לפני המון שנות אינטרנט היינו צריכים לבדוק כל אתר חדש בכל גרסאות הדפדפנים כדי לוודא ששום דבר לא נשבר. כמובן ששנאנו את זה, ובייחוד את האיכספלורר. ואז הגיעו ג'פרי זלדמן וחבורתו והקימו את ה Web Standards Project כדי שכל הדפדפנים יציגו דפי אינטרנט על פי תקן קבוע ולא נצטרך להתאים אותם לכל דפדפן בנפרד.

Fast Forward לימים אלה.

עכשיו יש מלך אחד שקוראים לו פייסבוק ואנחנו צריכים להתאים את האתרים שלנו בשבילו, כדי שנוכל לשתף אותם בפייסבוק על פי הדרישות שלו.

לדוגמא, כדי להציג את התמונה הנכונה כשמשתפים קישור, צריך להתאים את הדף לדרישות של פייסבוק. כתבתי על זה לפני כמה חודשים. (איך לגרום לפייסבוק לזהות תמונות בדף)

הילוך מהיר? יותר כמו Flashback.

אם תסתכלו באופן שבו פייסבוק מזהה את דף הכניסה של אתר מוזיאון המדע, תראו כמה הודעות שגיאה.

פייסבוק מזהיר שחסרים נתונים: כותרת, סוג, תמונה וכתובת.

כאשר הסתכלתי בדף המסביר מה צריך להיות כתוב שם, Open Graph protocol, פתאום שמתי לב למשהו.

בעצם, מה שפייסבוק עושים זה להכריח את העולם (שרוקד על פי החליל של פייסבוק) לקדם את הרשת הסמנטית.

ומה היא הרשת הסמנטית?

ברשת הסמנטית, דפים מכריזים על התוכן שלהם כך שאפשר לדעת מה יש בהם בלי לקרוא את התוכן בעצמו. לדוגמא, מה הוא סוג התוכן. האם זה פעילות, עסק, קבוצה, ארגון, אנשים, מקום או מוצר?

טים ברנרס לי, כותב על הרשת הסמנטית : "הרשת הסמנטית תהווה מבנה לתוכן בעל משמעות של דפי האינטרנט, ובכך תיצור סביבה שבה תוכנות שמשוטטות בין דפי אינטרנט יוכלו בקלות לבצע משימות מתוחכמות לטובת המשתמשים"

אז מצד אחד, מעצבן אותי לרקוד על פי החליל של פייסבוק.

מצד שני, אם זה מה שיגרום לרשת הסמנטית להתרומם, למה לא?

עדכון: מסתבר לי שההבנה האינטואיטיבית שלי לגבי המהלך תואמת את המציאות. פייסבוק מפשטים את יישום הרשת הסמנטית והפעילים בתחום לא לגמרי מעקמים את האף. הנה מאמר שמתאר את המהלך.

בימים האחרונים העיתונות מלאה בדיווחים, ידיעות ופרשנויות על זיהום דלק בישראל שמנע ממטוסים להמריא.

עיתון "הארץ" הקדיש את העמודים הראשונים של מהדורת יום שישי לפרשה אבל בשום מקום לא ניתן הסבר למה לא מצליחים לגלות את מקור התקלה.

הפוסט הזה הוא נסיון חובבני למתן הסבר כזה. אם יש כימאי בקהל, אשמח לתיקונים.

בסדרות טלוויזיה כמו CSI אנחנו רואים את החוקרים לוקחים דגימות, שמים אותן בתוך מבחנה ומכניסים את המבחנות למכשיר. לאחר כמה שניות (בטלוויזיה) מקבלים על המסך גראף ואולי אפילו מבנה של מולקולה והחוקרים אומרים "זה חומר כזה וכזה".

אז למה במדינה שיש בה מעבדות מחקר משוכללות ושלושה זוכי פרס נובל בכימיה לא מצליחים לזהות את החומר שסותם את הפילטרים של מנועי הסילון?

מה שעושים המכשירים בסדרות הטלוויזיה הוא השוואה של חומרים.

1. מכניסים למכשיר את החומר הנבדק

2. המכשירים מזהים תכונות שונות שלו

3. משווים בין התכונות של החומר הנבדק ובין ספריה של תכונות של חומרים ידועים.

4. כאשר יש התאמה בין התכונות של החומר הנבדק ובין אחד החומרים הידועים בספריה, אפשר להגיד שיודעים מה הוא החומר הנבדק.

פשוט יחסית לזהות חומרים שנמצאו במצב ה"טבעי" שלהם – כפי שהם יוצרו.

קשה לזהות חומרים שהם תרכובת עם חומרים אחרים.

במקרה הנוכחי, יש בידי החוקרים תרכובת של החומרים המזהמים יחד עם דלק.

כדי שאפשר יהיה לזהות את החומר המקורי, צריך שיהיו בספריה מאפייני התרכובת, יחד עם ציון החומרים שמהם היא מורכבת.

בספריות החומרים שיש בישראל כנראה שאין את התרכובת הזאת ולכן לא יודעים לזהות את החומר המזהם.

בדצמבר 1956 העידה רחה פוקס שאחיה, אשתו וילדיו מתו בשואה. כך כתוב בדף העדות שמפורסם במאגר שמות קורבנות השואה באתר האינטרנט של יד ושם.

אחיה היה סבא שלי.

הקשר בין סבא שלי ובין אחותו ניתק והיא הניחה שהוא ומשפחתו נספו באושוויץ בשנת 1944.

משפחתה של אמי שרדה את השואה (חוץ מאחד הבנים שמישהו הלשין עליו למשטר ווישי).

אחותה של אמי עלתה לישראל עם בעלה (על האקסודוס) והיו מהמייסדים של קיבוץ נווה אילן.

אמי עלתה כמה שנים אחריהם, הגיעה לקיבוץ משמר הנגב, שם התחתנה עם אבי ושם אני ואחותי גדלנו.

בתחילת שנות השבעים עלו לישראל מצרפת סבא וסבתא שלי וגרו ליד הדוד והדודה שלי באשדוד.

בשיחת אקראי במכולת באשדוד גילה סבא שלי שאחותו שחשב שמתה, חיה בישראל. אני הייתי ילד ואני זוכר התרגשות אבל לא ממש הבנתי את הפרטים.

במאגר שמות קורבנות השואה אמי ומשפחתה עדיין רשומים כקרבנות למרות שלא כך הדבר. לפני כמה שנים ניסיתי ליצור קשר עם יד ושם כדי שיתקנו את הטעות אבל הם לא עשו זאת.

מה זה אומר על אמינות המאגר ועל דפי העדות?

כמו כל מאגר מידע גדול, גם בו יש טעויות ובמקרה נתקלתי באחת מהן וחייתי לספר סיפור חצי מצחיק חצי עצוב.