תארו לכם את הסיפור הבא
אתה רב עם אשתך. בלהט הויכוח אתה אומר לה "אנייהרוגאותך!"
אשתך הסוערת הולכת למשטרה ומגישה עליך תלונה של איום ברצח.
עוד באותו ערב השוטרים מוציאים צו מעצר ועוצרים אותך ואז גם הארכת מעצר עד למשפט.
במשפט, הסניגור שלך טוען שזו פעם ראשונה שאמרת דבר כזה לאשתך ומביא עדויות שאתה אדם לא אלים. הוא גם מעיד את אשתך שאומרת שהיא סולחת לך ולא באמת התכוונת למלים החמורות.
התובע טוען שאשתך לוקה בתסמונת סטוקהולם ושאחרי שאב רצח את שני ילדיו והתאבד, יש להחמיר בענישה ולאסור בעלים שמאיימים באלימות על נשותיהם.
השופט גוזר עליך מאסר.
סיפור מטורף, הלא כן?
הפרשן המשפטי משה הנגבי כותב:
רצח הילדים עדן ויהב גור בידי אביהם, אלי, חשף את הכשל המוסרי של הרשויות בהתמודדותן עם נגע האלימות במשפחה – במקום לעצור את הבעל האלים ולהשאירו מאחורי סורג ובריח עד למיצוי ההליכים נגדו, משלחים אותו לחופשי ומסתפקים בהוצאת "צו הרחקה", שאיש אינו מנסה אפילו לאוכפו; במקום לשלול לאלתר את חירותו של התוקף, לוחצים על קורבנו לוותר על חירותה ולהסכים לכלוא את עצמה במקלט לנשים מוכות.
השאיפה למניעה טוטאלית של פגיעה גורמת לאמירות כגון "לא יכול להיות שאי אפשר היה למנוע את הרצח הנורא הזה".
לאחר רצח הילדים על ידי אביהם, לוקים רבים ב"תסמונת הראייה המושלמת לאחור". מכיוון שהם כבר יודעים את סוף הסיפור, ברור להם לחלוטין מה היו ההחלטות שהיו צריכים לקבל אלה שהיו במגע עם המשפחה בתהליך ההתפרקות שלה.
אם היו מציגים בפניהם את המצב, בלי לדעת את הסוף, ומסבירים להם את הכלים המשפטיים והפרוצדוראליים העומדים לרשותם, לא בטוח שהם היו מקבלים החלטות שונות.
אם מבקשים לשנות את המצב, יש לדרוש לנמק את השינויים ולא רק להגיד "זה מה שצריך לעשות". לדוגמא, אם אומרים (כמו משה הנגבי) שצריך "לאכוף את צו ההרחקה", צריך לשאול "איך?" ששוטר יהיה צמוד לכל מי שדרוש הגנה? או אולי להצמיד שוטר לכל מי שהוצא נגדו צו הרחקה?
הייתי רוצה שהדיון הציבורי לא יכלול את "תסמונת הראייה המושלמת לאחור" ויקח בחשבון את המצב המשפטי ומצב המשאבים העומדים בידי החברה למנוע אלימות שהיא לפעמים מקרית ובלתי ניתנת לחיזוי.
– – –
הפסיכיאטר ד"ר ירדן לוינסקי כתב דברים דומים – מישהו צריך להיות אשם
צריך לומר "אני אהרוג אותך" ולא "יהרוג". כבר אמר קונפציוס "תחילה יש לתקון את המילות". ואידך זיל גמור. חג שמח.
אוי דודו. חנן – תודה על רשימה חשובה ומצוינת
נכון שיש מקרים שאי אפשר היה למנוע, אבל יש מקרים שכן.
דרך אחת לאכוף את צו ההרחקה היא להכניס את זה שמפר אותו למעצר, ולא להעביר את המאוימת למעון או לתכנית הגנה.
וכן, יש נשים שמעלילות וצריך להילחם בתופעה. מניאקים יש מכל המינים.
קוראים לו משה נגבי. זה אמור להיות שם מוכר למי שקצת קורא חדשות.
יפה כתבת.
אין ואי אפשר לנחש מעשה כזה מראש, אפשר רק לנחש ניחוש "מקצועי". גם זה די מקרי.
מי שנחושה דעתו [המעוותת/החולה] לרצוח את ילדיו, עצמו ובשרו ירצח. אומרת זאת עם כל הכאב. ראינו, לצערנו, לא מעט מקרים במשך חיינו.
לימים וזמנים טובים יותר.