כשפתחתי את אפשרות התגובה בוובסטר, שיניתי את הטקסט על כפתור השליחה ל"התגובה שלי מכבדת את הבלוג ואת קוראיו". זו היתה השיטה שלי להוסיף "תנאי שימוש" מאד תמציתיים לתגובות.

היום ראיתי בבלוג של נמרוד אבישר נוסח דומה – "תגובתי מכבדת אותי ואת המגיבים האחרים", אני מניח שבעקבות עוד בלוגרים ישראלים שחשבו שההרעיון שלי מוצלח. כדי לעשות את זה דרושה התערבות מאד לא טריוויאלית בקובץ השפה של WordPress.

לא ראיתי דבר כזה בבלוגים בחו"ל.

בא לי רעיון – אולי נציע את הרעיון הזה לוורדפרס? אולי אפשר יהיה להציע לבלוגרים אפשרות קלה של שינוי הטקסט על כפתור שליחת התגובות יחד עם הצעות לנוסחים?

אני לא יודע איך עושים את זה. לא ברורה לי הפוליטיקה של פיתוח wordpress.org ו wordpress.com. אני מניח שכמו בכל פוליטיקה, יש כאלה שקולם נשמע ומוערך יותר מאשר אחרים.

יכול להיות שבכלל לא צריך פוליטיקה ואפשר לכתוב תוסף שעושה את זה.

אם אתם חושבים שזה רעיון מוצלח ו/או יש לכם קשר ישיר ל Matt Mullenweg, אשמח אם תעזרו לקדם את הרעיון.

תודה.

פעם, לפני המון שנים, בערך עשר, נפתח הפורום של קונספציה. זה היה המקום שבו שרצו הרבה מאלה שעשו אינטרנט בארץ הקודש.

למרבה הפלא, הפורום עדיין פועל ואפשר לשוטט בו במשעולי ההיסטוריה. לדוגמא, באוקטובר 2001 יריב חבוט שואל בפורום האם ישרא-בלוג: חכם או תוצר של ילד מפגר? (למי שלא שולט בהיסטוריה של האינטרנט הישראלי, יריב מכר את ישרא-בלוג לפורטל נענע.)

הפורום היה המשך של אתר קונספציה שבו התפרסמו מאמרים שנבחרו על ידי עורכיו.

יוצרי הפורום (ירדן לוינסקי, אורי ברוכין, אמיר דותן ומי עוד?) התניעו את הפורום על ידי שאלה למשתתפים – "איך לקרוא לילד?". אני לא יודע אם זאת היתה הכוונה, אבל השאלה הזאת יצרה מייד אצל המשתתפים תחושת שייכות. "אני משתתף/ת במשהו שהוא גם שלי".

בסוף התקבלה ההצעה שלי אבל זאת לא הנקודה כאן. באמת.

כמו בכל פורום בעולם, גם השיחות בפורום של קונספציה התחלקו לשתי קבוצות – שיחות בעלות תוכן הקשור לפורום (יצירת אתרי אינטרנט ותרבות דיגיטאלית) ושיחות שקשורות להתנהגות בפורום ולאנשים הנמצאים בו. דוגמא לסוג השני הוא הצעה לקרוא לפורום "פלצנים.קום". השיחות שקשורות להתנהגות בפורום יכולות להגיע לטונים מאד גבוהים, הודעות פוגעות וטרולים שמציפים את הפורום.

פורום אינטרנטי הוא מקום. טריטוריה.

המקום הוקם על ידי המייסדים אבל שייך גם למשתתפים. בלי מערכת התוכנה, אין אפשרות לדבר. בלי דיבורים, אין משמעות לתוכנה.

השיחות על ההתנהגות בפורום ועל אופי האנשים שנמצאים בו הן שיחות שמגדירות גבולות למקום שיש בו רק שתי אפשרויות – בפנים או בחוץ. או שאתה בפנים וכולם קוראים את מה שאתה כותב ומגיבים עליו, או שאתה בחוץ, לא קורא ולא משתתף. אפשר להיות בפנים ולקרוא בלי להשתתף אבל זה עדיין להיות בפנים.

קבוצות דיון באימייל הם גם סוג של פורום. לקבוצות דיון יכולים להיות מנהלים שיזמינו אנשים מסויימים או יעיפו את אלה שלא מתנהגים כראוי.

Fast Forward לימים אלה.

היום, האנשים שאיתם אני מדבר על עשיית אינטרנט נמצאים בטוויטר.

ליאור גימל כתב אתמול בטוויטר:

מעניין שבטוויטר לא נתקלים כמעט באמצעי התחזוקה המרכזיים של המדיה הישנות (כמו רשימות תפוצה ופורומים), ריבים אינסופיים ו- flamewars

הוא צודק, ויש סיבה לכך.

טוויטר הוא לא מקום. טוויטר הוא אפשרות להרבה מקומות בעלי גבולות מאד נזילים.

האנשים שאני בוחר לעקוב אחריהם הם ה"פורום" שלי. אני יכול לצרף אנשים ל"פורום" ולהסיר אותם על פי רצוני.

הפיד (הציוצים של האנשים שאני קורא) כולל רק את האנשים שאני בחרתי. לא טוב לי? אני מסיר אותם מהפיד.

יותר מכך. טוויטר הוא טריטוריה בעלת גבולות נזילים ולא הדדיים. אני יכול לעקוב אחרי מישהו (ולקרוא את מה שהוא כותב) אבל הוא לא חייב לעקוב אחרי.

אין טריטוריה ולכן אין מריבות על ההתנהלות בטריטוריה.

במצב כזה, אין משמעות לשיחות ומריבות על התנהלות. לא רוצה? לא צריך.

לפעמים אני מעיר בעדינות לאנשים באופן פרטי על ההתנהלות שלהם כי אני רוצה להמשיך לקרוא אותם אבל (לדוגמא) סידרה של בדיחות סרות טעם שלהם מציפה לי את הפיד. הטענה שלי אליהם היא אישית ממני ולא "ככה לא מתנהגים כאן".

אבל שלא תהיה טעות. טוויטר לא הרג את הפורומים. ישנם המון פורומים שוקקי חיים. יש עדיין משמעות לטריטוריה ולקבוצה ידועה של אנשים שמדברים על אותו נושא.

רק שבשבילי, השיחה על אינטרנט מתקיימת בטוויטר, עם האנשים שאני בוחר, ולא בפורום. לכן נחסכות ממני (ומאחרים) "שיחות תחזוקת טריטוריה" מייגעות. אני שמח שנפטרתי מהן.

אחת המטרות שבהן משתמשים באימייל היא כדי לאסוף מידע מקבוצה של אנשים:

- מה כל אחת רוצה להזמין לצהריים?

- למי נוח להיפגש בתאריך ושעה?

- מה דעתכם על זה?

התוצאה היא שכולם עונים ב"השב לכולם" ואז תיבת הדואר מתמלאת ב"ערימה" של אימיילים מיותרים שיוצרים עומס קוגניטיבי שבעצם רק אדם אחד צריך לראות ולסכם כדי לפעול.

השיטה שאני מציע היא פתיחת גליון נתונים שכולם מקבלים קישור אליו וכולם יכולים להוסיף אליו מידע בלי צורך להכניס שם משתמש וסיסמה.

שולחים את הקישור ומבקשים למלא את הגיליון (בלי לעשות "השב לכולם").

ככה כולם יכולים לראות את התוצאות (אם הם רוצים) ומי שיזמה את האימייל יכולה לפעול על פי המידע שנצבר.

כמובן שאפשר לנסות לחנך אנשים לא ללחוץ על "השב לכולם" אבל התחושה שלי היא שהפניה לערוץ אחר (לחיצה על קישור) עוקפת את הקושי לחנך אנשים להחליף התנהגות שהם רגילים לה.

איך עושים?

נכנסים לגוגל בעזרת שם המשתמש והסיסמה.

נכנסים ל Google Docs

יוצרים גליון אלקטרוני חדש

שומרים בשם המתאר את התוכן וכותבים כותרות לטורים

עכשיו מגיע תהליך השיתוף.

לוחצים על פרטי רק בשבילי

עכשיו לוחצים על שנה

עכשיו בוחרים באפשרות

כל אחד שיש לו קישור זה
כל אחד שברשותו הקישור יכול לקבל גישה. אין צורך בכניסה למערכת.

ומסמנים את

אפשר לכל אחד לערוך (ללא צורך בכניסה למערכת)

ואז שמור

עכשיו מקבלים חלון שבו כתובת הדף למשלוח ושיתוף

זהו.

כמו כל תהליך חדש, נראה מסובך אבל אחרי שעושים פעם אחת ומבינים את התהליך, אין בעיה.

רוצים לראות איך זה נראה? הגיבו על הפוסט בגליון הזה.

אפשר להשחית אבל לא חייבים. זכרו – אני מציע את השיטה למשלוח בין אנשים שמכירים ולא לבלוג ציבורי כמו זה כך ששאלת ההשחתה לא כל כך רלוונטית. בכל מקרה, יש אפשרות לראות גירסאות קודמות ולשחזר לנקודת שמירה בעבר.

(למי שיקרא את הפוסט הזה בעתיד זה או אחר. גוגל משנים את התוכנה שלהם כל הזמן. רוב הסיכויים שהתהליך שתיתקלו בו ייראה אחרת, אבל העיקרון דומה).

בערב שבת, בחדשות ערוץ 2, שודרה כתבה על סלבריטאים שמצייצים בטוויטר.

הפיד שלי (האנשים שאני עוקב אחריהם) היה במתח לפני שידור התכנית וכמרקחה אחריו.

ראיתי את הכתבה אבל אני לא זוכר מה היא אמרה שם בדיוק. אני אפילו לא חוזר כדי לבדוק.

מה שאנשים אחרים זכרו זה שהיא אמרה שהלק שלה מתקלף. נכתבו ציוצים מזלזלים על שטחיות הכתבה ועל השטחיות של מושאי הכתבה.

אבל כמו שאומרים הילדים – הכל עובר עליך וקקה בידיך.

מה שאותם מזלזלים יודעים לגבי תקשורת (ובייחוד חדשות ערוץ 2 ביום שישי בערב) ולגבי סלבריטאים נשכח מהם כשמדובר בטוויטר ובג'ודי ניר מוזס.

ומה שמומחי העיתונות, האינטרנט והטוויטר עוד יותר שכחו זה שאפשר להגיע בקלות לפיד של ג'ודי ניר מוזס ולקרוא דברים אחרים שהיא כתבה.

נראה שג'ודי ניר מוזס יודעת מה זה טוויטר ומה זה כתבה על סלב שכותבת בטוויטר לא פחות מכל מומחי האינטרנט, הטוויטר והעיתונות שבפיד שלי.

הנה כמה ציטוטים שנראים לי חכמים ואנושיים לא פחות מכל התוצרת של הכותבים האחרים בפיד שלי.

שוב ציטוט של ציוץ שלי בדה מרקר,שמחה שיש להם במה למלא את העיתון

הצוות כאן נעם עמית הכתבת יפיפיה וממש רזה,יחי השיטחיות,מצלמת אותי כותבת,חייבת להיתחנף

ההודעה של שלי יחימוביץ נגעה למטילים ולתלונות על עבודות בשטח בן שמן,תלונה נכונה ולגמרי לגיטימית,האזור שייך לכלנו,גם ללא עשירים בינינו

ענין הכתבה היה רעיון רע,ומסרס. כתבתי עכשיו ציוץ ארסי נגד פוליטיקאית ומחקתי

גופיה ב 2400 שח בשוסטר,לא נושמת

הסתכלתי על עידן ואייל עופר שהספידו את סמי,וקינאתי בהם שיש להם אמא והיה להם גם אבא עד שלשום.אני יתומה כבר 17 שנים ולפעמים ההורים כל כך חסרים

תקליקו ותקראו בעצמכם. בפעם הבאה כדאי להקליק ולקרוא לפני שמשתמשים בארס.

(חשבתי לעצמי לכתוב גילוי נאות על אי הקשר המוחלט שלי עם ג'ודי ניר מוזס אבל אז אמרתי לעצמי "פחחחחחח")

לפעמים רוצים להעביר הלאה מסמך PDF המכיל מספר מצומצם של דפים מתוך מסמך PDF ארוך.

השיטה שאני נוקט בה חוסכת את הצורך בתוכנת עריכה של קבצי PDF.

בכל מחשב שלי מותקנת התוכנה החינמית PDFCreator

התוכנה מתפקדת כמדפסת במערכת. כדי להפיק מסמך PDF מכל מסמך בכל פורמט, "מדפיסים" אל התוכנה את המסמך. במקום להוציא מסמך לנייר, התוכנה יוצרת קובץ PDF שאותו אפשר לשמור ולשלוח.

כדי להפיק מסמך PDF מקוצר, אני פותח אותו בתוכנת צפיה במסמכי PDF, ומדפיס אותו שוב ל PDFCreator אבל הפעם אני משתמש באפשרות לקבוע את טווח העמודים שיודפסו.

לדוגמא, אם אני רוצה רק את עמוד השער, לדלג על עמוד הקרדיטים ואז את התקציר, אני מגדיר את טווח ההדפסה 1,3-5.

כך אקבל מסמך PDF חדש בן 4 עמודים בלבד.