לפני כמה זמן צילמתי בוידאו איזה אירוע במוזיאון. אחר כך לא מצאתי חלק חשוב ממה שצילמתי. חיפשתי וחיפשתי ולא הבנתי מה עשיתי לא נכון. העורכת שקיבלה את הקלטות דיווחה לי שבתחילת אחת הקלטות היו כמה פריימים מהאירוע שהצילומים שלו נעלמו.

כנראה שהחזרתי את הקלטת להתחלה כדי לצפות במה שצילמתי אבל לא הקפדתי לעביר לסוף ולכן הצילומים החדשים מחקו את הצילומים הקודמים.

היום האיכסון הוא על דיסק או על זיכרון RAM – Random Access Memory.  המכונות דואגות לכך שכל פעולה של כתיבה מתבצעת על מקום פנוי וכך לא נמחקים תכנים.

אני כבר לא רגיל להשתמש במכשירים שלא דואגים לכך שתכנים ששמרתי לא יימחקו.

אם לא בוצעה מחיקה, זה לא יימחק – אלא אם כן כל אמצעי האיכסון יתקלקל.

דאגה אחת של שימוש בטכנולוגיה ירדה מאיתנו.

ועוד סיפור על טכנולוגיה.

היום ישבתי עם שני הבנים שלי, שני חיילים. אחד זה עתה התגייס והשני ותיק. הותיק השתמש בביטוי "הפכתי דיסקית" וגם "נגעתי בקיר". שני הביטויי מציינים מעבר של חצי השירות.

סיפרתי להם שפעם קראנו לזה "להפוך תקליט". הרי, מה עושים צעירים? שומעים מוזיקה מתקליטים שצריך להפוך אותם פיזית כדי לשמוע את ההמשך. לכן, הביטוי "להפוך תקליט" היה כל כך טבעי וברור לדור שלי.

כשהטכנולוגיה של שמיעת מוזיקה מתקליטים הפכה להיות לא רלוונטית, הביטוי הפך להיות לא רלוונטי והיו צריכים למצוא ביטוי חדשים.

כמו העלמות סרט ההקלטה וסרט הצילום, האיכסון של המוזיקה נהיה רנדומאלי. היום שומעים מוזיקה מזיכרון בגישה רנדומאלית. מושג ה"אלבום" נעלם יחד עם האפשרות לשמוע מייד כל שיר שנמצא על גבי אמצעי האיכסון. מכיוון שהשתנו אמצעי האיכסון, השתנו המנהגים של שמיעת מוזיקה.

איכסון תכנים על גבי אמצעים פיזיים בגישה רנדומאלית נראית לנו היום מובנת מאליה. בדיוק כמו שצילום על פילם, הקלטה על סרט או שמיעת מוזיקה מתקליט היו לנו פעם מובנים מאליהם.

האם השלב הבא הוא חירות מהאיכסון הפיזי? אולי הכל יהיה מאוכסן במקום מרוחק וכל מה שיעשו המכשירים שלנו יהיה לשלוח את התכנים כדי שייכתבו איפה שהוא וישלפו אותם בשבילנו?

האם זו תהיה עוד דרגה של חירות או אולי המטוטלת תחזור וזה יהיה שיעבוד חדש?

יש לי חבר שהוא רופא. החברות התחילה באינטרנט ונמשכה ב"פנים אל פנים" ובין המשפחות. קוראים לו ד"ר אסי סיקורל.

אסי הוא רופא משפחה. רופא של אנשים, לא של מחלות.

אסי ביקש ממני לייעץ לו בקשר להיבטים האינטרנטיים של מאבק רופאי המשפחה במסגרת מאבק הרופאים הנוכחי. 80% מהעשייה הרפואית נעשית בקהילה והשאר בבתי החולים אבל דרישות רופאי המשפחה לא נמצאות בחזית המאבק ואפילו כמעט שלא בשוליו. רופאי המשפחה לא רוצים עוד כסף למשכורת אלא שיפור התנאים כדי שיוכלו לטפל טוב יותר בכולנו.

אסי סיפר לי על דרישות רופאי המשפחה. ביקשתי ממנו שינסח את הדרישות מנקודת המבט שלנו, של אלה שפוגשים את הרופאים במרפאה.

כשקראתי את מה שהוא כתב עלו בדמיוני הרופאים שאני פוגש במרפאה המקומית שלי בבית שמש ושמתי לב לתכונה משותפת אחת של כולם – קשה להם לחייך.

הם לא מחייכים כי הם עובדים בתנאים לא אפשריים. הראש שלהם מלא בצרות של עצמם ושל אחרים והם לא יכולים לפנות את עצמם אלינו. הם יכולים לעשות רק את המינימום הנדרש כדי לתת מרשם או להפנות אותנו הלאה לרופא מומחה.

בממוצע יש להם שבע דקות לפגוש אותנו בביקור והשבע דקות האלה כוללות שני טלפונים וכניסה אחת עובדי צוות המרפאה להתייעצות או לחתימה על מסמך.

רופאים מחייכים הם רופאים שמבצעים רפואה טובה.

כשאנחנו נכנסים לרופא/ה, אנחנו רוצים שהוא או היא יחייכו אלינו חיוך מזמין, רענן ואמיתי שיגיד – "אנחנו רוצים להיות כאן ועכשיו רק בשבילך."

הדרישה שלנו מאלה שמתקצבים את רפואת המשפחה מתמצית באמירה אחת פשוטה: אנחנו דורשים רופאים מחייכים.

בקבוצת דרופל ישראל כתב ליאור קיסוס:

לפני שכולם יכנסו ויכתבו (גם כאן) אז סיפיאו, טודיי-גוב, לינווייט ולדעתי עוד כמה עשרות חברות מחפשים מפתחי דרופל – בואו נעבוד הפוך. אם מישהוא מתפנה לעבוד – שיגיד – ככה יהיה פחות ספאם :)

ליאור מבטא את המצוקה של חברות האינטרנט הישראליות – חסרים מתכנתי דרופל בשוק.

מה זה Drupal ?

דרופל היא מערכת לניהול תוכן באתרים.

WordPress שכולם מכירים גם היא מערכת לניהול תוכן אבל היא לא מתאימה לכל צורך.

דרופל מיועדת לאתרים קטנים ובינוניים וגם גדולים שבהם יש דרישה לתכונות משוכללות. זאת מערכת בקוד פתוח שכתובה ב PHP.

יש לדרופל המון מודולים שמאפשרים ליצור אתרים משוכללים.

תשוטטו קצת באתר הנידח whitehouse.gov ותראו בעצמכם.

למה אני כותב על דרופל ולמה דווקא עכשיו?

אני לקוח של אתרי דרופל. בחרתי בדרופל כדי להקים את הגירסה השלישית של אתר שתיל. עכשיו בחרתי בדרופל להקים את הגירסה הרביעית של אתר מוזיאון המדע. אתר הדרופל של המוזיאון עדיין בפיתוח ולא עלה לאוויר בכתובת הקבועה.

כשחיפשתי חברה להקמת האתר בדרופל, לא היו לי הרבה אפשרויות.

לאחר עליית האתר, אם ארצה להוסיף תכונות לאתר או לעשות שינויים, אוכל להמשיך עם החברה הקיימת או לפנות למישהו אחר. אם ארצה לפנות למישהו אחר, שוב אצטרך להיכנס לחיפושים מעצבנים.

אני מניח שאת השנים המקצועיות הקרובות אבלה בניהול אתרים בינוניים ואני מניח שדרופל עדיין תהיה חזק בתמונה. לכן, כלקוח, יש לי אינטרס שיהיו כמה שיותר ספקים טובים בשוק שמהם אוכל לבחור.

מה עכשיו?

אם אתם מתכנתי PHP ומחפשים עתיד מקצועי טוב, מאד כדאי לכם ללמוד את Drupal.

התוכנה בחינם ויש גם ספרים טובים.

קיראו שוב את ההודעה של ליאור קיסוס למעלה ותראו שלא חסרה עבודה ולא צפוי מחסור בעבודה בתקופה הקרובה. ככל שתקדימו ללמוד ולהתמחות בדרופל יהיה לכם ייתרון בשוק.

ואולי יום אחד אני אהיה לקוח שלכם.

האינטרנט מציף אותנו בהמון טקסטים. בזמן האחרון אני מזהה אצלי תבנית – אם הטקסט מכיל כמעט רק דעות של הכותב על נושא מסויים, אני מקליק הלאה ולא קורא.

עובדות חדשות – מעניין אותי.

פרשנות (שהיא הוספת עובדות כדי להסביר פעולה של אדם או גוף) – מעניין אותי.

דעתו של מאן דהו על עניין זה או אחר – לא מעניין אותי.

היוצא מן הכלל הם  אנשים שהם חשובים לי ולכן גם הדעות שלהם מעניינות אותי.

"אני מוצא שיותר קשה לי למצוא מידע בגוגל" – לא מעניין אותי.

"התחלתי להשתמש ב DuckDuckGo במקום בגוגל ואני מוצא דברים יותר בקלות" – מעניין אותי.

"פייסבוק היו צריכים לעשות כך וכך" – לא מעניין אותי.

"באתר Hyperarts למדתי איך לעקוף את השטויות של פייסבוק" – מאד מעניין אותי.

כשהבנתי מה לא מעניין אותי, התחלתי להפסיק לקרוא בלוגים מסויימים או לפחות לרפרף בהם כשיש לי חשק.

אני חושב שאני גם כותב כאן פחות כי הבנתי שכמו שפחות מעניינות אותי דעות, גם לא מעניין לי לכתוב דעות.

ומה הפוסט הזה? עובדות? פרשנות? דעה? מעניין? לא מעניין?