בימים האחרונים התחיל שוב נהי ובהי על כשלון המחאה.
הסימן של הבוכים לחזור על הטענה "המחאה נכשלה" הוא מחאת ה"פסק זמן" נגד שטראוס-עלית.
המחאה ממש לא נכשלה. מחאת ה"פסק זמן" נגד שטראוס-עלית היא ההוכחה לכך.
משום מקום, בלי שום גוף מארגן, בלי שום עמותה או מפלגה, בתוך כמה ימים פרצה מחאה נגד תאגיד מזון מהגדולים בישראל.
תאגיד המזון התחיל להגיב בשקרים ואחר כך נאלץ להגיד את האמת.
תמונה אחת של חטיף במרכול הפכה ויראלית.
התפרסמו תחקירים על מתח הרווחים של המרכולים ושל חברת המזון.
ראשי המשק התייחסו לעניין.
לזה אתם קוראים "כישלון"???
ולמה זה קרה?
בגלל הקיץ. בגלל שלהמון אנשים נמאס.
בגלל שכל דבר קטן יכול להדליק אצל כולם את התחושה שנמאס.
בגלל שאחרי הקיץ כבר ברור לכולנו שיש טעם להגיד שנמאס.
בגלל שאחרי הקיץ ברור לכולנו שלהגיד שנמאס מביא לתוצאות.
מחאת ה"פסק זמן" נגד שטראוס-עלית היא נשיפה קטנה על מדורת המאבק החברתי.
המדורה עכשיו בוערת באש קטנה. מדי פעם רואים ניצוצות.
אחרי הפסח, באביב, האש תחזור לבעור חזק.
וכמו שכותבת רויטל סלומון – "שטראוס לא יכולים לדבר עכשיו אפילו על קולורבי". תקליקו כאן ותראו בעצמכם.
המחאה נדונה להתמוסס כי מטרותיה לא היו ברורות, ומכיוון שכך לא ניתן לכמת את הצלחתה או אי הצלחתה. נדל"ן יקר? שחיקת שכר מעמד הביניים? מצוקת אימהות עובדות? טייקונים שמתעשרים על חשבון משאבים לאומיים? כשנושאי השיח אקלקטיים והמטרות עמומות כך זה גם נראה. מחאה אמיתית נושאת מסר יחיד ויעד בר השגה שניתן לכמת (החזרת שליט, הסגת צה"ל מלבנון, החזרת סמי וסוסו למרקע).
תאגידים תמיד ישקרו אם זה משתלם להם כי תאגידים הם לא בני אדם (בניגוד למה שרומני אמר) ואין להם מוסר