הפוסט הקודם הזכיר לי משהו שכתבתי מזמן באתר אחר שלי – זה

הדרך הפשוטה ביותר להגיע לשלום עולמי

לא להניח הנחות

לשאול שאלות

להאמין לתשובות

יש לי תחושה שהרבה מכם לא מכירים את האתר האחר שלי, שבו אני כותב לפעמים. זאת הזדמנות בשבילי להכיר לכם אותו.

יש אפשרות לקבל עדכונים באימייל.

מקווה שתהנו.

היום הפנה ירון מ-ספק סביר בטוויטר אל הגראף היררכיית אי ההסכמה של גראהם.

בירור קצר העלה שהמקור הוא וויקיפדיה. בקשה מהמתרגם אסף כהן (מרמיט – תנו לו עבודות תרגום. הוא טוב!) הניבה תרגום זריז. קצת עבודת פוטושופ שלי והנה הוא בעברית. (קליק על התמונה להגדלה)

אם אתם מוצאים את סגנון ההגבה שלכם בשלושת רמות העליונות, מצויין. אם לא, כדאי לכם להשתפר.

לא הכרתי את הגראף ואת גרהם אבל שנים של חיים (גם) באינטרנט עוררו אצלי הזדהות מיידית.

יש לי רק תוספת אחת, והיא השלב שלפני אי ההסכמה.

הרבה פעמים, אי הסכמה נובעת מאי הבנה. לא כולם כותבים תמיד ברור ומדוייק.

אם חשוב לי להביע אי הסכמה, אני מנסה קודם לברר עם הכותב שהבנתי נכון את מה שהוא כתב. הרבה פעמים מתברר שהכותב לא היה ברור מספיק והוא מתקן ואז אין טעם באי ההסכמה. הזמן שלוקח הפינג פונג של הבירור גם מאפשר לי זמן להירגע. לפעמים התחושה של אי ההסכמה הענקית והרוגז מתמוססים.

- – -

ועוד דבר. מכיוון שמקור הקובץ באנגלית הוא בוויקמדיה, ניסיתי להעלות את הגירסה העברית של הקובץ לשם. לא הצלחתי. אני יודע, אני טיפש. הנה הקובץ. אם יש מישהו שיותר מיומן ממני בדברים האלה מוזמן לעשות זאת.

בערב שבת ראיתי בטוויטר שני ציוצים עוקבים בקשר לבית שמש. מייד הבנתי שיש משהו בטלוויזיה ורצתי להדליק ערוץ 2. שם שודרה הכתבה בית שמש: יורקים על תלמידת כיתה ג' ש"לבושה לא צנוע".

מייד התחילה התלהמות נגד החרדים ובית שמש. אלון גל הכריז שהוא מארגן הפגנה בבית שמש לתמיכה בילדה והוריה ונגד החרדים ובפייסבוק הוקמה הקבוצה אלף ישראלים עולים לבית שמש להגן על נעמה הקטנה.

אני חי בבית שמש כבר חמש עשרה שנה ומכיר את העיר די טוב. אקח אתכם לסיור מצולם בבית שמש. את תמונות צילמתי בבבוקר שלאחר שידור הכתבה.

זה הוא מספר בית בבית שמש

מספר הבית הזה מסמל את התנהלות עיריית בית שמש בכל התחומים. חוסר יכולת עקבי של תכנון וניהול.

בשכונה של הילדה מהכתבה נמצא בית הכנסת נצח מנשה.

אני מכיר אשה, עולה מארה"ב, מהמשפחות המרכזיות של בית הכנסת. ביום הזיכרון לרצח רבין היא אמרה שהרצח הוא קנוניה של השב"כ ושיגאל אמיר לא רצח את רבין. הקהילה הדתית לאומית האנגלוסקסית בבית שמש היא ימנית מובהקת. ימינה מהליכוד.

זה הוא רחוב ראובן הסמוך לבית הכנסת.

בתחילת שנות התשעים, כאשר הוקמה השכונה, באו לגור בה משפחה של ידידים שלי. היא מנהלת בחברת הייטק והוא עובד בפרסום. הבית הגדול יחסית במחיר הנמוך יחסית, בעיר שנמצאת בין תל אביב וירושלים משך אותם לבית שמש. אז בית שמש היתה בתנופה עם תחושה של תקווה. לפני עשר שנים בערך הם נשארו החילונים היחידים ברחוב. כבר לא היה להם נעים לכסח את הדשא בשבת. הם עברו לבית בשכונת הרחבה באחד ממושבי האיזור. החילונים לא עוזבים את בית שמש בגלל החרדים. הם עוזבים בגלל שיש להם פחות ופחות שכנים חילונים ופחות ופחות שותפים לחינוך ותרבות בעיר.

שלוש דקות הליכה משם נמצא בית הספר.

בצד ימין של התמונה נמצא בית הספר "אורות – בנות" ובצד שמאל, בצמוד לבית הספר, בנין מגורים שבו חיים חרדים.

חוסר היכולת התכנונית של עיריית בית שמש מתבטא גם כאן בחוסר מחשבה על האופן שבו ניתן לאפשר לאוכלוסיות שונות לחיות אחת ליד השניה.

הילדה לומדת בבית הספר הממלכתי דתי תורני "אורות בנות"

ואם יש "אורות בנות" כמובן שיש "אורות בנים"

מה הם בתי הספר האלה?

אלו בתי ספר יסודיים, חצי ממלכתיים, חצי פרטיים שבהם לומדים בנפרד בנים ובנות.

רגע, אבל הם לא חרדים! למה הם מפרידים בנים ובנות כבר בבית הספר היסודי?

הציונות הדתית הלאומית, זאת המותקפת על ידי החרדים הלא ציוניים, נמצאת בתהליך קבוע ומתמשך של התחרדות והפרטה.

בתי הספר של המדינה בזרם הממלכתי דתי לא מספיק דתיים בשבילם. לכן הם מקימים לעצמם בתי ספר חצי פרטיים שבהם הם מפרידים את הבנים והבנות. בתי הספר האלה גם יוצרים הפרדה מעמדית-כלכלית בין אלה שיכולים להרשות לעצמם בית ספר פרטי ובין אלה שלא.

הפרדת בנים ובנות בגיל בית ספר היסודי נתפש בעיני כ"הדרת נשים" הרבה יותר מאשר אי הצגה של תמונות נשים בציבור.

ההורים של התלמידים והתלמידות בבתי הספר האלה הם ברובם אנגלוסקסים, ימנים מבחינה פוליטית התומכים בהתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל (אני קורא לזה "כיבוש"), שנמצאים בתהליכי הקצנה דתית שגורמת להם להפריד בין בנים ובנות כבר בגיל בית הספר היסודי.

הכיבוש המשחית כל פינה במדינה והאלימות כלפי הערבים שבה הם תומכים עושה סיבוב ופוגע בהם בחזרה. הם תומכים במדיניות יד קשה כלפי ערבים ויד רכה כלפי יהודים. עכשיו היד הרכה כלפי היהודים האלימים לא מגינה עליהם מפני השכנים שלהם – יהודים אלימים.

אני חושב שראוי להתנגד לאלימות כלפי כל אדם.

אבל – הילדה הזאת היא חלק מקהילה שאני מתנגד לרוב הערכים שלה. לפני שאתם, חברי השמאלנים, רצים להגן על הילדה, כדאי לכם להכיר את הערכים והפעולות של הוריה.

אולי זה יגרום לכם לא למהר לבית שמש ולתמוך בהם.

בימים אלה מתקיים קמפיין של בנק לאומי שבו עמותות מוזמנות להעלות לאינטרנט סרטונים שלהם ולגייס הצבעות למען הסרטון שלהם.

העמותות שיקבלו הכי הרבה הצבעות יקבלו מהבנק מאות ועשרות אלפי שקלים.

הקמפיין הזה זכה לשני סוגי ביקורת.

מבקרים את הבנק על כך שעמותת הימין "אם תרצו" משתתפת למרות שבתקנון התחרות כתוב שהוא לא מיועד לעמותות פוליטיות.

כמו כן מבקרים אותו על כך ששני מיליון השקלים הם סכום זעום עבור הבנק ובתמורה לסכום הזעום הזה הוא זוכה לפרסומת שהיא כמעט חינם.

את מי שבאמת צריך לבקר זה את העמותות המשתתפות. הבנק ממשיך בשלו אבל בקיץ האחרון אנחנו זזנו למקום אחר.

קחו לדוגמא את קרן הנצח לסבסוד מסעות תנועות הנוער הציוניות לפולין שמשתתפת בתחרות. זו היא קרן שמופעלת על ידי "מעגל תנועות הנוער הציוניות חלוציות מגשימות" שהוא ארגון שהוקם על ידי תנועות הנוער המחנות העולים והנוער העובד.

בכל הפגנה של מחאת האוהלים/המאבק החברתי תשמעו מדריכים וחניכים בחולצות כחולות צועקים "התשובה להפרטה מ-ה-פ-כה!"

מצד אחד הם מתנגדים להפרטה ומצד שני הם מקבצים נדבות אצל הבנק החזיר הקפיטליסטי ומעודדים את החניכים להצביע עבורם.

איך הם יכולים להסביר לחניכים את הסתירה?

וזו רק דוגמא אחת. לצערי, זאת הדוגמה הבולטת ביותר של סתירה בין אמירה ומעשה.

ברשימת העמותות המובילות בתחרות אפשר למצוא עמותות רווחה, עמותות סיוע לילדים, חולים ובעלי חיים.

כל אלה עמותות שמטפלות בבעיות שהמדינה הפריטה וזנחה.

שיתוף פעולה עם התחרות של בנק לאומי הוא חיזוק ההפרטה, לא התנגדות אליה.

אני הייתי מצפה מהעמותות להפנים את כל מה שעברנו כולנו ביחד בקיץ ולמשוך את ידם מהתחרות המתועבת הזאת.