תקציר להורים: תחשבו רגע לפני שאתם משתמשים בתקשורת כדי למצוא את הילד שלכם. יכול להיות שזה יגרום לו נזק רב בעתיד.
לפני כמה ימים הארץ געשה כי נערה בת 14 ברחה מהבית וכולם חיפשו אותה.
בסוף מצאו אותה ישנה מתחת לאיזה שיח.
כתוצאה מהמהומה שנוצרה, רוני גלבפיש כתבה פוסט חשוב בבלוג שלה – איך לברוח מהבית, ולמה לא.
הפוסט מיועד לנערות ונערים ובו היא מספרת את הסיפור האישי שלה של בריחה מהבית יחד עם עצות איך לברוח מהבית באופן שלא יגרום להם ולהוריהם נזק רב.
בתגובות ציינתי שפרסום נרחב של שם הנער בתקשורת יטיל עליו כתם בלתי הפיך לאורך שנים. האינטרנט זוכר הכל. במשך שנים ועד אין סוף, אנשים שיחפשו את שם הילדה (שכבר בגרה) יעלה מהנשייה סיפור חד פעמי לא נעים מהעבר הרחוק.
בצירוף מקרים מדהים, באותו היום התבקשתי להסיר מכתב מהאתר שלי "לא רלוונטי".
בשנת 2004 אשה מסויימת היתה מעורבת בתאונת דרכים בחו"ל והיא היתה זקוקה להטסה מיוחדת ויקרה בחזרה לישראל. לה ולמשפחתה לא היתה אפשרות לממן הטסה בתנאים המיוחדים והם הפיצו מכתב בבקשה לתרום להטסה.
היום, שמונה שנים אחרי המקרה, היא מרצה באוניברסיטה ויועצת לחברות עסקיות.
בכל פעם שמחפשים את השם שלה עולה בראש תוצאות החיפוש סיפור התאונה, הנסיבות האישיות שלה באותו הזמן והבקשה לתרומה.
באופן מקרי, הסיפור הזה מופיע רק באתר אישי אחד, האתר שלי ולא היתה לי בעיה להסיר את המכתב. בעתיד הוא כבר לא יופיע ברשת.
אם מבקשים את עזרת התקשורת למצוא ילד שברח מהבית, הסיפור יהיה "מרוח" בכל אתר אפשרי ואחר כך אי אפשר יהיה להסיר אותו.
סיפור הבריחה כתוצאה של משבר נעורים חולף ילווה את הגבר או האשה הבוגרים לכל חייהם.
הרשת לא שוכחת ואנשים בעלי כוונות לא נקיות עלולים להשתמש במידע האישי על הילדים שלכם באופן שיזיק לו או לה.
הורים – אם הילד שלכם ברח מהבית אני מציע לכם לשקול טוב טוב האם לגייס את התקשורת. כדאי לכם להתייעץ עם המשטרה ולהעלות בפניהם את השיקול של הפגיעה העתידית בילד.
השאלה שעולה אצלי מיד היא: איזה אחוז ממקרי הבריחה מהבית נפתרו (כלומר הילד/ה נמצא/ה) בזכות הפירסום התקשורתי, ואילו המשפחה עצמה, החברים הקרובים, והמשטרה לא היו עולים על עקבותיו אחרת?
אם אחד מילדיי יברח אי פעם מהבית, ואני אדע שיש סיכוי של 1% שפירסום ברשת יעזור למצוא אותו, אני לא חושב שהשיקול של טובתו העתידית יעלה אצלי בכלל לעומת הרעה המיידית מאד שעלולה לפקוד אותו אם לא אפרסם. מאידך, אם כל הפרסומים האלה מעולם לא הועילו, זה משהו אחר.
למישהו יש נתונים?
כמובן שבכל מקרה, הדבר הראשון לעשות אם הילד בורח מהבית הוא להשכיר את החדר שלו. (הקרדיט על הרעיון – וודי אלן.)
בסוף מצאו אותו זרוק מתחת עץ אשכוליות אחד חשבו שזהו זה הרי הכל יכול להיות מחד מאידך התברר זה לפי שעה בסדר שתי סטירות הוא התעורר אם כי בדרך אל החדר הוא חשב שאם ממילא גוררים אותו שני אלה ושקע שוב בתנומה נו, מה כל עוד נמשכת הגרירה זה רק נגמר בעוד סטירה ארול ארול יום אחד הוא צץ ממעבה מחלפותיו ואז כולם ראו לו את הלבנונית רוחיק אהבה אותו למרות התקפותיו גם צילה של יהודה נון התמנונית יום שבת אחד הפיהוקים מקיר אל קיר חולף יהודה נון על פני מחסן פחים הוא שומע משהו משם והוא מכיר והוא נכנס לשם קשה ללא רחם. מאוחר יותר אוכלים
את נון ההיסוסים אולי אסור היה לו ככה להכות הם גוברים ככל שנמשכים החיפושים זאת היא היתה צריכה לחטוף את המכות. ורוחיק אהבה אותו אומרים שגם אביבה ויש אומרים יסוד סביר לחשוב שגם עקיבא בסוף מצאו אותו… כל מיני מראות, ריחות, קולות ולחשים נגנו עליו כמו היה אורגאן חשמל הוא נתן לשמש לרוחות לאנשים אבוד כל כך כמו תינוק שלא נגמל. ליל שרב אחד כל כוכביו כמו נמסים וארול החוגג סובב בתחתוניו מתנשם ממה שמתפרקים הפרדסים אך פוגל השומר מרחיב את אישוניו. פוגל המיוזע דורך ת'זה לוחש עצור ומכוון אל הלבן הזז הזה עקב הויברציה בידיו נמלט לו צרור בין הנותבים חומק לו ארול ההוזה. הוא מתמגנט לחשכה במקום שם יש כאילו למחרת שוב אחריו החיפושים התחילו. כל פעם שבחצר היו שומעים מכה ידעו שארול שוב נפל מעץ התות ענפיו נתנו לו את בתם דממה רכה והוא היה תופס איתה מין שוטטות. את אותו דבר נתן לו עץ אשכוליות כמעט אותו דבר גם אקליפטוס עוג זה מה שחשבנו שהכל יכול להיות כל פעם שהאיש פרח לו ונמוג. כל מיני חשבו שזה העשב המתוק אמרו הוא לא טיפס על עץ אם לא ינק כמה גם חשבו שאי אפשר על כך לשתוק הרחק הרחק עומד לו אקליפט ענק. התחלנו כבר לראות בזה דבר כמעט קבוע עת רוחיק באה בגמגום חנוק שכבר שבוע בסוף מצאו אותו זרוק מתחת אקליפטוס עוג אחד חשבו שזה מקרה רגיל ולא צריך לדאוג מחד מאידך התברר זה לגמרי לא בסדר שתי סטירות לא התעורר גם לא בדרך אל החדר היא הבינה זאת ממילא גם בלי מבטי שני אלה היא ראתה את זה מזמן היא אהבה אותו אז מה בכיתי גם אני איתה אני מי שאהב אותה ארול ארול…