אימייל הוא דבר קל ופשוט אבל כדי לעשות זאת באופן מקצועי, צריך להיות בעלי מיומנויות מתקדמות יותר מאשר במשלוח אימייל למשפחה וחברים. פרסום תוצאות המשפט יועיל להפיץ את העובדה שקיים חוק וצריך לכבד אותו, צריך להיות בעלי מיומנות לפעול על פי החוק ומי שלא פועל על פי החוק עשוי להענש על כך.

השניה – שלמה צח העסיק עובדת בשכר לא גבוה (התלוש הוגש כחלק מכתב ההגנה) והיא פעלה בשמו. כאשר קיבל תביעה משפטית בעקבות מעשיה של העובדת שלו, הוא סירב לקחת אחריות. על פי אתר האינטרנט של צח כרמלי הפקות, הם מייצגים אמנים מהשורה הראשונה כגון יהורם גאון, בועז שרעבי, אילנית ועוד. זה האדם וכך הוא נהג.

לא הכרתי לפני כן את שלמה צח ועד פרשת התביעה המשפטית לא היה לי איתו שום מגע. יכול להיות ששלמה צח הוא נחמד, נדיב ואוהב אדם. אני מפרסם כאן את הסיפור שהיה לי איתו כדי שאנשים יידעו שיש לו גם צד אחר.

אני חושב ששלמה צח צריך לפצות את ח' על עגמת הנפש שהוא גרם לה.

ולמען הסר צל צילו של ספק, ועוד לפני שאולי זה יקרה – לא פניתי לאף עיתונאי עם הסיפור הזה. אם יגיעו אלי מהתקשורת, זה לא ביוזמתי.

מוזיאון המדע שותף בפרוייקט  Towards Women Into Science & Technology) TWIST) – פרויקט תלת שנתי של האיחוד האירופי שמטרתו קידום נערות לבחירה במדע וטכנולוגיה.

מאז שהתחלנו לפעול, אנחנו מקבלים מפה ומשם הפניות לנשים באקדמיה ובתעשייה שיכול להיות לנו מעניין להיות איתן בקשר. חשבתי שאולי יהיה רעיון טוב להוציא קריאה לקבלת עוד שמות ורעיונות.

אם אתם מכירים נשים שעוסקות במחקר מדעי באקדמיה או בתעשיה, אשמח לדעת עליהן.

אם אתם מכירים נשים שעוסקות בקידום נשים במדע וטכנולוגיה, גם מצויין.

אפשר באימייל ואפשר בתגובות.

תודה.

* בתמונה – עדה לאבלייס (נולדה ב 10 בדצמבר 1815) מתמטיקאית בריטית. נודעה כיד ימינו של צ'רלס בבג', אבי המחשב המודרני, וזכתה למקום של כבוד בהיסטוריה כמתכנתת המחשבים הראשונה.

זה הוא פוסט המשך ל-שאלת אתיקה בנוגע לאימייל. תודה על התגובות הטובות שגרמו לי לחשוב ולהתקדם.

נקודת המוצא שלי בפוסט ההוא היתה ש'ככה זה'. זאת התוכנה, אלו התכונות, ועכשיו איך מתמודדים.

אבל ניוזלטר זו תוכנה שאפשר לשנות.

מי שייראה את ממשק הדו"חות של אתר הניהול ויראה את המידע האישי שנאסף ונחשף יקבל מייד תחושה של 'האח הגדול'.

העובדה ש'אפשר' לא אומרת ש'חייבים'.

אם תוכנת הניוזלטר לא תשלח אימיילים מזוהים אישית, לא ייאסף מידע אישי ואני לא אוכל לראות מידע אישי.

אני הייתי רוצה לדעת 'כמה פתחו' ו'כמה הקליקו על כל קישור' בלי לדעת 'מי'.

כמובן שאני גם רוצה לדעת על כתובות שגויות כדי שאוכל לתקן.

אני חושב שברירת המחדל של שירותי ניוזלטר צריכה להיות ללא איסוף מידע אישי. מי שרוצה, יוכל להפעיל את איסוף המידע האישי, יחד עם מודעות למשמעויות כלפי המנויים וכלפי עצמו כמפעיל השירות.

אני אפעל מול החברה שמספקת לנו את שירות הניוזלטר כדי שלא ייאסף מידע אישי ולא אוכל לראות אותו ולהשתמש בו.

אני אנסה גם לפעול באופן ציבורי כדי ששירותי הניוזלטר האחרים יאפשרו בחירה של איסוף או אי-איסוף של מידע אישי.

בשירות הפצת המיילים של המוזיאון (Activetrail – אבל אני מניח שלא רק אצלם זה ככה) אני יכול לראות מי פתח אימיילים ששלחתי, ויותר חשוב, מי הפיץ את האימייל הלאה.

כשהתחלתי להשתמש בשירות, היתה לי תחושה חזקה של 'אח גדול' וחדירה לפרטיות. התגברתי.

התכונה הזאת מאפשרת לי לדעת מי הם ה'חברים' של המוזיאון – את מי התכנים שלנו מספיק מעניינים כדי שיעבירו אותם הלאה, ולמי יש חברים שהתכנים שלנו מספיק מעניינים אותם כדי שגם יפתחו ויקליקו.

עד כאן, פשוט. מידע פנימי / רכילותי.

עכשיו השאלה המעניינת. האם ראוי להשתמש במידע הזה כשאני מדבר עם האנשים שהעבירו הלאה?

האם ראוי לפנות לאנשים מסויימים:

אני יודע שבעקבות כך שהעברת האימייל המסויים הזה, פתחו אותו כמה מאות איש ולכן היינו רוצים לתת לך יחס מיוחד

או

ראינו שהרבה חברים שלך פתחו את האימייל שהפצת הלאה – רצינו לשאול אותך מה היה בו מעניין במיוחד.

האם ראוי שאנשים יידעו שעוקבים אחרי האימיילים שהם מקבלים ומעבירים?

או שאולי דווקא חשוב שאנשים יידעו זאת וילמדו משהו חשוב בקשר לאינטרנט?

או שאולי בגלל שאנשים יידעו זאת הם יסירו את עצמם מרשימות התפוצה של המוזיאון (למרות שגם מנהלי רשימות אחרים עוקבים אחרי אותו המידע)?

אשמח לתשובות בתגובות.

היום הפצתי את המצגת שהכנתי במוזיאון המדע. היה לי כיף לצלול לנושא חדש, לנסות להבין אותו ולנסות להסביר אותו לאחרים.

עקפתי באלגנטיות את ההסבר על 'מה היא אש'. יש מושגים שאנחנו משתמשים בהם ביום יום, אבל להסביר אותם בצורה מדוייקת ועם זאת מובנת, היא משימה מאד קשה.

להורדת המצגת

מקווה שיהיה לכם מעניין ושלמדתם משהו.